אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו ביאר בזה כבוד אזמו"ר הג' הק' זצל"ה שחלקו של משה רבינו היה לברר ולקבוע בלב ישראל הכרה כי ה' הוא אלהים וענין הוא כי כל הכחות אף הרחוקים מאוד נקראים בשם אלהים כדאיתא בזוה"ק (בחקותי קיג) שמא דא אשתתף בכולא ואפילו ע"ז נמי אלהים איקרי אלהים אחרים וכו' ובזה השם יש להאומות ג"כ אחיזה כמו שמצינו אצל פרעה שהיה אומר מי ה' ולא אמר מי אלהים כי היה לו אחיזה בשם אלהים כמבואר בזוה"ק (מקץ קצה) ובגין דמשה לא אתא לגביה אלא בשמא דד' ולא בשמא דאלהים ודא הוה קשיא קמיה מכלא דאיהי הוה ידע דהא שמא דא איהו שליט בארעא ובשמא ה' לא הוה ידע וכו' והוא כדאיתא בגמ' (מגילה ט:) אשר חלק ה' אלהיך אותם להאיר לכל העמים ואף ששינו לתלמי המלך לכתוב להאיר אבל דבריהם הם אמת שחלק ה' אותם להאיר לכל העמים היינו שיהיה להם קיום הויה והם לקחו זה הכח לידם לעשות ההיפוך מרצונו ית':
וענין שם הויה הוא כמאמר אתה הוא עד שלא נברא העולם ואתה הוא משנברא עולם היינו כמו שהיה הוא ושמו לבדו טרם שנברא העולם כך אחר שנברא עולם הוא נמי הוא ושמו לבדו כי באמת הוא כדכתיב ה' הוא אלהים אין עוד מלבדו אלא שנעלם בזה העולם ונסתר זה האור לזה היה כל עסקו של מ"ר לברר זאת ולהראות מפורש אפילו בזה העולם שאין שום כח בלעדו ית' ואין עוד מלבדו וזה הוא ה' הוא האלהים היינו שבכל הלבושים שבזה העולם מלא כבודו ית'. ולכן אומרים זה הפסוק בעת שמקיפים עם התורה כי ענין תורה ומצות הוא ג"כ ההתלבשות אורו ית' בלבושים ולזה איתא בגמ' (קדושין לג) גדולה מצוה בשעתה אשר מפניהם עומדים ומפני תלמידי חכמים אין עומדים וכו' וזה הוא משום שהתורה הוא עצמית הרצון ית' בלי שום לבוש כלל וכאשר מתלבש אור הרצון ית' בפעולה גשמי נקרא זה הלבוש מצוה. אמנם כאשר המצוה הוא בשעתה אז מנהיר מפורש בהלבוש הגשמי של המצוה ג"כ כל הבהירות וזורח האור בהלבוש כמו בהפנימיות לזה הוא גדולה בשעתה יותר מתורה. והנה מהד"ת המאירים להאדם בהבנת תפיסת דעתו מהם נעשה גבי האדם אור פנימי היינו שהאדם נעשה לבוש וכלי פעולה לזה הרצון עד היכן שיש בכח האדם לנטות זה הרצון בכח תפלתו כפי חפצו כי כן הוא באמת רצונו ית' שהאדם בכח תפלתו יהפוך מדת הקב"ה ממדת אכזריות למדת רחמנות כדאיתא בגמ' (סוכה יג) למה נמשלו תפלתן של צדיקים לעתר וכו'. אולם מהד"ת שהם למעלה מתפיסת אדם נתהוה מהם אור המקיף שמקיף את האדם למעלה מדעתו והוא נגד כח הבחירה שהציב השי"ת בעולם כי מזה הכח הבחירה יכול האדם לטעות שידמה בדעתו שיש בכחו לנטות מרצונו ית' לעומת זאת הציב השי"ת שיהיה אור המקיף את האדם למעלה מדעתו שאוחז אותו למעלה מדעתו לבלתי יתפשט א"ע חוץ מרצונו ית' אפילו כחוט השערה אכן מזה האור המקיף נמשך להאומות ג"כ תקיפות כי אורו ית' הוא מקיף באמת וסובב את כל עלמין אפילו האומות ג"כ לזה כתב האר"י הק' ז"ל שיש שני עניני מקיפין יש מקיף מבחוץ ומקיף מבסמוך וזהו כל החילוק וההבדל בין ישראל לעכו"ם כי אצל האומות נקרא אור המקיף מבחוץ היינו שמקיף אותם השי"ת שלא מדעתם ובלתי רצונם וכדאיתא בגמ' (ע"ז דף י':) דההוא קסרא דהוי סני ליהודאי אמר להו לחשובא דמלכותא מי שעלה לו נימא ברגליו יקטענה ויחיה אמר להו קטיעה בר שלום כתיב כי בד' רוחות השמים פרשתי אתכם ואם נהרוג אותם שבדרום מה יעשו אותם שבצפון וכו' ואם נהרוג אותן שבמדינה לבד קרי לך מלכותא קטיעה והשיב לו גפא דרומא בהא נחתינן ובהא סלקינן וכו' הרי שבאותו הזדון בעצמו שיש להם לעבור רצון השי"ת ולעקור את האומה הישראלית ח"ו בזה הזדון בעצמו הקב"ה מצילנו מידם שעי"ז אינם יכולין לעשות עמנו רעה כלל ואף במקצת מה שבידם יש להשי"ת מכוון אחר שעושים בזה ממש רצונו ית' שלא ברצונם ולמעלה מדעתם וכן בכל הדברים מנהיג עמהם השי"ת בהיקף שהוא למעלה מתפיסת דעתם ועל זה נאמר זממו אל תפק ירומו סלה שמנהיג עמהם הקב"ה במדרגה רם וגבוה מתפיסת שכלם ונוטל מהם כל הבחירה. אבל אצל ישראל הוא אור המקיף בסמוך היינו שהם מרגישים בזה האור המקיף אותם אף שהוא למעלה מדעתם בכל זאת ע"י עבודה שבכח בחירתם ממשיכים המה ברצונם זה האור המקיף שיהיה בכח תפיסת דעתם וזהו הענין מההקפות ישראל שמקיפין עם התורה שיהיה אורו ית' מקיף אותם מדעתם ומרצונם: