ויהי בישרון מלך וגו'. היינו כי ממשה רבינו התחיל אור ישר ועל זה רומז מלת ישרון כי טרם שהיה ד"ת היה הכל באורח יובם וע"י דברי תורה יכולין להסתכל להשי"ת באור ישר. ויען שמשה רבינו היה בישרון מלך לכך היה בכחו לישר ולתקן מה שלא נשלם ע"י יעקב אבינו לזה אמר יחי ראובן ואל ימות ויהי מתיו מספר והיה מתקן בזה מה שאמר יעקב אבינו על ראובן פחז כמים אל תותר היינו כי ע"י הפחיזות והמהירות של ראובן היה שנעדר ממנו הכלי קיבול ח"ו ולא נותר בו כלום לזה אמר מ"ר יחי ראובן ואל ימות היינו שיהיה אצלו כלי קיבול לאורו יתברך ויהי מתיו מספר היינו כי מקודם היה נראה שנשפך ממנו הכל כמים אל תותר היינו שאין אצלו שום דבר שבמנין כי אם מה שנחשב למותרות בעלמא ומשום זה נשפך ונאבד ממנו הכל לכן אמר מ"ר ויהי מתיו מספר היינו שיהיה הכל אצלו דבר שבמנין ולא יהיה שום דבר גבי ראובן שיהיה נחשב למותרות ע"ד הכתוב ולציון יאמר איש ואיש יולד בה היינו שכל פרט נפש יחשב לדבר שבמספר: וזאת ליהודה ויאמר שמע ה' קול יהודה וגו' היינו שזאת בעצמו נצרך גם ליהודה כי יען שבעומק הלב של יהודה נמצא כח עצום וחזק מאוד עד שנאמר עליו כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו לכך יש בכחו להסתיר ולהעלים א"ע נגד עיני אדם שיהיה נראה על הגוון שהוא ח"ו ההיפך לגמרי מאור לזה אמר משה רבינו שמע ה' קול יהודה קול היינו קול פנימאה כמבואר בזוה"ק היינו שהתפלל מ"ר שיתגלה על הגוון נמי עומק היקר מהפנימיות הנמצא ביהודה. ועל זאת ההתגלות מהפנימיות רומז שם הכתוב מי יקימנה. ועל זה הענין רמזו ז"ל בגמרא (סוטה ז:) מאי דכתיב יחי ראובן ואל ימות וזאת ליהודה כל אותן השנים שהיו ישראל במדבר היו עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון עד שעמד משה ובקש עליו רחמים אמר לפניו רבש"ע מי גרם לראובן שהודה יהודה וזאת ליהודה שמע ה' קול יהודה על איבריה לשפא. לא הוו קא מעיילין ליה למתיבתא דרקיעא ואל עמו תביאנו. ולא הוה קא ידע משקל ומטרח בשמעתתא בהדי רבנן ידיו רב לו. לא הוה קא סלקא ליה שמעתתא אליבא דהלכתא ועזר מצריו תהיה וכו' לא הוה קא מעלין לי' למתיבתא דרקיע היינו שלא היה לו שום מקום כי עיקר מקומו של אדם הוא לידע מה הוא אצל בוראו וזאת היה נעלם ממנו לזה אמר מ"ר ואל עמו תביאנו רמז בזה שיהיה לו מקום כדכתיב ושמתי מקום לעמי וגו'. לא הוה ידע משקל ומטרח בשמעתתא וכו' ענין משקל ומטרח בשמעתתא הוא כמו שמצינו גבי ר' יוחנן שאמר לר"א (ב"מ פד) את כבר לקישא בר לקישא כי הוה אמינא מלתא הוה מקשי ליה עשרין וארבע קושייתא ומפריקנא ליה עשרין וארבע פרוקי וממילא רווחא שמעתתא, היינו כי ע"י הסתרות הקושיות נתרוח השמעתתא ביותר בהירות ועל זה אמר משה רבינו וידיו רב לו היינו כי פעולת הידים אף שהם בלי דעת מ"מ כאשר הם נקיים מנגיעה יכולין להגבי' אותם למעלה מהדעת שבראש וזה מורה שהאור הבא אחר ההסתר זורח בזה עוצם בהירות ביותר. לא הוה סליק שמעתתא אליבא דהלכתא היינו שיכוין תמיד ההלכה אף שלא מדעתו כמו שמצינו בגמרא גבי רבא לבסוף איגלאי מילתא דפשיעה בבעלים הוה וכו' נמצא אף שלפי דעתו טעה בכל זאת היה מכוון להלכה שלא מדעתו וזהו עזר מצריו תהיה וכמו שביאר בזה אזמו"ר הג' הק' זצלה"ה מאמרם ז"ל (סנהדרין קד) בקשו למנות שלמה המלך עמהם יצתה בת קול המעמך ישלמנה כי אתה תבחר ולא אני היינו שהראה להם שהעסק והמשא ומתן שיש להשי"ת עם שלמה המלך הוא למעלה הרבה מתפיסת דעתם ואין להם שום דעה נגדו אף שהם היו גדולי ערך ובטח לא היו נוטים ממשפט הצדק אפילו כחוט השערה אכן נגד שלמה המלך אין להם בכח המשפט שהוא לפי הבנת תפיסתם שום דעה כי שלמה המלך מכוין תמיד לעומק רצונו יתברך שהוא למעלה הרבה מתפיסתם אף שנראה בעוה"ז שטעה לפי המשפט מהתהלוכות של עוה"ז ועל זה אמרו ז"ל (ב"ב י) שאלו את שלמה איזהו בן עוה"ב אמר להם כל שכנגד זקנו כבוד היינו שאין להזקנים בהמשפט שום דעה עליו כי יש לו עסק עם השי"ת למעלה הרבה מתפיסת דעתם וזהו ועזר מצריו תהיה וסליק ליה שמעתתא אליבא דהלכתא גם שלא מדעתו: