עשר תעשר את כל תבואת זרעך וגו'. איתא בגמ' (תענית ט.) אמר לו ינוקא דריש לקיש לר' יוחנן מאי עשר תעשר א"ל עשר בשביל שתתעשר וכו' א"ל מי שרי לנסויי למאריה א"ל דכתיב ובחנוני נא בזאת וגו'. הענין מעשר רומז על הלבוש האחרון מהבריאה שהוא תפיסת הבחירה של אדם כי מאחר שעלה ברצונו הפשוט שיהיה נקרא מלך בתחתונים כדכתיב לך ה' הממלכה א"כ מוכרח שיהיה בעוה"ז גוון מבחירה כדי שהאדם ימליך עליו השי"ת ברצון בחירת תפיסתו וזאת הבחירה שבתפיסת אדם נקרא עשירי מדת המלכות שהוא עשירי מעילא לתתא כי בתשע המדות שהם למעלה מלך ה' הממלכה אין לו להאדם בהם שום תפיסה וכל עבודות אדם בבחירת תפיסתו מתחיל מלך ה' הממלכה כי מזאת המדה מתחיל תפיסת הבחירה ולזה נקרא זאת המדה העשירית קב שלו שעליו רמזו ז"ל רוצה אדם בקב שלו יותר מט' קבין של חבירו כלומר במה שיש להאדם בתוך תפיסתו בזה מתגבר מאוד החשק גבי האדם וזהו רוצה האדם בקב שלו ולכן כאשר האדם מוסר זאת להשי"ת היינו בזה שמפריש המעשר אזי מנחיל לו השי"ת כל התשעה קבין הנשארים שהם למעלה מתפיסתו וקא זכי אותם בקנין גמור משלחן גבוה כי כל עוד שלא הפריש המעשר אין לו עדיין באמת שום קנין בהשפעתו ית' אכן כאשר מוסר את העשירי אזי מסכימים כל מערכת הבריאה שישיג קנין בכל הט' קבין הנשארים והגם שהשי"ת משפיע תמיד בעולם אף בלתי נתינת המעשר אכן זאת ההשפעה נקרא נסים נסתרים שאסור לו לאדם לנסויי למאריה כי זאת הנסיונא נקרא בגמ' (שם כ"ד) אטרוחי כלפי שמיא כי חפץ לקבל השפעה נגד הסכם הטבע אולם כשנותן אדם את המעשר אזי מסכים הטבע ג"כ להנחיל לו כל ההשפעות ושוב אינו נקרא לאטרוחי כלפי שמיא ושרי ליה בזה לנסויי למאריה כדכתיב ובחנוני נא בזאת אמר ה' וגו':
ביום השמיני עצרת תהיה לכם וגו'. האר"י הק' ז"ל כתב אשר עצרת הוא גמר הזווג שאז זמן קליטת הזרע. והענין הוא כי כמו שבהבריאה בכלל בהתחלה בעת שהיה כלול דכר ונוקבא לא היה הזווג פב"פ כדאיתא בזוה"ק (תזריע מד.) בגין דהות בסטרוי והוי כחדא מאחורא וכו' מה עביד קב"ה נסר ליה וכו' ואייתי לה למהוי לקביל אנפוי נהירין אפין באפין וכו' שכל זמן שלא נגמר הדרגא האחרונה מהבריאה לא היה יתכן שיהיה אפין באפין. כך הוא נמי בכל שנה בפרט נתעורר בההתחלה מזאת התרדמה וזהו בר"ה שנקרא בכסה שאז נכלל בחזרה כל הבריאה אל השורש ועל זה כתיב מנשמת אל יתן קרח וזאת היא בחינת תרדמה ובאמת מתחיל מזאת התרדמה כל הבנין מהנוקבא כי בחינת תרדמה שנתהוה בהבריאה זה הוא בעצמה כל בריאת הנוקבא כענין שאנן נסבינן מזכר שמור היינו מאותו המאמר בעצמו שאומר השי"ת שובו לכם לאהליכם נתהווה בישראל שמור לנוקבא ככה אחר שנפלה הבריאה בבחינת תרדמה נשארה ממילא בבחינת נוקבא וזהו דאיתא (שם) מה עבד קב"ה נסר לה וכו' וזאת הנסירה היה בעיקר שורש החיים כדאיתא בלקוטי תורה (בראשית ו) דע כי הצלע שנבנית ממנה הוא צלע החמישית בסוד נקבה נקב ה' כי מהצלע החמישית יצאה וכו' וביוה"כ הוא גמר הנסירה ובשמיני עצרת אז הוא ויביאה אל האדם למהוי לקבל אנפוי נהירין אנפין באנפין שאז הוא גמר הזווג. כי הנה הי"ג ימים שמיוה"כ לשמיני עצרת רומזים על הי"ג נפה שהעומר היה מנופה כד' בגמ' (מנחות) וכמו שאמר א"ז מו"ר הגה"ק זצל"ה שעומר רומז על קדושת זווג לזה היה מנופה בשלש עשרה נפה ועל זה הזווג רומזין הי"ג ימים לפני עצרת שית מתתא לעילא שהם הברורין מצד האדם ונגד זה מנהיר השי"ת ג"כ שית מעילא לתתא וביום שמיני עצרת שהוא יום הי"ג נזדווגו ביחד עבודת אדם עם אור רצונו ית' בזווג גמור עד שמאיר הכרה מפורשת כדכתיב זאת הפעם עצם מעצמי וגו' היינו שהבריאה מכרת את עצמה מהשורש שאז היה דכר ונוקבא כחדא נפקין וזאת ההכרה הוא עיקר הכלי להולדה כי כל עוד שלא היה ניכר זאת הפעם עצם מעצמי וגו' לא היה נקרא אותו הזווג למינהו ולא היה כלי להולדה כענין כלאים שנסתר ונעלם השורש מהדבר אי אפשר שיצמח מזה הולדה אכן בזה היום שניכר בהזווג השורש אז הוא זמן קליטת הזרע להולדה. וזהו דאיתא בזוה"ק (ויגש רח:) ולא עמד איש אתו בזמנא דקב"ה אתי לאזדווגא בכנסת ישראל בהתודע יוסף אל אחיו בזמנא דקב"ה הוה מתחבר בהו בישראל בגין דאינון נטלי בלחודייהו ולא חבורא דעמין עכו"ם בהדייהו בג"כ ביום השמיני עצרת תהיה לכם דהא בזמנא דא איהו קב"ה בלחודוי בחבורא חדא עם ישראל וכו' והוא כי ביוה"כ הוא זווגא דאימא כדאיתא בזוה"ק (אמור ק) ויסוד אימא קצר ויסוד אבא אריך אף שיסוד אימא נמשך נמי מיסוד אבא אכן הוא קצר כמבואר בהאר"י הק' ז"ל היינו כי אחר שנגמר הנסירה ונעשה התחלקות עד שנתפשט האור בכמה לבושים והסתרות ואומא אוזיפת מנאה לברתה (זוה"ק הקדמת בראשית) ואין לסמוך רק על אותה אהבה שהוא מן השורש ועליו נאמר איש כי יקח את אחותו חסד הוא. אכן אחר שהלכו ישראל דרך כמה ברורין בזה החודש הנקרא ירח האתנים דתקיפי במצות ואז כשמכירין את אהבה והאחדות מהשורש זהו תכלית הזווג להולדה הנקרא זווגא דאבא שיסוד אבא ארוך הבוקע כל הסתרות והזווג הוא בקירוב בשר בלי שום לבוש וזהו לא עמד איש אתו וגו' כי בשעתא דאשת חיל בדקת עצמה אשת זנונים עורקת מקמה וכו' כד' בזוה"ק (אמור צז):