ביום השמיני עצרת תהיה לכם וגו'. איתא בזוה"ק (בשלח נח:) אילנא חד רברבא עלאה תקיפא ביה אתזנו עלאין ותתאין והוא אתחם בתריסר תחומין וכו' שבעין ענפין סלקין בגויה ואתזנו מניה וכו' כד מטי עדן שלטניה דכל ענפא וענפא כלהו בעאן לשיצאה כלא גופא דאילנא וכו' כד מטא עלייהו שלטנותא דההוא גופא דאילנא חולקא דישראל בעי לנטרא לון ולמיהב שלמא בכלהו ועל דא שבעים פרי החג למיהב שלמא לשבעין ענפין דבגו עילנא וכו'. היינו יען שבשבעת ימי החג הוא עדיין שלטנותא דשבעין ענפין לזה יש עדיין סבלנות לישראל כענין מאמרם ז"ל בגמרא (שבת קמה) מפני מה ת"ח שבבבל מצוינין לפי שאינן בני מקומם דאמרי אינשי במתא שמאי בלא מתא תותבאי היינו כי מי שאינו על מקומו צריך לילך בגודל ברורים ועל אלו הברורים רומז מצות סוכה כי זאת המצוה מלמד את אדם צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי היינו שיהיה האדם נמשך תמיד אחר הארת רצונו ית' לבלתי יתעקש א"ע בשום דבר הן בעניני עוה"ז והן בענינא דדברי תורה כי בענינא עוה"ז צריך האדם לקבוע בדעתו הכרה שאין סבת פרנסתו בקביעות דוקא ע"י זאת הסבה שכבר מורגל בה יוכל למשוך פרנסתו אלא שידע היטב שכן יכול השי"ת להראות לו ביום מחר סבה חדשה שלא ידע אותה אתמול ומשם דוקא יקבל כל פרנסתו וכן בד"ת בל יתעקש האדם לילך דוקא בהסדר שהתיצב בדעתו כפי הפירוש שבתפיסתו שכבר מורגל בו כי השי"ת יכול לפתוח לו ביום מחר פירוש אחר אשר לא ידע אותו אתמול כענין שמצינו בגמרא (פסחים כב) שמעון העמסני היה דורש כל האתין שבתורה כ"ב שנה כיון שהגיע לאת ה' אלהיך תירא פירש אמר כשם שקבלתי שכר על הדרישה כך אקבל שכר על הפרישה וזאת הפרישה הבין שכעון העמסוני ממצות סוכה לבל יעמוד אדם בתוך ההרגל שלו בקביעות אפילו בדברי תורה אמנם אחר שהאדם התלמד עצמו היטב ממצות סוכה לבל יהיה משוקע בשום דבר שבעולם אזי אומר השי"ת על זה האדם עד מתי אני מטעה זה הנפש בכל פעם להראות לו חליפות ברצוני כיון שכבר התלמד שיהיה בנקל לו להתמשך אחר רצוני בכל מיני חליפות שיעברו עליו ומדוע לא ידור מהיום והלאה בבית בקביעות גמור אזי שפיר יכול האדם אח"כ לכנוס לבית ולדור בו בקביעות כי אחר שלמד אדם א"ע במצות סוכה לפרוש מכל הרגילות שלו ולהכיר שיקבל שכר על הפרישה כמו על הדרישה אזי יש בהבית שידור זה האדם בקביעות ג"כ קדושת סוכה כי הוא עם בית הקבוע שלו נמשכין תמיד אחר רצונו יתברך כמו שמצינו גבי דוד המלך שבית הקבוע שלו היה נמי נקרא סוכה כדאיתא במדרש (ש"ט) מזמור שיר חנוכת הבית לדוד וכי דוד בנאו וכו' אלא בשביל שמסר נפשו עליו לפיכך נקרא על שמו וכו' ואותו הבית בעצמו נקרא סוכה ג"כ שנאמר עליו אקים את סוכת דוד הנופלת הרי שאחר כל העבודות אדם נקרא הבית שלו נמי סוכה ולזה אחר שבעת ימי החג יכולין תיכף לכנוס להבית ועל הארת זה הרצון רומז שמיני עצרת שעליו נאמר והיה ביום ההוא יהיה יום אחד הוא יודע לה' וגו' ויום אחד מורה כמבואר בזוה"ק (אדרא רבה נשא קלד:) הוא בלחודוי וכו' היינו שיתבטלו אז כל הלבושים מהשבעים ענפין ויתחיל שלטנותא דההוא גופא דאילנא שהוא חולקא דישראל: