ביום השמיני עצרת תהיה לכם וגו' בזוה"ק פנחס רנט:) זכאה חולקהון דישראל דידעי לאעלחה לגו מוחא דאגוזא ובגין למיעל לגו מוחא מתברין קליפין אלין ועאלין מה כתיב לבתר כל האי ביום השמיני עצרת תהיה לכם לבתר דתברו כל הני קליפין ותברו כמה גזיזן וכמה נחשים קטלו וכמה עקרבים דהוו לון וכו' כדין עאלו לגבה למעבד נייחא תמן ולמחדי בה והא אוקימנא מלה ודא איהו עצרת כנישו אתר דמתכנש כלא לגבה תהיה לכם ולא לאחרא למחדי אתון במאריכון ואיהו בהדייכו וע"ד כתיב שמחו בה' וגילו צדיקים וכו'. ביאור הענין כי הגם שעיקר השורש מכבוד שמים שיש להשי"ת מכל הבריאה עולה באמת רק מישראל אכן הציב נמי הרצון ית' כבוד שמים המתפשט גם מאתר רחיקא כענין שאיתא בזוה"ק (אמור צ.) טרף נתן ליראיו מהו טרף טרף ממש דאיהו נטלא מאתר רחיקא וכו' היינו שיש כמה נפשות יקרים הנכבשים בקרב העכו"ם כי העכו"ם יודעים אשר בטח לא ימנע השי"ת מלהשפיע לאותן נפשות לכך המה כובשים אותם ושולטים עליהם בחזקה למען שהשפע שיוריד השי"ת לאלו הנפשות היקרים ילך דרך אצלם ויטעמו המה ג"כ מאותו השפע. ונגד זאת היקרות שהוא בשביה תחת יד העכו"ם הקריבו ישראל שבעים פרים נגד שבעים אומות וע"י אלו הקרבנות שמקריבים נגדם נפדה מידם אותן הנפשות היקרים והעכו"ם נשארו ריקנים לגמרי כי הנקידה היקרה שהיתה אצלם בשביה נפדית וקפצה מהם ונכנסת בקרב ישראל. וזהו כוונת הזוה"ק שכתב לבתר דתברו כל הני קליפין ותברו כמה גזיזן וכמה נחשים קטלו וכו' כדין עאלו לגבה למעבד נייחא תמן ולמחדי בה וכו' ודא איהו עצרת כנישו אתר דמתכנש כלא לגבה תהיה לכם ולא לאחרא וכו'. היינו שנשתייר בעצרת רק פר יחידא ואומה יחידא וזה המאמר הק' קאי על מה דאיתא לעיל מניה יומא קדמאה דחג מאי עביד ליה אלא לא אקרי ראשון ולא אקרי אחד אלא חמשה עשר סתם בלא רשומא כלל אבל שירותא דרשימו דמיין מיום שני הוי וכו'. היינו כי מים רומזין על דבר הפקר כמו שמצינו בגמ' מה מים הפקר לכל ולכן וכו' צריכין גבי מים כמה שמירות כמו דאיתא בגמ' (פסחים קיב) לא ישתה אדם מים מן הנהר לא בלילי רביעיות ולא בלילי שבתות וכו' והוא יען שמים נדמה לדבר הפקר בלי מנהיג ח"ו לכך צריך האדם בזה גודל שמירה אולם מדוע הציב באמת השי"ת גוון כזה בעוה"ז שיכולין לטעות בו ח"ו שהוא הפקר בלי מנהיג. אמנם זה הגוון הציב השי"ת במכוון למען שיהיה מפאת זה הגוון מקום לעבודה כדי שישראל בעבודתם יהיו מראים שאותו הגוון בעצמו הנראה להפקר בלי מנהיג ח"ו הוא באמת בגודל השגחה כי אותו הגוון בעצמו מנהיג ג"כ השי"ת וע"י זה ירויחי גודל שמחה כי במה שנדמה להאדם שאבדה הימנו ואח"כ כשנתוודע לו למפרע שלא אבד מעולם נתעורר מזה שמחה בלב האדם כענין שמצינו בירושלמי ששאל לו מדוע צהבו פניך. והשיב לו תוספתא עתיקתא מצאתי היינו כי מקודם היה שוכח זאת התוספתא והיה נדמה לו אשר שוב לא יזכור אותה ואחר שהאיר לו השי"ת לזכור אותה נתמלא לבו שמחה עד שצהבו פניו כי נתוודע לו שמעולם לא אבדה ככה היה השמחה בנסוך המים כי בעבודת נסוך המים נתגלה מפורש שמשגיח השי"ת ומנהיג במקומות הרחוקים ג"כ שאין שום מקום הפקר ח"ו ולזה הוא אז זמן שמחתנו כי אז נתגלה מפורש שלא נאבד מעולם גבי ישראל שום לבוש וזה היה הענין שהיו שופכין מים לתהום כי תהום הוא שבו השליך השי"ת כל מיני טובות כי כל מיני השפעות טובות וכל מיני ישועות בזה העולם המה הכל הארה ממסקי תהומא שיהיה לעתיד. ולזה היו שופכין מים לתהום לרמז אשר באותו הגוון בעצמו הנראה בזה העולם להפקר מראים ישראל בעבודתם שאין באמת שום דבר הפקר בעולם ח"ו רק שהכל הוא בהשגחה פרטית ועל ידי זה היה התהום מביע מים חיים והעלה כל מיני השפעות טובות וצמיחת ישועות עד שכל מה שהיה נראה מלפנים שנשבה ונכבש תחת יד האומות היה נתגלה למפרע שלא נאבד מעולם שום לבוש מישראל ח"ו ורמזו ז"ל זאת בגמ' (שם) שהיו אומרים אז אשרי ילדותנו שלא ביישה זקנתנו וכו' ומדוע אמרו זאת דוקא בשמחת בית השואבה ולא אמרו זאת גם מקודם מזה משמע אשר מקודם לא היה בכחם לומר זאת כי היה נדמה להם בדעתם שח"ו ביישה ילדותם את זקנתם רק ע"י נסוך המים לתהום נתגלה להם למפרע אשר מעולם לא ביישה ילדותם את זקנתם. וזהו דאיתא שם לבתר דתברו כל הני קליפין ותברו כמה גזיזן וכו' עצרת תהיה לכם ולא לאחרא היינו שנתגלה מפורש שעיקר המכוון של השי"ת בכל הבריאה הוא רק ישראל לזה לא היה בו רק פר יחידא נגד אומה יחידאי:
ועל זה נאמר והיה ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו וגו' וכמו שביאר בזה אאמו"ר הג' הק' זצל"ה שבכל מקום שנאמר והיה ביום ההוא רומז על הארת שמיני עצרת וכד' בזוה"ק (שלח קעז.) בכל אתר ביום ההוא יומא בתראה הוא אמאי אקרי יום ההוא אלא דא הוא יומא דאחיד סופא בשירותא וכו' היינו שיהיה נתגלה בסופא שעיקר תכלית המכוון מראשית התחלת הבריאה היה רק למען שיהיה מקום לעבודת ישראל וזהו דאחיד סופא בשירותא ועל זה אמר אלהינו זה קוינו לו והוא כדאיתא בזוה"ק (בשלח) על הפסוק ויתפלל יונה אל ה' אלהיו לאתר דאיהו קשור ביה וזה הוא נמי אלהינו זה היינו שבאותו המקום שקובע אדם אצלו עבודה זהו אלהינו זה קוינו לו כלומר שם יכול האדם להכיר אתר דאיהו קשור ביה איך שעלה שם במחשבה: