ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו. איתא בזוה"ק (שלח קע"א) פתח ההוא ינוקא ואמר ביום ההוא. ההוא לא ידיע מאן הוא אלא בכל אתר ביום ההוא יומא בתראה הוא. אמאי אקרי יום ההוא. אלא דא הוא יומא דאחיד סופא בשירותא שירותא אקרי הוא וכו'. היינו כי יום מורה על תפיסת הבריאה ומלת הוא רומז על למעלה מהתפיסה כמבואר בזוה"ק (האזינו ר"צ). וזהו שמדייק הזוה"ק אמאי אקרי יום ההוא. אלא דא הוא יומא דאחיד סופא בשירותא היינו בעת שיהיה ניכר מפורש החיבור מתפיסת אדם עם עלמא עלאה על דרך סוף מעשה במחשבה תחלה. כי האדם הוא כדכתיב אחור וקדם צרתני אחור במעשה וקדם במחשבה לזה נקרא החיבור מתפיסת אדם עם עלמא עלאה יומא דאחיד סופא בשירותא. וזהו שירותא אקרי הוא וכו' היינו כי בכל ההתחלות מנהיר מעלמא עלאה אכן אינו מתאחד עדיין ההתחלה עם סופו כי הרי כל היקף כאשר נגמר היקפו בסופו חוזר לההתחלה ומתחיל להקיף עוד הפעם מחדש מזה מוכח שלא גמר עדיין בפעם הראשון כל תכלית המכוון מהיקפו כי אם היה נגמר כבר כל ההיקף בשלימות שוב לא היו צריכין להקיף עוד הפעם מחדש אלא יען שהיה מתחלה משולל שלימות לכך צריכין בסופו לחזור לההתחלה ולהקיף מחדש וככה מתעורר בכל פעם היקף מחדש עד שיגמרו כל הברורין בתכלית השלימות אזי יתאחד הסוף בההתחלה לגמרי וזהו דאיתא שם יומא בתראה יומא דאחיד סופא בשירותא וכו'. והענין הוא כי באמת מצד השי"ת אינו משולל שלימות גם בההתחלה וכל אותן השלימות שעתיד להיות אחר שיגמרו כל הברורין כבר הם מצד השי"ת נגמרים ומבוררים עוד מההתחלת ההיקף של פעם ראשון אלא שהאדם מצדו אי אפשר לו להגיע לאותן השלימות כל עוד שלא עברו כל הברורין עד גמר תכליתן וזהו כענין שמצינו ק' ק' ק' שרומז על שלש דרגין ומה שהוא בדרגא הנמוכה רק בחינת יחודיות. ובדרגא למעלה הימנה נכלל בה בחינת אלף כי ברכה דקב"ה אלף היינו כי בברכה דקב"ה נכלל הכל אלא שנסתר זאת השלימות במסך הנקרא פלא וזה הוא אלף אותיות פלא ולכך הוא רחוק מאוד מתפיסת אדם וצריך לברורין עד שיתגלה זאת הפלא בהארה מפורשת הנקרא אלף אזי מכיר האדם גם בהבנת תפיסתו שהיה נגמר באמת כבר מצד השי"ת זאת השלימות עוד מההתחלה. ולזה אחר כל הברורין יהיה כדכתיב והיה ביום ההוא וגו'. וכמבואר שם יומא בתראה הוא וכו' יומא דאחיד סופא בשירותא וכו' היינו שאז יהיה השי"ת מנהיר מפורש בהתגלות לעיני אדם כל השלימות ממש כמו שהוא באמת מצדו ית' עוד מההתחלה וכן נמי רומז ההיקף של ששת ימי המעשה שכל יום מימות החול מצד אדם משולל שלימות עד שמגיע שבת אזי מכיר האדם נמי כל השלימות כי הנה ביום ראשון מימי החול מאיר בו לך ה' הגדולה ומפאת זאת הארה לבד בלתי הארת שבת יוכל האדם לדמות שרצונו ית' שוכן דוקא במדת הגדולה ובחר בגודל התפשטות אכן כשמגיע שבת אזי רואה האדם ההיפך מזה כי הארת שבת הוא כמאמר ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו וכן ביום שני מאיר לך ה' הגבורה ומזה יוכל האדם לדמות שהשי"ת שוכן דוקא במדת הצמצום אכן בהארת שבת רואה אדם ההיפך כי שבת הוא יומא קא גרים התפשטות כמו שמצינו בגמ' (מגילה י"ב) יום השביעי שבת היה שאה"ע אוכלים ושותים בו ומדברים דברי טפלות הרי שטבע היום גורם התפשטות. אלא מאי משמע שהשי"ת הוא למעלה מכל המדות ואין שום מדה מכריע ומכריח ח"ו השי"ת נמצא שעיקר השלימות מההיקף של ימי החול מכיר האדם רק ע"י הארת שבת כי ע"י שממליך אדם השי"ת בשבת מנהיר לו השי"ת שגם כל אלו ששת ימי החול שהציב השי"ת אינם נמי ח"ו לפי שעה אלא שזה האדם בעצמו המכיר זאת הוא הגדולה והגבורה של השי"ת וכל מה שפעל זה האדם באלו המדות יש להם מקום בשורש רצון העליון ית' אך לא בהגוון מאלו הלבושים שבהתפיסה הנמוכה וזאת הארה הוא בחינת שמיני ועל זה איתא בזוה"ק (תצוה קפז) לית שמיני אלא מגו שבעה היינו שאחר הברורין מהשבעה מדות מנהיר השי"ת הארת שמיני וזהו והיה ביום ההוא יומא דאחיד סופא בשירותא וכו' וכן נתעורר נמי בכל היקף שנה כי בר"ה הוא שירותא כדאיתא בזוה"ק (נח ס"ד) בר"ה אתערותא קדמאה הוא בעלמא היינו כי בר"ה נתעורר מהתחלת הבריאה מזה העת שהיה אז בהבריאה עדיין כל השלימות כמו מצד השי"ת כי היה נכלל עדיין כל הבריאה ברצונו הפשוט ית' בלי שום התלבשות ולעומת התעוררות רצון עליון כזה שהוא בלי שום לבוש מתיצבים ישראל נמי בעבודה בהירה כזו שהוא בלי שום לבוש רק קול פנימאה שהוא קול שופר הכולל מלכיות זכרונות ושופרות ואח"כ ביוה"כ מראים ישראל את כבודו ית' גם בלבושים רחוקים כשליחות השעיר למדבר עד שבחג הסכות מקריבים ישראל שבעים פרים נגד שבעים אומות ואחר כל אלו הברורין מנהיר השי"ת הארת שמיני וזהו הארת שמיני עצרת והוא כדאיתא בזוה"ק (בלק קצ"ז) ומגו דלזמנין נוקבא אקרי כנישתא ואיתמר עצרת כד"א כי עצר עצר ה' דנקט ולא יהיב דהא מגו מהימנא סגיא דילה דלא אשכחן בה מומא יהבה לה בלא עכובא כלל ואיהי כד מטי לגבה כל מאן דכנישת עצר ומעצר ומעכבת וכו' היינו כי השי"ת מצדו חפץ להנחיל לישראל כל מיני השפעות טובות בלי עכובא כלל שלא יהיה להאדם בהם שום יגיעה וסבלנות ולא יהיה נצרך לשום צמצום כלל רק מצד האדם למען שיאכל יגיע כפו הציב השי"ת כל אלו לבושים הרחוקים כדי שיהיה מקום להאדם לבחור בטוב ולמאוס ברע ומפאת זה הם כל עבודות אדם וברוריו שסובל ומצמצם עצמו הרי שישראל מצדם קבלו עליהם לסבול כל הצמצומים והברורין וכל אלו הצמצומים של ישראל נקראו קדושת סוכה כי סוכה הוא צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי וזה רומז על כל סבלנות הברורין שישראל מקבלים עליהם ועל ידי זה מנהיר להם השי"ת קדושת בית וזהו האחת שמיני שרומז עליה ש"ע ולזה מצינו גבי שלמה המלך שעיקר קדושת הבית היה מאיר אצלו כמאמרם ז"ל (מנחות נ"ג) יבוא ידיד ויבנה ידיד וכו' נאמר עליו שעשה סכות שבעת ימים ושבעת ימים וכמבואר בזוה"ק (ויחי רמ"ז) דכיון דאמר שבעת ימים ושבעת ימים לא ידענא דארביסר אינון אלא לאחזאה עלמא עלאה ועלמא תתאה ואינון שבעת ימים ושבעת ימים וכו' היינו שהאיר השי"ת נגד השבעת ימים דעלמא תתאה שהם כל עבודות מהיקף שבעה. השבעת ימים דעלמא עלאה שהם הארת היקף שמיני כלומר שאלו שבעת ימים דלתתא המה בעצמם השבעת ימים דלעילא והארה כזאת הופיע השי"ת בימי שלמה המלך אכן לעת עתה הוא הארת שמיני רק יום אחד שהוא שמיני עצרת אחר ז' ימי סכות ורומז על האי יומא בתראה דאחיד סופא בשירותא שאז יהיה מראה השי"ת בהתגלות מפורש החיבור מכל פעולות ישראל ברצון העליון ית':