כתיב (מלכים א ז) ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב וגו' איתא בזוה"ק (אמור צז:) בגין דאינון שבעת יומין דלתתא לא נהירו בשלימו עד דאתא שלמה וכדין קיימא סיהרא באשלמותא באינון שבעת יומין וכו'. היינו כי שבעת יומין דלתתא רומזין על הצמצום מההיקף שבעה שהנקודה האמצעית ממנו הוא ביום השביעי תשבות שצריך האדם לצמצם עצמו ולשבות מכל הפעולות ועל זה הצמצום רומז נמי הכנור של מקדש שהוא על שבעה נימין. והכנור של ימות המשיח שיהיה על שמונה נימין רומז שיתן השי"ת מקום ברצון העליון ית' לכל פעולות אדם שכל מה שהוא עכשיו בגבול יהיה אז בימות המשיח בלי קץ וגבול ולזה כתיב ביום השמיני וגו' ויברכו את המלך וגו'. וכמבואר שם בגין דאינון שבעת יומין דלתתא לא נהירא בשלימו עד דאתא שלמה וכו'. היינו כי זה היחוד והזווג מגביל לבלתי גבול הראה שלמה המלך ביותר כי העשר קדושות שהיו סביב למקדש היה מסדר אותם שלמה המלך וכל אלו העשר גבולים היו לבושים למקום הארון שאינו מן המדה שהוא בלתי גבול הרי שהוא היה המערב גבול ביחד עם בלתי גבול וזה רומז על כל העבודות שהאדם מגדיר א"ע בזה העולם אף שהם בגבול מ"מ יש להם מקום בהרצון ית' הבלתי גבול ועל זה רומז נמי הכנור של ימות המשיח שהוא על שמונה נימין כי שמיני הוא המעביר מההיקף שבעה של זה העולם לזה האור הבהיר הנקרא עשר שעליה רמזו ז"ל כנור של עה"ב על עשר נימין וכד' בזוה"ק (פנחס רנו.) לית שבעה אלא מסטרא דאות יו"ד וכו' ולהעלות מהכינור של שבעה נימין ולהגיע לאור הבהיר כזאת הנקרא עשר נימין צריכין לעבור בינתיס דרך הכנור של ימות המשיח שהוא על שמונה נימין שנקרא חופה כי חופה הוא הממוצע בין עה"ז לעה"ב שהסוכה של עה"ז מרמז על החופה שיהיה לעתיד כי ע"י הסוכה אין האדם לגמרי בתוך האויר החוצה וגם אינו מכוסה כ"כ כמו בבית כי כוכבי חמה נראין בתוכה ומרגיש הגנת הסוכה מרוחות וטללים רעים הרי שסוכה הוא ממוצע בין אויר לבית ככה הוא ימות המשיח שנקרא חופה בין עה"ז לעה"ב: