ביום השמיני עצרת תהיה לכם וגו'. ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו אמר אאמו"ר הג' הק' זצלל"ה שכל מקום שנאמר ביום ההוא רומז על ההיקף שמיני שיהיה בימות המשיח ושמיני עצרת הוא הארה מזה היום הנאמר עליו והיה ביום ההוא וגו' וכדאיתא בזוה"ק (ויחי רלג:) ובכל אתר היום ההוא דא תרין דרגין דרגא עלאה ותתאה דאינון כחדא וכו' והוא כמבואר בזוה"ק (שלח קעא.) והיה ביום ההוא וגו' ההוא לא ידיע מאן הוא אלא בכל אתר ביום ההוא יומא בתראה הוא אמאי אקרי יום ההוא אלא דא הוא יומא דאחיד סיפא בשירותא איקרי הוא וכו' היינו שבתכלית הגמר והסוף אז יהיה ניכר מפורש הארת הראש וההתחלה ועל אותה הארה רומז שמיני עצרת. וביאור הענין כי שבעת ימי החג רומזים על ההיקף שבעה שכל יום מששת ימי המעשה הוא אחד בירור לחבירו כי דוקא מסבת ההיפך ניכר היחוד כדאיתא בזוה"ק (פנחס רלו:) תרין רצועין נפקין מסטרא דא ומסטרא דא רזא דתרין ירכין דלתתא דהאי א"ח דנביאי קשוט אחידן בהו דהא מלעילא נפקין תרין רצועין רזא דתרין דרועין מימינא ומשמאלא ודל"ת אתאחידת בהו לבתר נחתא ואתפשטו ירכין לתתא וכו' והוא כמבואר יותר בתקוני זוה"ק (תקונא תמניסרי לז:) וכד אינון בכתר עליון אינון ביחודא חדא וכו' בחסד וגבורה אינון ענפין מתפרדין לימינא ושמאלא. בעמודא דאמצעיתא אינון תרווייהו ביחודא חדא. והכי אינון ענפין מתפרדין בנצח והוד וכו' בצדיק מתיחדים הא הכא רזא דאילנא דאתפשטון ענפוי מעילא ומתיחדין בשרשוי לתתא וכו' וכן במלכות תרוייהו ביחודא חדא וכו'. פירוש שהזוה"ק מבואר בזה הכרת היחוד שהציב השי"ת בחק תפיסת הבריאה וזהו בחסד וגבורה אינון ענפין מתפרדין לימינא ושמאלא היינו כי יום ראשון מורה על ימין שהוא חסד שממנה מתחיל כל ההכרה כדכתיב כי אמרתי עולם חסד יבנה אכן א"כ תאמר שיש הכרה בהשי"ת ששוכן בקביעות בזאת המדה של חסד הרי יש יום שני שמורה על לך זרוע עם גבורה הנקרא שמאל ומזה שרואה האדם אינון ענפין מתפרדין לימינא ושמאלא מכיר שיש אצלו יתברך עמודא דאמצעיתא דאינון תרווייהו ביחודא חדא. ואחר שיורד האור יותר קרוב לתפיסת אדם ובא בהתלבשות הפעולה וזהו לבתר נחתי ואתפשטו ירכין לתתא ועל זה מסיק שם והכי אינון ענפין מתפרדין בנצח והוד וכו' שהם נקראין תרין ירכין ונצח מורה על נצחיות ורומז שמא תאמר שיש בתפיסת הבריאה בזה הכרה נצחיית הרי יש נמי מדת הוד שרומז על פנימיות כלומר שתביט היטב בעומק הפנימי אזי תראה שאינו כלל כמו שנדמה בהבנת תפיסת דעתך כי בעומק יש לו להשי"ת כוונה אחרת כענין שמצינו שאמר לו השי"ת לאאע"ה כי ביצחק יקרא לך זרע ולפי הנראה היה הפירוש ביצחק בכל יצחק אכן באמת בעומק היה כוונתו יתברך ביצחק ולא בכל יצחק הרי שאין להבריאה שום הכרה נצחיית כי בכל פעם יכול השי"ת להראות פירוש חדש בדבריו וכענין שמצינו בזוה"ק (וירא קט:) והוא מסבות מתהפך בתחבולותיו הקב"ה מסבב סבובין ואייתי עובדין בעלמא לאתקיימא ולבתר דחשיבו בני נשא דיתקיימון אינון עובדין קב"ה מהפך לון לאינון עובדין מכמה דהוה בקדמיתא וכו' היינו כשאוחז האדם באיזה מדה בקביעות שנדמה לו שבה שוכן השי"ת בקביעות אזי מראה לו השי"ת ההיפך לגמרי מזאת המדה ומאי משמע דבצדיק מתיחדים וזה שמסיק שם בצדיק מתיחדים הא הכא רזא דאילנא דאתפשטון ענפוי מעילא ומתיחדין בשרשוי לתתא וכו' היינו שבכל יום מששת ימי המעשה נתברר ממנו היחוד דווקא מיום מחרתו עד שהנקודה האמצעית מששת ימי המעשה הוא ביום השביעי תשבות וכמאמר ובשביעי נתעלה וישב על כסא כבודו כלומר שבהנקודה של שבת נתגלה הכרה מפורשת איך שהשי"ת הוא למעלה ומשולל מכל המדות. הרי שכל הבירור מההיקף שביעי הוא רק כפי התפיסה של אדם מזה שרואה נגדו הרכבת ההפכים מוכח האדם להכיר באור אחדותו יתברך אכן במה נחשב כל תפיסת אדם מאחר שכל הכרתו הוא רק מסבת ההרכבה ולזה נמי מצינו בכל מה שנברא בששת ימי בראשית שעתידין להתבטל משום שהכל בהרכבה כדאיתא בזוה"ק (תולדות קלו) אמר ר' אחא בר יעקב כל מה שברא הקב"ה בעולמות שלו חוץ ממנו היה בשתוף ומי אמר ר' אחא הכי דהא במלה דא יסגי פלוגתא בעלמא דאי תימא הכי המלאכים שהם נבראים רוח הקודש ממש יאמר שיש שתוף בהם וכו'. אמנם מצד השי"ת אין באמת שום נ"מ בין מורכב לפשוט והא ראיה שלעתיד יהיה ג"כ גוף ונשמה ובכל זאת יהיה להם קיום לעולם וכן המלאכים אף דאיתא שם שהמה ג"כ בשתוף היינו מורכבים ומ"מ יש להם קיום לעולמי עד כי מצד השי"ת אין שייך כלל לומר שום חילוק והבדל בין אחדות להתחלקות ובין פשוט למורכב כי זה הרצון יתברך החפץ להשפיע חיים וקיום לפשוט הבלתי מורכב אותו הרצון יתברך בעצמו חפץ בקיום הויה של המורכב ומשפיע בו חיים א"כ מהיכן יתמשך להמורכב ביטול אכן זאת ההתבטלות אינו באמת אלא לההרכבה הבא מצד תפיסת אדם והוא כדאיתא בזוה"ק (לך פ"ה) כד נשמתין נפקין דכר ונוקבא כחדא נפקין לבתר כיון דנחתין מתפרשן דא לסטרא דא ודא לסטרא דא וקב"ה מזווג לון לבתר (ושם דף צא:) לית זווגא אלא לפום עובדוי וארחוי דבר נש וכו' והוא כדאיתא בזוה"ק (ויחי רכ"ט.) דקב"ה מזווג זווגין עד לא ייתון לעלמא וכד זכו בני נשא לפום עובדיהון הכי יהבי לון אתתא וכלא אתגליין קמיה דקב"ה וכו' היינו אע"ג דקב"ה מזווג לון מ"מ יען שכל הזווג הוא רק כפום עובדוי דבר נש הבא מצד תפיסת אדם ולזה אינו קיים לעד:
אבל לעתיד כשיהיה מנהיר השי"ת הרכבת הזיווגים של הבריאה כמו שהוא מצד הארת הרצון ית' אז יהיה באמת חיים וקיום להרכבת הבריאה לעולמי עד וממילא יהיו רואים אז מפורש בהתגלות תחיית המתים כי מצד השי"ת לא נתבטל באמת מעולם שום לבוש כלל והכל חי וקיים ועל התגלות זה הרצון יתברך רומז שמיני עצרת ועל זה איתא בזוה"ק (תצוה קפ"ז) לית שמיני אלא מגו שבעה היינו לא שיהיה מראה אז השי"ת חדשות מה שלא היה מלפנים אלא שאותה ההרכבה בעצמה ואותו הזווג בעצמו שהיה מלפנים בההיקף שבעה רק כפום עובדוי וארחוי דבר נש וכל קיום הוייתה אינו אלא כפי תפיסת אדם ולעתיד בההיקף שמיני יגלה השי"ת עצמית רצונו הפשוט שיש לו בזאת ההרכבה וממילא יהיה לה קיום לעולמי עד. ולזה נמי אמרו ז"ל טוב מלא כף נחת זה שמיני עצרת ממלא חפנים עמל ורעות רוח אלו ז' ימי החג היינו כי ז' ימי החג רומזין על ההיקף ז' כי לעתיד לא יהיה נקרא סוכה אלא חופה כדאיתא בגמרא (סוכה ב:) ור' זירא א"כ לימא קרא וחופה תהיה לצל יומם ומאי וסוכה וכו' הרי שלעתיד לא יהיה סוכה אלא חופה כי בחינת סוכה שייך רק בהיקף שבעה שבזה העולם שיש בו שתי הגנות יש הגנה בבחינת בית שעובי התקרה מסתירים ומכסים כ"כ בחוזק עד שאין האדם מרגיש כלל הגנתו מהאויר שבחוץ ובזאת הבחינה מקיף השי"ת גם את האומות כמו שמצינו בגמרא (פסחים פז) גפי דרומה בהא סלקינן ובהא נחתינן וכו' היינו שבאותו הזדון בעצמו שהמה חפצים להרע אותנו הם מוכרחים לפעול ההיפך מרצון דעתם הרי שבאמת מקיף השי"ת אותם ג"כ אלא למעלה מדעתם שזממם אל תפק רק שהם אינם מרגישים בזה כלל כי ירומו סלה למעלה הרבה מתפיסתם אמנם ישראל מקיף השי"ת בהגנת סוכה וסוכה הוא שכוכבי חמה נראין מתוכה ומסבת החללים הנראה בהסכך שבלתי מסוכך שם מכיר האדם היטב הגנת הסכך במקום המסוכך שמגין שם בעדו מהאויר שמבחוץ וזה רומז על תפיסת הכרה מסבת החסרון כי כל ההכרה מתפיסת האדם בזה העולם הנקרא היקף ז' הוא רק כדכתיב מבשרי אחזה אלוה היינו מסבת חסרונו אכיר בשלימותו ית' וזה נקרא סוכה:
אבל לעתיד בההיקף שמונה אז יהיה חופה וחופה מגין בכל המקומות בשוה בלי שום חלל וחסרון כלל וזה מורה שיהיה אז הכרה באורו יתברך לא מסבת החסרון של אדם כי הכרה כזה הוא רק מצד תפיסת אדם אלא שיהיה הכרה באורו יתברך כמו שהוא ממש מצד עצמותו ית' אכן באור עצמותו ית' ממש בלתי שום מסך אין בכח סוג הבריאה לסבול כלל בהירות עצום כ"כ לזה יהיה מנהיר אז השי"ת להבריאה ע"י מסך קלוש הנקרא חופה וממילא יתגלה אז עצמות הרצון יתברך הנמצא בהרכבת הבריאה כמו שהוא מצד השי"ת אזי לא יתבטל שוב זאת ההרכבה לעולמי עד. וזהו דאיתא (שם) בזוה"ק אמאי אקרי יום ההוא אלא דא הוא יומא דאחיד סיפא בשירותא וכו' היינו יום שיהיה מנהיר בו ראשית ההתחלה בהסוף כלומר שבראשית התחלת הבריאה היה עומדת כל תפיסתה בין שני המאמרים. המאמר הראשון שהיה מרחיב והולך בלי גבול ואח"כ המאמר די שהוא בגבול ולכן אחר שהבריאה נגבלה בתפיסתה מגיע לה ממילא מסבת הרכבתה התבטלות כי מצד התפיסה של הבריאה הם כל ההרכבות נגדיים והפכיים ואחד סותר לחבירו וכל אחד חפץ להתגבר על זולתו ולבטלו וכמו דאיתא במדרש רבה (ויקרא ט) לפי שבעולם הזה בזמן שרוח דרומית מנשבת אין רוח צפונית מנשבת ובזמן שרוח צפונית מנשבת אין רוח דרומית מנשבת אבל לעתיד לבוא אמר הקב"ה אני מביא ארגסטוס בעולם שמשמשות בו שתי רוחות וכו' היינו שבעוה"ז חפץ כל רוח לבטל את שכנגדו ומסבת זה מגיע התבטלות אבל לעתיד אז יהיה כליל כל הרוחות ולא יהיה מנגד אחד לחבירו וממילא יהיה מזה קיום הויה לכל ההרכבות שבעולם כדאיתא בזוה"ק (וישלח קעה:) דבההוא שעתא יתער קב"ה חד רוחא דכליל מארבע רוחין וכו' לאחייא לון בהאי רוחא בגין דיתקיים לעלמין וכו' וזהו דאיתא שם (שלח קעא) ביום ההוא וגו' דא הוא יומא דאחיד סופו בשירותא היינו שהסוף יהיה מתאחד עם הראש וההתחלה כלומר עם המאמר הראשון שהיה מרחיב והולך בלי גבול כך יהיה מאיר נמי בהסוף רוחא דכליל מארבע רוחין עד שיהיה נתגלה מפורש גם בהרכבת תפיסת הבריאה של עכשיו הארת עצמית הרצון ית' שזה הארה בעצמה הוא הרוחא דכליל מארבע רוחות הנקרא במדרש ארגסטוס וממילא יהיה גם תפיסת הבריאה בלי גבול ואין סוף כי יהיה ניכר הרצון יתב' ביסוד הרכבתה כמו שהוא באמת מצד השי"ת ועל זה נאמר כי על כל כבוד חופה היינו שאותה ההרכבה בעצמה שהיתה בזה העולם בבחינת סוכה יהיה מנהיר בה השי"ת לעתיד בחינת חופה:
וזהו שאמר הכתוב ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו היינו לא שיהיה הישועה לעתיד על דרך נוראות אשר לא נקוו שלא היה לנו אצלה שום קו ואם היתה הישועה על אופן כזה היה נראה שכבר נפסק ח"ו מלפנים החיבור אלא שהישועה יהיה אז באופן שיהיה ניכר מפורש שהיה לנו קו וחבל גם מלפנים ומעולם לא נפסק מאתנו הקו והחיבור לזאת הישועה שיהיה לעתיד ולכן נאמר כאן שני השמות האלו אלהינו זה וגו'. ואלו שני השמות כשהם ביחד רומז שם מלא ה' אלהים כדאיתא בזוה"ק (בכמה דוכתי) ושם מלא רומז שאורו ית' נתמלא בכל לבושי ישראל ולכך אומרים אותו אחר כל עבודות החזקות כגון אחר יוה"כ וכן מצינו גבי אליהו בהר הכרמל היו אומרים כל ישראל ה' הוא האלהים להורות שניכר אורו בכל הלבושים וזהו העיקר תכלית המכוון מכל עבודות ישראל שינהיר שם מלא שיתמלא האור ית' בכל הלבושים אכן איתא בזוה"ק (פקודי ר"ס) שם מלא ואדם איהו עובדא דהאי מרכבה דארכיב דא בדא וכו' היינו שכל ההכרה אשר ה' הוא האלהים הוא רק ע"י עבודה שבתפיסת אדם דאדם ארכיב דא בדא בתפיסתו ובאמת מה נחשב כל תפיסתו של אדם הלא מצער הוא כי הרי גם על ההכרה היקרה ביותר של תפיסת אדם נאמר התעיף עיניך בו ואיננו משום שכל תפיסתו הוא מוגבל בגוף גשמי שעלול תמיד לשכחה על כן מסיים כאן הכתוב זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו היינו שזאת ההכרה שיהיה לנו לעתיד בד' מלא אשר ה' הוא האלהים יהיה נחקק בלבבנו בקביעות גמור כיתד שלא ימוט לעולם שבכל רגע ורגע נגילה ונשמחה בישועתו כמבואר בזוה"ק (מדרש הנעלם תולדות קל"ה) ביומא דיחדי קב"ה בעובדוי זמינין אינון צדיקיא למנדע ליה בלבהון וכדין יסגי סכלתנו בלבהון כאילו חזו ליה בעינא הה"ד ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו ושמחת הנשמה בגוף יתר מכלם על שיהיו שניהם קיימים וידעו וישיגו את בוראם וכו' היינו שהשגת הגוף הגשמי יהיה ג"כ בהיר ממש כבהירות הנשמה:
וזהו נמי דאיתא בגמ' (פסחים נ') על הפסוק והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון ר"י אמר אלו נגעים ואהלות שיקרים הם בעה"ז וקפואין הן לעה"ב וכו'. היינו כי כל מיני סבלנות של עה"ז נכללו בנגעים ואהלות כי נגעים מורה על סגירתא דנהורא עלאה כדאיתא בזוה"ק (תזריע מו.) ואהלות מורה ג"כ על מסך המבדיל ומפסיק ומסתיר את האור ומפאת זה נמשך בעולם ר"ל כל הסבלנות אבל לעתיד כשיתגלה אשר מעולם לא נסגר ח"ו האור מישראל והחיבור לא נפסק ח"ו מהם מעולם אזי יהיו מכירין למפרע שלא היה באמת שום סבלנות כלל: