איתא בגמ' (מובא לעיל) שבת שחל להיות בחולו של מועד בין בפסח ובין בסוכות מקרא קרינון ראה אתה וגו' אפטורי בפסח העצמות היבשות ובסוכות ביום בא גוג וכו'. הנה זאת התקיפות לומר להשי"ת ראה אתה אומר אלי וגו' השיג משה רבינו אחר החטא של עגל כי באמת לפי הסדר ממערכת הבריאה כאשר יחטא האדם ח"ו אפילו כחוט השערה נגד רצונו ית' נתבטל ממנו ממילא כל החיים. וכאשר ראה מרע"ה שאף אחר חטאם מהעגל לא נפסק מהם החיים וכדכתיב (נחמי' ט') אף כי עשו להם עגל מסכה וגו' ואתה ברחמיך הרבים לא עזבתם במדבר וגו' ומנך לא מנעת מפיהם ומים נתת להם לצמאם וגו' ומזה הי' מכיר שההתקשרות שיש להשי"ת עם ישראל הוא למעלה הרבה מהבנת תפיסתו לזה ביקש מרע"ה ראה אתה אומר אלי העל את העם הזה ואתה לא הודעתני וגו' היינו שביקש מהשי"ת שינהיר זאת ההתקשרות בהבנת התפיסה הנמוכה של זה העולם ג"כ כי זאת התפיסה הנמוכה שאין בכחה להכיר ולהבין זה ההתקשרות הוא ג"כ מרצונו ית' שהציב תפיסה קטנה כזו וכן השי"ת יכול ליתן לו שכל ובינה בהתפיסה של זה העולם שיכירו ג"כ זה ההתקשרות ממקום העליון וזהו שאמר ואתה לא הודעתני וגו' כלומר שלא נתת לי בינה ודעת להכיר בתפיסתי זאת ההתקשרות והשיב לו השי"ת פני ילכו והנחותי לך וגו' ואמר אזמו"ר הגה"ק זללה"ה פני ילכו היינו הפנים של זעם פירוש שזאת התפיסה קטנה שהציב לנו השי"ת לבלתי יהי' הכרה בתפיסתנו בהתקשרות העליון שיש להשי"ת עם ישראל זה הוא בעצמו הפנים של זעם וכאשר ילך זה הלבוש שנראה כפנים של זעם אזי יהי' מכירים בשורש התקשרות העליון ויהי' ישראל בנייחה אמנם אימתי יעבור זה הלבוש הנקרא פנים של זעם על זה רומז חג הסכות שהוא זמן אסיפה לבית שרומז על אחר כל העבודות והברורים של ישראל אזי יחתום השי"ת שהם בקביעות בלב ישראל וזה נקרא זמן האסיפה לבית ואז יהי' נתגלה מפורש שורש גודל התקשרות שיש להשי"ת עם ישראל ולזה מפטירין בסוכות מפלתו של גוג כי כאשר מתחיל לזרוח מהשורש העליון אזי נתעורר לעומת זה הקטרוג של גוג כי גוג מורה על גוון נאה ומיופה מאד כמבואר במקומו ולכך הוא מעורר גודל קטרוג כי אומר הלא הגוון יפה שלי מוכרח נמי להיות מהשורש כי אם לא כן מהיכן יש לה קיום הוי' אמנם השי"ת יהי' מברר אז הגם שאמת הוא שרצונו ית' הוא השורש מכל הגוונים שבעולם כי בלעדי רצונו ית' אין שום דבר מהווה את עצמה ח"ו אכן החילוק שבין ישראל לגוג הוא כדאיתא בזוה"ק (הקדמת בראשית ו'.) שבהקדושה הוא ריבוע בתוך עגולא ובסטרא אחרא הוא ריבוע דנפיק לבר מהעגולא היינו כי מצד השי"ת הוא המקיף את כל העולם אף את האומות הכל בבחינת עגולא אכן מצד האדם מתחיל בחינת ריבוע בזה שמתחיל לנטות לקצה מן הקצוות במה שנוגע לצרכי גופו אכן העכו"ם כשנוטים לאחת הקצוות לצרכי גופם המה פוסעים לבר ממרכז העוגל ומתרחקים להלן כ"כ עד שנראה כמו חלל בינם לרצונו ית' והוא כדכתיב מחללי' מות יומת וכמבואר בזוה"ק (שם) מאן מחללי' מאן דעאל לגו חלל דעגולא ורבועא לאתר דההוא נקודה שרי' ופגים בי' מות יומת וכו' וזהו ריבוע דנפיק מגו עגולא אבל אצל ישראל כשצריכין לפעמים לצאת לאחת הקצוות לצרכי גופם אזי הוא כמאמרם ז"ל בגמ' כשאתה יוצא לדרך המלך בקונך וצא היינו שממליכין מקודם השי"ת ומשמרים את עצמם לבלתי יתרחקו ח"ו כ"כ ממרכז העוגל עד שיהי' חלל ח"ו ביניהם וזה נקרא ריבוע בתוך העגולא וכאשר יגמור זה הבירור אזי יהי' מפלתו של גוג:
ובפסח מפטירין עצמות היבשות כי בפסח מתחילין ישראל לצמצם את עצמם וע"ז מורה אכילת מצה ולעומת הצמצום של ישראל נתעורר נמי קטרוג מאומות שאומרים שכל זה הצמצום הוא כדי שיהי' בכחם אח"כ להתפשט ביותר. אמנם גבי העכו"ם הוא באמת כך שכל מה שמצמצמים א"ע לפעמים זאת הוא רק למען שיהי' יכולים אח"כ להתפשט א"ע ביותר נגד רצונו ית' ולזה מצינו אצל הצמצום של מלך מואב כתיב אשר לא צויתי ולא עלתה על לבי וגו' אבל הצמצום של ישראל הוא באמת כדי שישיגו יותר בתפיסתם את אור רצונו ית' ועל זה הצמצום מורה אכילת מצה שישראל מפשיטים מעצמם כל המסכים והגוונים כדי להכיר רצונו ית' בשלימות ולזה זכו ישראל לאכילת מן כדאיתא בזוה"ק (בשלח ס"א:) בקדמותא כד נפקו ישראל ממצרים עאלו בנהמא דאקרי מצה והשתא זכו ועאלו למיכל נהמא אחרא עלאה יתיר מאתר עלאה דכתיב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים וכו' ועל המן כתיב והמן כזרע גד הוא וכמבואר בזוה"ק (בהעלותך קנ"ה:) כזרעא דגד חוורא ואקפי כד נחית לאוירא וכו' ועינו כעין הבדולח כההוא בדולחא דאיהו חוור וכו' שבשכר שישראל צמצמו א"ע ועזבו מהם כל הגוונים ובחרו רק רצון הפשוט המשולל מכל גוון לכך זכו לאכילת מן שמרמז על טלא דבדולחא וטלא דבדולחא הוא לבוש לרצון הפשוט המשולל מכל גוונים וכל הגוונים הנמצא גבי ישראל דומה כמו ירידת רצון הפשוט לקיום הויות עולם אזי מוכרח זה הרצון הבהיר להתלבש באיזה גוון כי אין זאת בגדר סוג הנבראים לסבול רצון פשוט הבהיר בלי שום לבוש על זה האופן המה נמי כל הגוונים של ישראל ולזה זכו נמי ישראל ע"י אכילת מצה בפסח לברכת הטל וטל מרמז על הטל שעתיד להחיות בו את המתים והוא כדאיתא בזוה"ק (נשא ק"ל:) וחד רוחא דחיי דבי' זמין לאתערא לזמנא לברי' דדוד וכו' וזמין קב"ה לאפקא חד רוחא דכליל מכלהו דכתיב מארבע רוחות באו הרוח ארבע רוחות באו לא כתיב כאן אלא מארבע רוחות באו וכו' וזה הרוח דכליל מכלהו נקרא במדרש רבה (א' פ"ט) רוח ארגיסטס היינו כי בעוה"ז הוא כל התפיסה של הבריאה רק מצד ההתחלקות שחילק את מעשיו ומזה ההתחלקות נמשך נמי שכל יסוד מתנגד לחבירו וכדאיתא במדרש (שם) בשעה שרוח דרומית מנשבת אין רוח צפונית מנשבת וכן להיפך בשעה שזו מנשבת אין זו מנשבת ומפאת זה נמשך כל ההפסד והעדר. ולעתיד אמר הקב"ה אני מביא רוח ארגיסטס וזהו רוחא דכליל מכלהו וזהו הטל שעתיד להחיות בו את המתים כי שורש הטל הוא כולל מכל גוונים היינו שיתגלה בכל הדברים ההתכללות האמתי משורש האחדות וממילא לא יהי' עוד בעולם שום העדר והפסד ולכן מפטירין בפסח העצמות היבשות שהי' אומרים נגזרנו לנו ואבדה תקותינו וגו' כי גמורי שתחיית המתים יהי' בפסח היינו שיראה אז השי"ת שלא נאבד ולא נתבטל מישראל שום דבר ח"ו וכדאיתא בזוה"ק (משפטים ק') אפילו רעותא טבא דבר נש לא יתאבד ולזאת התקיפות יכולין לזכות בזה החג ע"י אכילת מצה: