זכור את אשר עשה לך עמלק וגו'. איתא במדרש תנחומא (פ' תצא) כאן כתיב זכור ובשבת כתיב זכור שניהם שוין וכו' מלה"ד למלך שעשה סעודה וזימן את האורחים נכנס הקערה לפניו מלא כל טוב אמר זכור פלוני אוהבי משקנח את הקערה אמר זכור פלוני שונאי אמרו לו אוהביו זה הזכרת וזה הזכרת אמר לזה הזכרתי על קערה מלא כל טוב ולזה הזכרתי על קערה ריקם כך השבת כתיב בה זכור את יום השבת לקדשו ולכבדו במאכל ובמשתה ובכסות נקיה ובעמלק כתיב זכור את אשר עשה לך עמלק וגו' על שלחן ריקה שנאמר תמחה את זכר עמלק מתחת השמים:
הענין הוא כמו שביארו ז"ל זכרהו מאחר שבא להשכיחו כדאיתא בגמ' (ביצה טו:) יו"ט שחל להיות ערב שבת וכו' ב"ש אומרים שני תבשילין וכו' מנה"מ אמר שמואל דאמר קרא זכור את יום השבת לקדשו זכרהו מאחר שבא להשכיחו מ"ט אמר רבא כדי שיברור מנה יפה לשבת ומנה יפה ליו"ט וכו' היינו כי בקדושת שבת שם אינו נוגע כלל שום פעולת אדם כי קדושתה היא קביע וקיימא מצד השי"ת. אולם השי"ת נקרא ורב חסד וחפץ להנחיל חלק לישראל גם בקדושת שבת היינו שיהי' להם בקדושת שבת ג"כ קנין ביגיע כפם לזה נתן לישראל מצות הכנת שבת וכדאיתא בזוה"ק (בשלח מז.) וקראת לשבת ענג מאי וקראת דיזמין לי' כד"א מקראי קדש כלומר זמינין כמה דמזמין אושפיזא לביתי' וכו' וקראת לשבת מבעוד יום וכו' וכדאיתא בגמ' (שבת י:) מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה וכו' לך והודיעם היינו שיקבלו אותה מדעתם כענין מאמרם ז"ל (אבות פ"ג) חיבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום. אבל עצמות הקדושה משבת הוא קביע וקיימא מצדו ית' בלי שום אתערותא דלתתא אמנם קדושת יו"ט נקרא מקראי קודש כדאיתא בזוה"ק (אמור צג:) מקראי קודש זמינין אינון לההוא אתר דאקרי קדש וכו' היינו שזאת הקדושה בא ע"י אתערותא דלתתא שישראל מקדשי לי' ולכן כשחל יו"ט בערב שבת אז קרוב הדבר שישתכח היקרות מקדושת שבת היינו שיכול לדמות להאדם שע"י עבודתו בא הקדושת שבת כלומר שנתעורר מסיבת אתערותא דלתתא דקדושת יו"ט גם הקדושה דקביע וקיימא של שבת ולזה מזהיר הכתוב זכור את וגו' וכמו שביארו ז"ל זכרהו מאחר שבא להשכיחו וכמו שמסיק רבא כדי שיברור מנה יפה לשבת ומנה יפה ליו"ט. מנה יפה לשבת היינו שיזכור היטב שבעצמות קדושת שבת אינו נוגע שום פעולת אדם כי זה הקדושה הוא קביע וקיימא רק מצדו ית' שקדושתו הוא למעלה מקדושתכם אשר שם הוא אם צדקת מה תפעל לו וכמאמר אתה הוא עד שלא נברא עולם ואתה הוא משנברא עולם. ומנה יפה ליו"ט היינו שיכיר אדם היטב אשר מצדו צריך תמיד להזמין א"ע ולהכין כלי לזאת הקדושה דקביע וקיימא. ומסיק שם הגמ' מאי לאין נכון לו אמר רב חסדא למי שלא הניח ערובי תבשילין היינו מי שאין לו כלי לאותה הכרה וזה נקרא אין נכון לו שלא הניח ערובי תבשילין אזי יש לו עצה לשלוח מנות לאין נכון לו היינו שיכלול עצמו בהכלל ישראל כי כשם שאין פרצופיהם דומין זה לזה כך אין דעתיהם דומין זה לזה אכן מפאת זה ששולח מנות איש לרעהו מאחד עצמו כל אחד עם חבירו וע"י זה משיג כל אחד הכרה שיש אחד שהוא למעלה מכל המדות המאחד מדה והפוכה ולהיות נגד זה האור המתעורר בפורים הנקרא יסוד אבא אריך אין מי שיהי' נקרא נכון לו כי מאיר שלא בסדר הדרגה וכל ישראל נחשבים לגבי זה האור הבהירות שהוא יסוד אבא אריך אין נכון לו לזה מלמד לנו ד"ת עצה מצות משלוח מנות איש לרעהו ועי"ז יהי' בניקל לכל פרט נפש מישראל להשיג הכרה ולהרגיש הארה מזה האור גם בהבנת תפיסתו: