ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר וגו'. (מגילה יא.) ר"נ בר יצחק פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא לולי ד' שהי' לנו בקום עלינו אדם אדם ולא מלך וכו'. בזאת הפתיחה מבאר לנו רנב"י גודל התגברות ההסתר שהי' אז כי אם הי' סיבת ההסתר ע"י מלך לא הי' ההסתרה כ"כ חזק בלי שום הדרגה כי מלכא לא אקרי מזיק כדאיתא בגמ' (פסחים קי.) ובזוה"ק (מקץ קצד:) איתא דמלכא דרגא עלאה וכו' והי' ניכר עדיין השורש אבל ההסתר הבא ע"י אדם ולא מלך מורה שנסתר בלי שום הדרגה שנעלם ח"ו השורש לגמרי מהבנת התפיסה כענין הכתוב ואנכי הסתר אסתיר היינו הסתר בתוך הסתר. ולעומת גודל ההסתר שהי' אז האיר השי"ת אח"כ גודל הישועה כדכתיב ליהודים היתה אורה וגו' וכמבואר בגמ' (שם) אמר ר' יהודה אורה זו תורה וכן הוא אומר כי נר מצוה ותורה אור והוא כדאיתא בזוה"ק (מצורע נג:) אמאי אקרי תורה בגין דאורי וגלי במה דהוה סתים דלא אתידע וכו' היינו כי באורייתא ברא קב"ה עלמא אלא שנתלבש אור התורה בכל לבושי הבריאה ומסבת ההתלבשות נדמה בזה העולם שנתיישן האור אמנם בשעת מתן תורה חזר ונתגלה מכל לבושי הבריאה זה האור והי' ניכר התחדשות כי תורה מורה על התחדשות שמחדש השי"ת תמיד כמאמר המחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית וזהו דאורי וגלי במה דהוה סתים וכו' כי בעת שהי' סתום הי' נראה שנתיישן האור ח"ו וכן הי' קודם זאת הישועה שהיו עכו"ם אומרים ישנו מן המצות כ"ד בגמ' (שם) וע"י זאת הישועה אורי וגלי במה דהוה סתים בקדמיתא כי היו רואים מפורש הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל:
ושמחה זו יו"ט וכה"א ושמחת בחגך. היינו כי קדושת החגים נקראו מקראי קודש כמבואר בזוה"ק (אמור צג:) מקראי קודש זמינון אינון לההוא אתר דאיקרי קודש היינו דישראל מקדשי להו משא"כ קדושת שבת קביע וקיימא בלי שום פעולת אדם כלל ויען שחפץ השי"ת להנחיל לישראל חלק וקנין בקדושת שבת ג"כ לכך נתן להם קדושת מעלי שבתא שיהיו מכינים א"ע בהכנת שבת בערב שבת עוד מבעוד יום ומפאת אותה הכנה מגיע לישראל בשורת הדין חלק וקנין בעצמות הקדושת שבת אף דקביע וקיימא מצדו ית' כי השורת הדין נותן אף הכי חסר כלום מבית המלך מ"מ השורת הדין הוא שהמלך דוקא ישכון במקום שמכינים עליו נמצא שהכנת שבת שאדם מכין נוגע בהקדושה דקביע וקיימא מצדו ית' וזה האור נתגלה בזה היום ועל זה אמר ושמחה זו יו"ט אבל בזמן ההסתר הי' המן מכחיש ואמר שאין יתכן כלל שהאדם בפעולת הכנתו יהי' נוגע ברצון העליון ית':
ששון זו מילה וכן הוא אומר שש אנכי על אמרתך וגו'. וזהו כדאיתא בתקוני זוה"ק (הקדמה ב:) אות ברית דכורא ורזא דמלה מ"י יעל"ה לנ"ו השמימ"ה בר"ת מילה ובסופי תיבין שם הויה כי ענין שמים מורה על בהירות עצום מאוד כ"ד בזוה"ק (ויקהל קצז.) שמים לא יכלין למסבל אפילו גרעינא כחרדל מגופא דהאי עלמא וכו' ובכל זאת ע"י הצמצום של ישראל נתעלה ישראל למעלה מבהירות השמים שיהי' להם מקום ברצון העליון ית' כדאיתא בתד"א ישראל עלה במחשבה ומחשבה רומז לשמים ועלה במחשבה מורה שעולין למעלה ממקום המחשבה היינו למעלה משמים וזהו מ"י יעל"ה לנ"ו השמימ"ה ראשי תיבות מילה וסופי תיבות שם הוי' היינו על ידי שמצמצמין א"ע בזה המקום עולין המה לרצון העליון ית'. והאומות מואסים במצות מילה כדאיתא במדרש עמלק חתך את המילות וזרק אותן כלפי מעלה וכו' מזה נתברר שאין להם חלק כלל ברצון עליון ית' וזה הבירור הוא כמו שמצינו בזוה"ק (לך פח:) אני לדודי בקדמיתא ולבתר ועלי תשוקתו ובזוה"ק (נשא קלב:) איתא אני לדודי ועלי תשוקתו מי גרם שאני לדודי משום דעלי תשוקתו אכן שני המאמרים הק' המה באמת לאחדים כי אני לדודי היינו למה אני חפץ כ"כ בעבודה בגין דעלי תשוקתו היינו משום שבחר בנו ושוכן אצלנו ומשום שאני לדודי הדר עלי תשוקתו כענין שאיתא בזוה"ק (תרומה קכח:) ומנא ידעינן דהא קב"ה אתרעי בי' ושוי בי' מדורי' כד חמינן דרעותא דההוא בר נש למרדף ולאשתדלא אבתרי' דקב"ה בלבי' ובנפשיה וברעותי' ודאי תמן ידעינון דשרי' בי' שכינתא וכו' והמן הי' חפץ להכחיש ולהסתיר את אני לדודי וגו' ובזה היום נתגלה מפורש אני לדודי ועלי תשוקתו:
ויקר אלו תפילין וכן הוא אומר וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך ותניא ר"א הגדול אומר אלו תפילין שבראש וכו'. היינו כי ענין תפילין מבואר בזוה"ק (הקדמה יד.) ותפלין אתוון דשמא קדישא אינון ממש וכו' מלך אסור ברהטים קשיר איהו ואחיד באינון בתי וכו' היינו שתפילין מרמזין על התקשרותו ית' עם ישראל כי באלו הבתים הניח השי"ת כל הד"ת כדאיתא במדרש (שוחר טוב) המניח תפילין מקיים והגית בו יומם ולילה הרי שהניח שם השי"ת כל הד"ת ומתקשר השי"ת עם ישראל כאשר יניחו עליהם הבתים בכוונה הרצוי' הפנימיות שיש בהם למען תהי' תורת ד' בפיך אזי יהי בוקע האור מאלו הבתים לתפיסתם ממש כדאיתא בזוה"ק (אדרא נשא קמ.) וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך ויראו ממך שם ד' שם ד' ממש דאינון ארבע רהיטי בתי דתפילין וכו' וזה האור נתגלה בזה היום וכמאמרם ז"ל בגמ' (שם) אימתי ראו כל אפסי הארץ וגו' בימי מרדכי ואסתר כי כמו שמקודם הי' ההתגברות ההסתר כ"כ בחזקה בלי הדרגה כלל כפתיחת ר' נחמן בר יצחק בקום עלינו אדם ולא מלך היינו בלי שום סדר הדרגה כי מלך מורה על הנהגה ההולכת בסדר הדרגה בדרך עילה ועלול וממילא ניכר עדיין השורש וא"א שהתגברות ההסתר יהי' כ"כ בחזקה אבל בקום עלינו אדם ולא מלך זהו כדכתיב ושפחה כי תירש גבירתה וגו' ותחת שלש רגזה הארץ שפחה כי תירש וגו' שזה מורה שההסתר הי' בלי שום סדר הדרגה עד שנתעלם עיקר השורש מאותו ההסתר ע"ד הכתוב ואנכי הסתר אסתיר וגו' כלומר שנסתר מהבריאה גם זאת שאנכי הציב זה ההסתר. ולעומת הסתרה חזקה כזו פתח השי"ת הישועה ג"כ בגודל התגברות בלי שום הדרגה ולזה לא היה הישועה ע"י מלך ישראל כי אם ע"י מרדכי שלא הי' מלך רק משנה למלך כדכתיב כי מרדכי היהודי משנה למלך וגו' כי מדרגת מלך לחוד ומדרגת משנה למלך לחוד כמבואר בתקוני זוה"ק (הקדמה טו:) כי מרדכי היהודי משנה למלך כגוונא דא משנה משנה למלך וכו' והישועה ההולכת ע"י משנה למלך ולא ע"י מלך מורה על שאין כאן שום סדר והדרגה מעילה לעלול כי אם אור עצמותו ית' הי' בוקע כל המסכים המבדילים והאיר לכל פרט ופרט שלא בסדר עילה ועלול כלל הגם שא"א לקבל השפעת אורו ית' בלתי התלבשות כי אין שום חוש לתפיסת הבריאה לקבל אור המשולל לבוש מ"מ בהתלבשות גופא יש חילוק כענין שמצינו בזוה"ק (משפטים קכה.) באתר דא לא אמר משה מדי ולא אתיב מלה לקבלי' מאי טעמא משום דהכא לא אשתכח פרישותא מני' וכו' אימתי אתיב משה בזמנא דאמר ושלחתי לפניך מלאך וכו' היינו כי מהתלבשות אורו ית' בהמלאך קודם החטא הי' מ"ר בנייחא מאוד כי לא הי' נחשב אליו התלבשות רק עצמות אורו ית' כי לא הי' מעלים ממנו את האור כלל אבל מהתלבשות שהי' אחר החטא שנאמר שם ושלחתי לפניך מלאך לא הי' מ"ר בנייחא ואמר אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה וכמבואר במקומו הרי שבהתלבשות גופו יש חילוק ואינו דומה התלבשות להתלבשות וזאת התלבשות שמ"ר הי' ממנו בנייחא נקרא בזוה"ק (שם) מלאך הברית דאחיד בשמיא ובארעא וזה המלאך נקרא שני למלך כמבואר בתקוני זוה"ק (שם בהקדמה) ולכך הי' אז הישועה ג"כ ע"י מרדכי משנה למלך להורות על בקיעת האור הישועה שלא בהדרגה אף להנפש היותר קטן מישראל שלא בסדר עילה ועלול כלל לכן איתא בגמ' (שם) שבני הכפרים מקדימין הגם שהם מדרגה קטנה כי גם על בתי החצרים איתא בזוה"ק (בהר קט.) דלאו אינון מארי תורה אתקריאו בתי החצרים וכו' ומכש"כ בני הכפרים שהם רק מספקין מים ומזון לאחיהם שבכרכים עכ"ז כאשר בוקע האור שלא בסדר עילה ועלול יכולין הם להקדים קריאתן יותר מבני הכרכים ונקרא זה האור יסוד אבא אריך כמבואר בהאר"י הק' ז"ל כי כמו שההסתר הי' כ"כ בחזקה עד שהיו מיאשים א"ע ח"ו כי נדמה להם שאבד סברם בלי שום תיקון ח"ו כי הי' בהם עובדי ע"ז והיו נושאים נשים נכריות ורומז בזה בגמ' שהיו נהנים מסעודתו של אותו רשע ומה שאיתא שם הם לא עשו אלא לפנים זאת לא נתגלה להם רק אחר שהאיר להם השי"ת הישועה אז באותו היום נתברר שהם לא עשו אלא לפנים אבל טרם הישועה היו האומות מטרידים כ"כ את דעתם כדכתיב ישתו יין נסיכם עד שהיו סוברים שאבד תקוה ח"ו לגמרי ולעומת טירדת הסתרה של ישתו יין נסיכם אמרו ז"ל חייב אינש לבסומי בפורי' להורות על ישועה שלא בהדרגת תפיסתם הנקרא יסוד אבא אריך שמאיר בכל הלבושים כ"ד בזוה"ק (האזינו רפט:) תו אתגליף האי חכמתא כו' ומלייא כל אינון אדרין ואכסדרין וכו' עד שכל נפש מישראל יכול להשיג הארה בזה היום מזה האור: