ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים וגו':
בזוה"ק (בשלח סד:) וכי טפשין הוו ישראל דלא ידעי מלה דא והא חמו שכינתא קמייהו וכו' ואינון אמרין היש ד' בקרבנו אם אין אלא הכי קאמר ר"ש בעו למינדע בין עתיקא סתימאה דכל סתימין דאקרי אין ובין זעיר אנפין דאקרי ד' וכו' א"ה אמאי אתענשו אלא על דעבידו פרודא ועבידו בנסיונא דכתיב ועל נסותם את ד' לאמר וכו':
ביאור הענין כמו שביאר אאמו"ר הגה"ק זצלה"ה מאמרם ז"ל במדרש וילחם עם ישראל ברפידים שרפו ידיהם מן המצות כי בכל מקום שנוסעים ישראל לקנות קנין חדש טרם שנתבררו בשלימות שיהי' להם כלי לקבל זה הקנין חדש אז מתיצב נגדם תמיד עמלק לקטרג אכן הגבולים מתרי"ג מצות המה נותנים בטוחות חזק ותקיפות עצום להאוחז בהם. אולם כל עוד שישראל לא נתבררו באלו הגבולים ואז הוא עדיין כל הויות ישראל רק מפאת אהבה שמצדו ית' שמעיד עליהם שהם עלו במחשבה תחילה גם טרם כל העבודות כענין הכתוב מלך אסור ברהטים היינו שהתקשר השם יתברך עם ישראל בלי שום טעם כלל אכן זאת האהבה היא מוסתרת מאוד בלי שום הרגשה בלב הגם שעצם זאת האהבה היא מאוד נעלה כי היא בלי גבול ואין סוף כלל אמנם אין ממנה שום תקיפות כלל כיון שאינה מצד עבודת אדם רק מצד עתיקא וזהו שאיתא שם א"ה אמאי אתענשו אלא על דעבידו פרודא וכו' היינו שזה היו יודעים שפיר שמתנהג עמהם השי"ת גם בהנהגת עתיקא וכל החטא הי' על נסותם את ד' וגו' היינו שהיו מבקשים להרגיש בלבם התקיפות מהנהגת עתיקא למען שיהי' להם תקיפות גם בההוה שהם עלו במחשבה גם בלא עבודה. וזאת התקיפות אין ברצונו ית' להראות בזה העולם ומי לנו גדול ממשה רבינו שהראה לו השי"ת דור דור ודורשיו ולא הי' מעלים ממנו שום דבר עכ"ז אמר לו השי"ת וראית את אחורי ופני לא יראו ומתרגמינן ותחזי ית דבתרי היינו שרק לאחר המעשה תראה שפיר איך שהי' מקושר המעשה עם רצונו ית' גם מלפנים אבל בההוה היינו בשעת מעשה לא תוכל לראות זאת כי באם הי' זאת התקיפות בהתגלות מפורש לא הי' שום מקום לעבודה וע"ד ויבוא עמלק וכמבואר בזוה"ק (שם) אמר הקב"ה אתון אמרתון היש ד' בקרבנו אם אין הרי אני מוסר אתכם לכלב וכו' וקליפת עמלק נקרא כלב כמבואר בזוה"ק (שם) שור וחמור כד מזדווגין כחדא וכו' נפיק מתקיפותא דלהון ההוא דאקרי כלב ודא חציפא מכלהו וכו' היינו כי זה לעומת זה עשה אלהים לעומת חסד שבקדושה של אברהם אבינו שהי' מבטל עצמו מכל וכל לרצונו ית' וזה נקרא חמור שבקדושה לעומת זה יש קליפת ישמעאל שהוא מתפשט עצמו בכל תאות לבו עד שמשחית את נפשו ואומר אף שהשי"ת רואה את כל מעשיו בכל זאת בטח לא ברא השי"ת שום דבר שיהי' נגד רצונו וזה הוא חמור שבקליפה ולעומת מדת הגבורה שבקדושה של יצחק אבינו שהאיר בעולם דאית דין ואית דיין המשגיח בכל פרט יש קליפת עשו שאומר שהוא רואה השי"ת בכל מעשיו אבל השי"ת אינו רואה אותו וכדאיתא בגמ' (מנחות קי) דקורין לי' אלהא דאלהא היינו שאומרים עזב ד' את הארץ וכל הנהגתו הוא רק למעלה הרבה מהתפיסה מאוד בהעלם אבל בהשכל שהוא בהבנת תפיסת אדם יכולין ח"ו לפעול גם דברים כאלו שהם נגד רצונו ית' וזה נקרא שור שבקליפה ועל זה איתא בזוה"ק (שם) כד מזדווגין שור וחמור כחדא מבין סטרא דלהון נפיק מתקיפיתא דלהון דאקרי כלב ודא חציפא מכלהו וכו' היינו עמלק שהוא רק בחוצפה כלפי שמיא היינו שאומר השי"ת רואה אותו בכל מעשיו והוא רואה רצונו ית' בכל התפשטות לבו כי הוא נקי אגב אמו. ולפי הנראה הוא ההבדל דק מאוד בין זאת הקליפה להקדושה כי גם ישראל בוטחים בכל מעשיהם שהם רצונו ית' אמנם הוא להיפך לגמרי באמת מהקדושה כי גבי ישראל הוא זאת התקיפות רק לאחר המעשה אבל בההוה היינו בשעת מעשה המה מלאים חרטה ופחד אולי ח"ו לא יכוונו למטרת רצונו ית' כי יודעים היטב שהרצון ית' הציב בעולם טוב ורע ותכלית המכיוון מהרע הוא כדי שיתברר ממנו הטוב הכמוס בו ועצם הרע יתבטל לגמרי לכן בוחר כל נפש מישראל בהיקף תפיסתו רק בטוב ומואס ברע. משא"כ עמלק אומר שגם בההוה אין שום רע וכל מה שלבו חפץ הוא בטח רצונו ית'. ולכך כאשר ישראל היו מבקשים לקבל תקיפות מהנהגת עתיקא גם בההוה מיד בא הכלב ונשכן היינו שהראה להם השי"ת קליפת עמלק שהוא תמיד בחוצפה כלפי שמיא לומר שאינו צריך שום צימצום גם בההוה וכן תמיד בעת שישראל נוסעים מגבולם לקנות קנין חדש ובאותו הזמן שהם עדיין על הדרך טרם שנשלם אצלם הקנין בשלימות אז מתיצב נגדם הקיטרוג מעמלק כמו שמצינו גם בימי אחשורוש שאז היו צריכין ישראל לקנות קנין חדש תושבע"פ כי אז הי' בין בית ראשון לבית שני וענין בית ראשון הי' אור בהיר בהתגלות מפורש ובזמן שהאור הוא מפורש זאת נקרא תורה שבכתב ע"ד הכתוב הכל בכתב מיד ד' אלי וגו' אכן כאשר נעלם האור נקרא תורה שבעל פה היינו שתורה שבכתב נתעלם ונתלבש בתורה שבע"פ כענין שאיתא בזוה"ק (תרומה קסא:) אנן מותבינין מזכור שמור מתושב"כ תושבע"פ ובית שני נקרא תורה שבע"פ כי אחר חורבן בית ראשון נתעלם הבהירות מתורה שבכתב ונתלבש בתורה שבע"פ שהוא הבית שני וטרם שנגמר בשלימות הבנין של בית שני הי' אז כל הויות ישראל רק מפאת האהבה רבה המוסתרת השוכן בתוכם ובאותו הדרך התיצב נגדם קליפת עמלק: