ויבן משה מזבח ויקרא שמו ד' נסי וגו'. הנה לא קרא שם המזבח על הקרבת קרבן אלא ד' נסי וכתרגומו ופלח עלוהי קדם ד' דעבד לי' נסין להורות שהי' למשה רבינו בזאת המלחמה גודל יגיעה וכדאיתא בזוה"ק (בשלח סה:) מן יומא דאתברי עלמא עד ההוא זמנא ומההוא זמנא עד דייתי מלכא משיחא ואפילו ביומוי דגוג ומגוג לא ישתכח כוותיה וכו' כי התקיפות של עמלק הוא כדאיתא בזוה"ק (שם סד:) אינון תרין כתרי שמאלא דאחידן בהו עמין עכו"ם דאקרון שור וחמור וכו' וכד מזדווגי כחדא מתקיפותא דלהון נפיק ההוא דאקרי כלב וכו' היינו עמלק שהולך תמיד בתקיפות כמו שנאמר עליו השוכן בחגוי סלע אומר מי יורדינו ארץ כי אומר כיון שנולד מיצחק ורבקה בטח הוא כל התפשטותן רצונו ית' ועל זאת ההתפשטות שלו מרמז הכתוב וילך עשו אל ישמעאל היינו שהתפשט עצמו בכל הצדדין ולעמוד נגדו עם ברורין היו ישראל אז כדאיתא שם מהל' ולא פרעו היינו כי אין צדיק בארץ שלא יחטא ומוכרח אחר כל הברורין שלו לבוא אל השי"ת שיבחר אותו לזה אומר עמלק שהוא כ"כ סמוך למקור הקדושה שאין מהצורך אליו לשום ברורין כי כל התפשטות שלו המה מלאים רצון ובזה התקיפות הוא חפץ לבטל ח"ו כל הנקודה מעבודת ישראל לזה הוא כל העצה נגדו כדכתיב ויאמר משה אל יהושע וגו' וכמבואר בזוה"ק (שם סה:) אמאי ליהושע וכו' אמר משה ודאי קרבא הכא תקיפא אתחזי יהושע בההוא זמנא בדרגא עלאה יתיר אשתכח וכו' ובמה אמר ר' שמעון בההוא אתר דאתקרי נע"ר וכו' אמר משה ודאי האי נער יקום לקבלי' וישלוט עלי' לנצחא לי' וכו' בשעתא דנפיק יהושע נער איתער נער דלעילא ואתתקן בכמה תיקונין בכמה זיינין דאתקינת לי' אמיא לקרבא דא לנקמא נוקמא דברית וכו' ועל זה הענין נאמר ויבן משה מזבח ויקרא שמו ד' נסי וכמבואר בזוה"ק (שם סו.) מאי ד' נסי בגין דאנקים נקמתא דההוא רשימא קדישא דישראל ומההוא זימנא אתקרי חרב נוקמת נקם ברית וכו' כגוונא דא יעקב בנה מדבחא דכתיב ויצב שם מזבח וגו' ומאן שמי' אל אלהי ישראל וכו' היינו כי כך הציב השי"ת לך ד' הגדולה והגבורה והתפארת וגו' ויעקב אבינו מדת תפארת כלול משניהם היינו שהוא מכיר שמנושא השי"ת מכל המדות כדאיתא בתקוני זוה"ק (הקדמה יח) ואנת אשתמודע וכו' לית לך אתר ידיעא וכו' ולאו מכל אלין מדות כלל וכדאיתא שם (תיקון יח) בחסד וגבורה ענפין מתפרדין לימינא ושמאלא. בעמודא דאמצעיתא אינון תרוייהו ביחודא חדא והכא אינון ענפין מתפרדין בנצח והוד בצדיק מתייחדים וכו' בתרין דרועין מתפרדין וכו' בצדיק אינון ביחודא חדא וכו' היינו כי אחר שעובד האדם באלו המדות אז מכיר בשורש אחדותן דלית שם מכל אינון מדות כלל ועל הנס של חנוכה ופורים איתא בהאר"י הק' ז"ל שהי' בנצח והוד שנראה לתרי פלגא דגופא כדאיתא בזוה"ק (פנחס רלו.) ונקראו בתקוני זוה"ק (תיקן יג לא:) תרין ירכין וכו' שהם לבר מגופא (זוה"ק בראשית כא:) היינו אחר שיוצא על הפעולה ובכל זאת ניכר גם שם האחדות כשהולך דרך יעקב אבינו שהוא מכיר איך שהשי"ת הוא מנושא ומשולל מכל המדות וזהו ויקרא שמו ד' נסי כלומר שהמקום של ישראל הוא למעלה מכל המדות ועל זה המקום עליון רומז מלת נער דלעילא שאיתא שם בשעתא דנפיק יהושע נער איתער נער דלעילא וכו' היינו כי נער דלעילא הוא הנקרא מלאך הברית דאחיד בשמיא ובארעא כי הוא יש לו ביותר הכרה בבהירות עצום דלית לי' מגרמי' כלום כי עיקר הכח מכל הדרגין הוא רק במקום שמכירין בגודל בהירות דלית להו מגרמי' שום כח וכדאיתא בזוה"ק (פנחס רנז:) שם א"ל סהיד על מארי דכלא דלית יכולת לכל שם והוי' ודרגא כ"ש לשאר בריין פחות מני' הה"ד (דניאל ד') כלא חשיבין וכו' והוא שעל ידי שמכיר שכל הכחות כלא חשיבין ורק השי"ת לבדו הוא הפועל לכן בשם הזה יש כח ותקיפות כי אל לישנא דתקיפי הוא כדאיתא (יבמות כא) וכן שם אדני מבואר בזוה"ק (שם) בהיפך אתוון דינא ולכן המלאך מט"ט שנקרא נער דלעילא הוא מכיר בכל הסתעפות ששה קצוות שאין שום כח רק לא"ם ברוך הוא לכן איתא בתקוני זוה"ק (תקון נז צא) על מלאך מט"ט מלאך הברית. האי מלאך אתקרי בששים רבוא שמהן דמלאכיא וזה רומז שיש לו הכרה כוללת מכל שמהן שמכיר ומכירין בו שבכל מקום הוא רק השי"ת לבדו הפועל ולזה מצינו שמשה רבינו הי' בנייחה ממנו בעת שאמר לו השי"ת הנה אנכי שולח מלאך לפניך וגו' כי זה המלאך הי' מלאך הברית שאינו מסתיר כלל מצדו את האור כי מנהיר בגודל בהירות עד שמכירין בו שאין כלל מצדו שום התחלקות אור רק בעת שמשמש השי"ת במדת החסד נקרא מיכאל וכאשר משמש במדת הגבורה נקרא אותו אור בעצמו גבריאל כענין המלאך הנאמר עליו (דניאל י) מיכאל שרכם ובאמת ישראל אינם תחת שום שר רק הפירש הוא ממיכאל שרכם שהוא מאיר לישראל הכרה היטב אשר מי כאל כמו שאיתא עליו במדרש כל מקום שמיכאל נראה שם השכינה נראה כל מקום שר' יוסי נראה שם רבינו הקדוש נראה הרי שאינו מסתיר כלל אלא אדרבה שמאיר בגודל בהירות הכרה לישראל באורו ית' ועל בהירות עצום כזאת רומז מלת נער הנאמר גבי יהושע שיונק תמיד מתוך האוהל להורות שמכיר היטב דלית לי' מגרמי' כלום. וזהו ויקרא שמו ד' נסי היינו שהרים את ישראל לזאת המדריגה הנקרא נער לזה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגו' היינו כי באמת אין לישראל מצדם רק מה שמופיע בהם השי"ת אכן מצד הבריאה מוכרח להיות כדכתיב והחיות רצו ושוב למען שיהי' הכרה להאדם מה בין לי ולך אולם כאשר החל השי"ת להושיע את ישראל כדכתיב והי' כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל א"כ מדיע הניח משה את ידו אמנם זה שהניח משה את ידו הי' רק מצד ישראל כדאיתא בזוה"ק (בשלח סו) בשעתא דישראל לתתא משתככין בצלותא לא יכלין ידי משה למיקם בזקיפו וגבר עמלק. כי כאשר נתרשלו ישראל מעט מהעבודה אזי נתעורר מיד הקטרוג של עמלק כי כל מקומו של עמלק הוא רק בזה המקום שרפו ישראל ידיהם מעבודה וזה הי' כל היגיעה של משה רבינו להרים את ידיו ולהראות שישראל נמשכין תמיד אחר רצונו ית' אף בעת התרשלותם וכפי מה שהראה זאת כך נמחה זכר עמלק וזאת המלחמה הוא תמיד לדורי דורות עד עת קץ כי כל היצר הוא עמלק כמו שמצינו בגמ' לא עבדו ישראל את העגל אלא כדי להתיר להם עריות ואיתא נמי בגמ' (ע"ז יז) גבי עריות כיון דאביק בה טובא כמינות דמיא הרי שהשורש מכל החטאים הוא רק עמלק וכפי מה שישראל מבררין א"ע בעבודה כך נמחה זכר עמלק: