איתא בגמרא (שם) שושן דעבדה כמאן לא כפרזים ולא כמוקפין אמר רבא ואמרי לה כדי שאני שושן הואיל ונעשה בה נס וכי'. הענין הוא כי נס לא שייך רק כל זמן שנעלם ונסתר מעיני אדם בעוה"ז הנהגת השי"ת ונדמה לו שיש הנהגת דרך הטבע לזה כשרואה לפעמים שינוי הטבע זאת השינוי לנס יחשב אבל לעתיד כשיגלה השי"ת לעיני אדם ג"כ שלא הי' מעולם שום דרך הטבע רק השי"ת לבדו הי' מנהיג תמיד גם את הדרך הטבע אז לא יהי' שייך לומר שהשי"ת עשה נס כיון שיהי' מכירים ברור שהשי"ת מנהיג בכל רגע ורגע. ובכל רגע ורגע יש לעיני כל נסים נגלים אכן כעת כשנעלם זה האור נקראים הנסים נסים נסתרים ועל זה אמרו ז"ל (במדרש ש"ט קלו) אפילו בעל הנס אין מכיר בנסו שנאמר לעושה נפלאות גדולות לבדו וכו' וכמו שנאמר וראית את אחורי ומתרגמינן וחזת ית דבתרי היינו ביום שאח"כ אז מכיר בעל הנס בעצמו שמה שהי' נדמה לו מקודם ביום אתמול שהוא דרך הטבע באמת הי' נס כמו בזו הישועה שהי' נדמה מקודם שהוא דרך הטבע שנדדה שנת המלך ואח"כ נתוודע להם שזה הי' נס זהו הענין שאין בעל הנס מכיר בנסו רק אח"כ נתוודע לו מהנס. אמנם מי שאינו בעל הנס ועומד מרחוק יכול יותר להכיר תומ"י שזה הוא נס לזה איתא בגמ' שם שאני שושן משום שנעשה בה נס לכן עיקר ההכרה שהי' להם בהנס הי' ביום מחרתו לזה עשה ביום שהכירו בו את הנס יום משתה ושמחה: