ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים וגו'. איתא בגמ' (מגילה יא.) ר' נחמן בר יצחק פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא שיר המעלות וגו' לולי ד' שהי' לנו בקום עלינו אדם. אדם ולא מלך וכו'. היינו כי מלכא לא איקרי מזיק (פסחים ק"י.) כי המלך פועל הכל בסדר הדרגה ואינו מנימוס המלכות ליפעל בלתי סדר הדרגה כלל ומה גם שעל המלך כתיב פלגי מים לב מלך ביד ה' משא"כ כשנפעל רע ע"י אדם ולא מלך זאת הוא לגמרי בלי סדר ובלתי הדרגה כלל כמו שמצינו גבי המן שהוא מזרע עמלק שעליו נאמר קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאוד ונאמר עליו ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד היינו שאף הקושי השעבוד הנפעל משאר האומות עד שמסיבתו נדמה ח"ו שאבד תקוה זה הכל נפעל ע"י ההסתה הראשונה של עמלק כדאיתא עליו במדרש תנחומא (פ' תצא) מלה"ד לאמבטי רותחת שלא היתה ברי' יכולה לירד בתוכה בא בן בליעל אחד וקפץ לתוכה אע"פ שנכוה הקירה לפני אחרים וכו'. ואיתא שם עוד למה הי' עמלק דומה לזבוב שהי' לוהט אחר המכה כך הי' לוהט עמלק אחר ישראל ככלב וכו'. היינו כמו זבוב שכל שליטתו הוא רק במקום שיש שם חסרון כי במקום שלם אינו יכול לשלוט רק במקום שיש מכה כך מרגיש עמלק תמיד בזה המקום שיש חסרון גבי ישראל שהם משוללי שלימות שם הוא בא מיד להציר אותם בקטרוגו וזהו אשר קרך בדרך כלומר כשמתחילין ישראל לילך לקנות איזה שלימות ובעודם בדרך טרם שמגיעים למחוז חפצם שיגמור אצלם השלימות וזה העת שהם עדיין באמצע הדרך נקרא בזוה"ק (וישלח קע.) קדרותא דצפרא כי כך הציב הרצון ית' שכל האור לא יהי' ניכר אלא מתוך החושך כדאיתא שם (תצוה קפד.) לית נהורא אלא ההוא דנפק מגו חשוכא לכך הוא תמיד טרם השלימות קדרותא דצפרא ומזה החושך מצמיח הישועה ונגמר השלימות כענין שהי' קושי השעבוד טרם יציאת מצרים וכל עוד שישראל הם בדרך שהוא קדרותא דצפרא שם בא עמלק להקיר אותם בקטרוגו עד היכן שזאת השלימות בעצמו מה שבונה השי"ת להקנות לישראל אזי בקדרותא דצפרא מחשיך שם עמלק כ"כ עד שנראה ממש ההיפך לגמרי ח"ו וכמו שמצינו בעת שבנה השי"ת ליתן תורה לישראל וטרם שקבלו אותה היו צריכין לברר עצמם מקודם במ"ט ברירין אזי ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים שרפו ידיהם מתורה ומצות והכניס אז כ"כ התרשלות בלב ישראל עד ששאלו היש ד' בקרבנו אם אין וגו' וכמבואר בזוה"ק (בשלח סד) דבעי למנדע בין עתיקא סתימאה דאקרי אין ובין זעיר אנפין דאקרי ד' וכו' היינו דבעי למנדע באיזה הנהגה מנהיג עמהם השי"ת אם מנהינ עמהם בהנהגת עתיקא או בהנהגת זעיר אנפין שהוא לפום צערא אגרא הגם שעל הים ראו מפורש הנהגת עתיקא כדאיתא בזוה"ק (שם) מה תצעק אלי בעתיקא תלי' מלתא אכן אח"כ נתעלם מהם זה האור. ובאמת הציב השי"ת בזה העולם אלו שני הנהגות ביחד כענין המאמר טובים מאורות שברא אלהינו וגו' כח וגבורה נתן בהם להיות מושלים בקרב תבל. אכן היתכן לומר כזאת שעזב השי"ת כח הממשלה מידו ח"ו ונתן אותה להמאורות הלא לא עזב השי"ת שום דבר מידו וכבודו ית' בעצמו מנהיג באמת הכל אלא שאם הי' זאת הנהגה בהתגלות מפורש איך שכבודו ית' מנהיג באמת הכל אזי לא הי' מקום לבחירה וממילא לא הי' שכר ועונש כמו הצבא מעלה שאיתא בזוה"ק דלית בהו אגרא ועונשא כי הם משוללי בחירה וכל עבודתם הוא ע"ד מאמרם ז"ל במדרש בכל עושה הקב"ה שליחותו אפילו בהדומם וכו' ומ"מ הגם שהדומם פועל נמי שליחותו ית' וכי שייך לומר שמקבל שכר ועונש על זאת השליחות זאת השליחות נפעל ע"י הדומם בלי דעתו כלל לזה הציב נמי השי"ת הנהגת זעיר אנפין ועל זאת הנהגה נאמר טובים מאורות וגו' כח וגבורה נתן בהם להיות מושלים בקרב תבל היינו שנתן בהבריאה כח וגבורה לקנות שכר ועונש ביגיע כפם ע"ד מאמרם ז"ל לפום צערא אגרא. אולם אחר גודל הסבלנות שסבלו ישראל מהכשלון של רפידים האיר להם השי"ת כל השלימות בזה שנתן להם את התורה ומאי תורה דאורי וגלי מה דהוי סתים דלא אתידע (זוה"ק מצורע נג:) היינו שנתגלה להם ע"י התורה אשר אלו שני הנהגות המה באמת כלא חד כדאיתא בזוה"ק (אדרא רבא וזוטא) עתיקא וזעיר אנפין כלא חד אלא כפי מה שעובד האדם בהנהגת זעיר אנפין היינו בכח הבחירה שבידו כך מוצא את עצמו בעתיקא שהוא למעלה מהבחירה שבתפיסתו אכן טרם שהגיעו לאותו השלימות של תורה בעוד שהיו בדרך אז התיצב נגדם מלחמת עמלק וכן בכל זמני התחלפות כאשר צריך להתחלף גבי ישראל משלימות לשלימות היותר נעלה אזי מתיצב בנתים עמלק כמו שמצינו בעת שהתחלף המלכות מבנימין למלכות בית דוד טרם שנגמר בשלימות המלכות בית דוד התיצב נגדם מלחמת עמלק והי' צריך אז ללחום נגדו זרעו של רחל ולכן טרם שנגמר בשלימות המלכות בית דוד הי' מולך מקודם מזרעה של רחל כי אז טרם השלימות אין שום עצה נגד עמלק רק גודל עבודה כדכתיב והי' כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וזרעה של רחל רומז על גודל עבודה. וכן מצינו בהנס של פורים כי באותו הזמן התחיל להתחלף מבית ראשון לבית שני ותורה שבכתב התחיל לבוא בהתלבשות תורה שבע"פ וטרם שנגמר השלימות מזה החיבור בעת ההתחלפות שם התיצב עמלק בנתים כדי להפריד ח"ו זה החיבור כי כמו שיש בהקדושה חסד וגבורה וחוק המכריע בנתים כדאיתא (בספר יצירה) ימין ושמאל ואויר בנתים כך יש לעומת זה בסטרא אחרא נמי ימין ושמאל ואויר בנתים ועל זה האויר בנתים שבסטרא אחרא רמזו ז"ל בגמ' (ב"מ קז:) אי לאו זיקא עבדי להו סמא וחיי וזה האויר שבנתים הנקרא זיקא הוא עמלק שמתיצב תמיד בנתים בכל ההתחלפות להפריד ח"ו החיבור ועל זה הענין איתא שם בגמ' (מגילה יא) ארי נוהם ודוב שוקק מושל רשע על עם דל ארי נוהם זה נבוכדנצר הרשע דכתיב בי' עלה ארי' מסובכו וגו' היינו שהי' מיפה עצמו בגוון יפה של דרך ארץ כדאיתא עליו בגמ' (סנהדרין צב:) אילמלא בא מלאך וסטרו על פיו בקש לגנות כל שירות ותשבחות וכו' ועד היכן הי' בכוחו ליפות עצמו עד שנאמר עליו נבוכדנצר עבדי. דוב שוקק זה אחשורוש דכתיב בי' וארי חיוה תנינא דמיה לדוב ותני רב יוסף אלו פרסיים שאוכלין ושותין כדוב ומסורבלין בשר כדוב ומגדלין שער כדוב ואין להם מנוחה כדוב היינו אף שיש בהם גם כן גוון של דרך ארץ כדאיתא בגמ' (ברכות ח) בג' דברים אוהב אני את הפרסיים וכו' מ"מ עיקר כוחם הוא רק לכלות הכל כי דוב מורה על שיכול וכליון ע"ד הכתוב ותפגשנה כדוב שכול וגו' לזה נמי הוא הע"ז של פרסיים אש המכלה ומפריד הכל. מושל רשע על עם דל. מושל רשע זה המן על עם דל אלו ישראל שהם דלים מן המצות וכו' וביאר בזה אזמו"ר הגה"ק זצלה"ה אשר באותו הדור הי' מתגבר מאוד הקליפה של צרת עין וכמו שרמזו ז"ל על עילם שזכתה ללמוד ולא ללמד וזה הצרת עין הכניס בהם המן מפני שהיו נהנים מאותו הסעודה שהמן הי' ממונה עלי' כדאיתא בגמ' (שם) לעשות כרצון איש ואיש זה המן וכו' ובזמן שמתגבר ח"ו הקליפה של צרת עין אזי מושל רשע על עם דל ועל זה איתא בגמ' שם גבר מלכא עלאה וכו' גבר המן וכו' והתגבר כ"כ להתרשל את ישראל עד שהי' נדמה להם שאפס תקוה ח"ו וכדאיתא שם ישנו מן המצות וכו' אלהיהם ישן הוא וכו' כי רק אחר הישועה נתוודע להם שהם לא עשו אלא לפנים אבל בשעת מעשה הי' נדמה להם שאבד תקוה ח"ו כי היו נושאים נשים נכריות והיו מדברים בלשון אשדודית ולעורר משינה ותרדימה קשה כזו לא הי' באפשרי כי אם ע"י מרדכי היהודי הנקרא מר דרור שהוא ראש לכל הבשמים כדכתיב גבי קטורת קח לך בשמים ראש מר דרור וגו' ורומז על ריח טוב הנמצא בעומק הלבושים של ישראל אפילו באותן שנתרחקו מאוד כדאיתא בגמ' (עירובין כא:) שמא תאמר אבד סברם ובטל סיכוים ת"ל הדודאים נתנו ריח אלו ואלו עתידין שיתנו ריח: