איתא בגמ' (שם יט.) מהיכן קורא אדם את המגילה וכו' א"ר יוחנן וכולן מקרא אחד דרשו ותכתב אסתר המלכה ומרדכי היהודי את כל תוקף מאן דאמר כולה תוקפו של אחשורוש ומ"ד מאיש יהודי תוקפו של מרדכי ומאן דאמר מאחר הדברים האלה תוקפו של המן וכו'. ענין תוקפו של אחשורוש הוא כמאמרם ז"ל בגמ' (שם) שהי' מולך מעצמו וזה מורה על גודל התקיפות שהי' אצלו כמו התקיפות שהי' בפרעה שאיתא עליו בזוה"ק (בא לד.) ומשה דחיל מני' ולא קריב אלא לגבי אינון יאורין ואינון דרגין דילי'. אבל לגביה דחיל ולא קריב בגין דחמא לי' משתרש בשרשין עלאין וכו' כך הי' תוקפו של אחשורוש ג"כ היינו שהי' נדמה שמגיע לו המלוכה בשירת הדין ע"י גודל הישוב הדעת שלו והראה השי"ת שכל זה ההתקיפות שנתן לאחשורוש הוא רק למען שיהי' נשאר ממנו כבוד שמים אצל ישראל אבל אחשורוש מצד עצמו יתבטל לגמרי:
ומאן דאמר מאיש יהודי תוקפו של מרדכי. והענין מתוקפו של מרדכי הי' שהוא הי' הפותח מהאור של אבא יסד ברתא שיתגלה מפורש בהבנת התפיסה של אדם ולזה הי' נקרא פתחי' כדאיתא בירושלמי (שקלים פ"ה ה"א) פתחי' זה מרדכי בא וראה כמה גדול כוחו של אותו האיש שפותח בדברים ודורשן וכו' היינו שהי' יכול לפתות האור הנעלה ביותר שיהי' בהתגלות תפיסת אדם כי הוא הי' מן החרש והמסגר שהלכו מתחילה לגולה למען להראות שלא יאבד בכל גודל הסתר הגלות שום דבר מישראל ועליו רמזו ז"ל (מנחות צח) שתי אמות היו בשושן הבירה וכו' ומסיק שם בגמ' ועלהו לתרופה (יחזקאל מז) רב חסדא ורב יצחק בר אבדימי חד אמר להתיר פה שלמעלה וחד אמר להתיר פה שלמטה אתמר חזקי' אמר להתיר פה אלמים בר קפרא אמר להתיר פה עקרות וזהו שאיתא שם כמה גדול כחו של אותו האיש שפותח בדברים ודורשן ויודע בשבעים לשון ומביא (שם ובמנחות ס"ד:) מעשה שבא עומר מגגות צריפין ושתי הלחם מבקעת עין סוכר ובירושלמי שם מסיק והוה תמן חד אילם דהוה יהיב חד ידי' על גגות וחד ידי' על צריפים אייתוניה קמי' דפתחי' א"ל אית אתר דמיתקריא גגות צריפין וכו' והוה תמן חד אילם דהוה יהיב חד ידי' על עינה וידי' על סוכרא וכו' אמר להו פתחי' אית אתר דמתקריא עין סוכר וכו' היינו כי אלו שתי עבודות עומר ושתי הלחם היו צריכין תנופה ועבודת התנופה מבואר בזוה"ק (בלק קפח:) קרא דא על עומר התנופה אתמר מאי תנופה וכו' תנופה דקאמרינן היינו תנו פה ורזא דילי' תנו כבוד לד' אלהיכם דהא פה עלאה היינו כבוד דבעינן למיהב לי' לקב"ה וכו' וזאת רמזו ז"ל בגמ' נמי בהמעשה שבא עומר מגגות צריפין ושתי הלחם מבקעת עין סוכר שנתגלה להם אלו המקומות ע"י פתחי' זה מרדכי שעליו רומז הכתוב ועלהו לתרופה וכו' חד אמר להתיר פה שלמעלה וחד אמר להתיר פה שלמטה וחד אמר להתיר פה אלמים וחד אמר פה עקרות ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי כלל כי הכל אמת כי כל אלו המעלות היו נכללים בפתחי' זה מרדכי היינו שמרדכי פעל בתפלתו אשר בכל מקום שיפתח נפש מישראל מעט כבוד שמים אף שלא יצא עדיין בפועל ממש ועל זה רומז פה אלמים פה עקרות שלא יהי' עדיין מפורש רק ברמז אזי יפתח לו השי"ת כנגדו אור פה של מעלה וזאת היקרות נקרא בד"ת חריף היינו כשיעורר הישראל מעט בפה של מטה אזי מוכרח להתעורר כנגדו פה עלאה עם כל אורות היקרים ועד היכן הי' תוקפו של מרדכי לפתוח ולהתיר פה של מטה ושל מעלה כמו שאיתא שם שלש נשים הביאו שלש קינין אחת אומרת לעינתי ואחת אומרת לימתי ואחת אומרת לזיבתי זו שאומרת לימתי סברין מימר שופעת כיס וכו' שופעת כמעין אמר להון בימא אסתכנת וכו' זו שאמרה לזיבתי סברין למימר זבה ממש אמר להון זאב בא ליטול את בנה וכו' וכן איתא בגמ' (מנחות ס"ד) אמר להו מרדכי שמא בזוב סיכנה שמא בים סיכנה וכו' דכולהו עולות נינהו בדוק ואשכח וכו' היינו כי ענין זיבה מורה על גודל הפירוד ורומז על פגימותא דסהרא כי בעת שהסהרא הוא באשלומותא אז הוא החיבור האמיתי רק בפגימותא דסהרא על זה נאמר אשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה זה מורה על פירוד הגמור ובכל זאת גם בעת כזאת הי' בכח מרדכי להאיר מפה של מעלה ולהראות גם שם גודל החיבור ואמר להם שמא לזאב סיכנה וניצלת היינו אף שנראה לפירוד היותר גדול מ"מ לא נפסק ח"ו בעומק החיבור שגם שם בזה הפירוד בונה השי"ת כל החיבור וכמו שמרמז נמי הזוה"ק (מצורע נד.) בהפסוק ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה וגו' פתח שם הזוה"ק הנה יום בא לד' וחלק שללך בקרבך וגו' להורות בזה הפתיחה אשר דווקא על ידי זה הפירוד בעצמו יתפרד מן העולם כל הרע ויהי' נבנה מזה גבי ישראל כל החיבור וזהו נמי שמא בים סיכנה וניצלת שמא בעינה אסתכנת היינו שאף בכל ההסתרות והתרחקות לא יאבד מישראל שום דבר כל כך הי' בכחו של פתחי' שהוא תוקפו של מרדכי לפתוח ולהראות לישראל:
ומאן דאמר מאחר הדברים האלה תוקפו של המן. ענין תוקפו של המן מורה על עשרו של המן המובא במדרש והנה כל מיני עשירות הנמצא בעולם מסתעפין מעושרו של יוסף כדאיתא בגמ' (פסחים קיט) כל כסף וזהב שבעולם יוסף לקטו וכו' והעשירות הנאמר בדברי תורה רומז על שמירת הברית וזה הי' עושרו של יוסף הנזכר בכל מקום בד"ת כי יוסף הצדיק הוא מדוגל מאוד בשמירת הברית וזה לעומת זה עשה אלהים לעומת עושרו של יוסף הצדיק בהקדושה יש עושרו של המן הרשע בהקליפה שהי' מאותו עשירות כל התקיפות כי מפאת זה הי' עליו שקר החן וגם הי' עליו זה השקר החן עוד ירושה מאגג שנאמר עליו וילך אגג מעדנות היינו שהי' על הגוון מיופה מאוד בשקר החן עד שעלה חינו בעיני שאול המלך בחיר ד' בזה שאמר לו לשאול או לי שמא יאבד זרעי מן העולם ולא יהי' ממני שום השארה בעולם כד' (בתנא דבי אליהו רבא פ' כד) שכרו של אגג כשהי' חבוש בבית האסורין הי' בוכה ומתאנח ואומר או לי שמא יאבד זרעי מן העולם יצא ממנו המן לעולם וכו' ואיתא במדרש אשר מאותה הלילה שהשאיר לו שאול בחיים וחמל עליו אז נולד ממנו המן והי' מונח עליו כל שקר החן של אגג עד שהי' נדמה שהוא ג"כ מצמצם א"ע בשמירת הברית לבלתי יחללו וזאת הי' עושרו ותוקפו של המן ועל זה איתא בתקוני זוה"ק (תקוני כ"א ס"ד) המן אל אחר אקרי ועשר בניו עשר זיני דמסאבתא וכו' והראה אז השי"ת אשר לא די שהמן הרשע הוא באמת מחלל ברית אלא גם בזה המקום שהוא מצמצם א"ע לבלתי יחללו שם הוא רוצח גמור:
ומסיק שם בגמ' הלכה כדברי האומר כולה ואפילו וכו' צריכה שתהי' כתובה כולה. היינו כי כל אלו התוקפות בכלל הם תוקפו של נס כי בכולל היו מכירים תוקפו של נס איך שמשגיח השי"ת בכל פרט בפני עצמו אשר מקודם הי' נראה בכל דבר פרטי שהוא בדרך הטבע רק כשנתקבץ סך הכולל מכל הפרטים אז הבינו למפרע שכל החיבור והסדר מאלו הפרטים הי' בהשגחה פרטיות ובנס גמור:
כתיב וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים. וזכרם לא יסוף מזרעם וזה הוא כמאמרם ז"ל ( ) כל המועדים בטלין חוץ ממקרא מגילה וכן איתא בירושלמי (מגילה פ"א) כל הנביאים בטלין חוץ מאסתר וכו' והוא כדאיתא בגמ' (נדרים כב:) אילמלא חטאו ישראל לא נתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד וכו' וזהו נמי שאיתא שם בירושלמי כל הנביאים בטילין כי לעתיד כאשר יתבטלו כל החטאים ויהי' אז כדכתיב והי' כאשר לא זנחתם אזי יהי' אז נשתנה הפירוש מהנביאים ממה שהוא עכשיו כי יפתח בהם השי"ת פירש חדש וזהו שיתבטלו כל הנביאים ולא יהי' נשאר חוץ ממגילת אסתר היינו זה ההסתר שהציב השי"ת שיהי' נוגה לו סביב למען להגדיל תורה ויאדיר ע"י שינצחו ישראל בעבודתם את ההסתר ויגיע ע"י עבודתם לאור זאת יהי' נשאר בזכרון ישראל לעולם איך שהתגברו ונצחו ביגיעת עבודתם על זה ההסתר וזאת העבודה יהי' נשאר לעולם וזהו שאמרו ז"ל (ב"ב עה.) עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן היינו שזה הלבוש מהשמחה שהיו מנצחים בעבודתם את חוזק ההסתר יהי' נשאר לעולמי עד: