ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר וגו'. בגמ' (מגילה טז:) אמר ר' יהודה אורה זו תורה וכן הוא אומר כי נר מצוה ותורה אור היינו כמו שהי' בהתחלת הבריאה מתחילה ויפל אלהים תרדמה וגו' ואח"כ ויקח אחת מצלעותיו וגו' ויבאה אל האדם וגו' הרי שאחר שינת התרדמה נתגלה אותו הרצון בעצמו שהי' מקודם בעת התחלת בריאות עולם שעליו נאמר ויברא אלהים את האדם וגו' זכר ונקבה ברא אותם וגו' אלא בלתי שינת התרדמה לא הי' יתכן כלל שיתגלה זה הרצון הקדום כי טרם שינת התרדמה בעת שהי' מאיר עדיין להבריאה סדר השתלשלותה שאין לה שום כלי קיבול בפני עצמה אזי לא הי' באפשרי שיתגלה בהבריאה הויות הנוקבא אך מסבת שינת התרדמה שנעלם אז מהבריאה כל סדר השתלשלותה כי בשעת שינה מקבלת הדרגא האחרונה בשוה עם הדרגא העליונה ונדמה לה שיש אתה כלי קיבול אזי הי' יתכן לצאת הויות הנוקבא בהתגלות מפורש וזה הרצון הקדום המתגלה מפורש בתפיסת הבריאה אחר התרדמה נקרא בזוה"ק (בכמה דוכתי) ד' בחכמה יסד ארץ אבא יסד ברתא. וזה הענין הי' נמי כאן כי באותו הזמן התחיל השי"ת לבנות התגלות תורה שבע"פ ע"י אנשי כה"ג ולהתגלות אור יקר כזה הנקרא תורה שבע"פ לא הי' באפשרי לצאת מפורש כי אם ע"י הסתר שהוא בחינת תרדמה שהי' אז בימי אחשורוש אכן אחר שינת התרדמה נתגלה מפורש ליהודים היתה אורה זו תורה שנתגלה תורה שבע"פ ע"י אכה"ג שהי' נכלל וכמוס מקודם בתורה שבכתב וכמו שרמזו ז"ל (שבת פח.) קימו וקבלו היהודים קיימו מה שקבלו כבר היינו בסיני אלא שאז הי' עדיין נכלל וכמוס ואחר התרדמה יצאו בהתגלות ע"י אכה"ג שיהי' מפורש בתפיסת ישראל:
שמחה זו יו"ט וכן הוא אומר ושמחת בחגך. יו"ט הוא ג"כ ענין כזאת כי קדושת יו"ט הוא שישראל מקדשי להו בפעולות עבודתם ובאמת אחר שישראל מקדשי להו בעבודתם אזי רואים מפורש שזאת הקדושה בעצמה הוא באמת קבוע וקיימא מצד השי"ת אף בלתי עבודתם כד' בירושלמי על הפסוק אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי בת ג' שנים ויום אחד בתוליה נאבדין עברו ב"ד את השנה בתוליה חוזרין הרי שזאת הקדושה בעצמה שישראל מקדשי לה הוא בעצמה קבוע וקיימא מצדו ית' אלא שא"א להכיר זאת הקדושה כי אם ע"י ההעלם שמקודם שיהי' נדמה להאדם שהוא מקדש לה בעבודתו ואח"כ יכול להכיר בה איך שהוא באמת קבוע וקיימא מצד השי"ת:
ששון זו מילה וכן הוא אומר שש אנכי על אמרתך וגו'. זאת הוא נמי ענין כזה כי מילה נדמה להאדם שהוא מתקן את החסרון שברא השי"ת בהאדם אמנם וכי ברא השי"ת ח"ו חסרון אלא שבאמת הוא קדושת ברית מילה בקביעות גמור גבי כל נפש מישראל אף אם לא מל א"ע כדאיתא בגמ' (נדרים לא:) קונם שאני נהנה לערלים מותר בערלי ישראל ואסור במולי עכו"ם שאני נהנה למולים אסור בערלי ישראל ומותר במולי עכו"ם שאין הערלה קרויה אלא לשמם שנאמר כי כל הגוים ערלים וגו' הרי שהעכו"ם אף שנמולים נקראים ערלים וישראל אף שהוא ערל נקרא מל מזה מוכח שקדושת הברית מילה הוא קבוע וקיימא בישראל אף בלי פעולת עבודתם אלא שאין יתכן כלל להאדם שיכיר קדושת הברית מילה הנמצא בו בקביעות כי אם ע"י שמל עצמו מקודם הרי שמוכרח להיות מקודם אצל כל אדם העלם והסתר שיהי' נדמה לו שהשי"ת ברא בו חסרון והוא בפעולת עבודתו מתקן את החסרון וע"י זה ההעלם מוכרח כל נפש למול א"ע ואחר שנימול נתגלה למפרע שיש בו קדושת ברית מילה בקביעות:
ויקר אלו תפילין. וכן הוא אומר וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך ויראו ממך ותניא ר"א הגדול אומר אלו תפילין שבראש וכו'. היינו כי תפילין הוא שמכסים פרשה של תורה ומתלבשות בלבוש של עור והאור תורה מזאת הפרשה מוכרח לבקוע את מסך הלבוש ולבוא בהתגלות מפורש עד שראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך ויראו ממך וזה לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על כל מעשה המצות של ישראל אף שנראה לפעולת גלמית וכן כל מה שישראל פועלים אף שנראה לדבר רשות כגון אכילה ושתי' מרמזין תפילין שגבי ישראל הוא הכל מלא אור דברי תורה: