ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים וגו'. וביארו ז"ל במדרש שרפו ידיהם מתורה ומצות וביאר בזה אזמו"ר הג' הק' זצל"ה שביקשו לדעת מה הם אצל בוראם הגם שאמרו ז"ל (ברכות סא: ובתד"א) אמר רבא לידע אינש בנפשי' וכו' וגם להבין עיקר החטא שנאמר עליהם על נסותם את ד' לאמר היש ד' בקרבנו אם אין ולפי הנראה איזה חטא הוא זאת שהיו מבקשים לידע אם השי"ת שוכן בקרבם הלא כתיב לדעת כי אני ד' מקדשכם, אמנם זה שביקשו לידע מה הם אצל בוראם היינו שביקשו לידע איך השי"ת מקיף אותם גם בלתי עבודתם. כי ביציאת מצרים הראה השי"ת שמקיף אותם באמת אף בלתי עבודתם כדאיתא בזוה"ק (בשלח נב:) מה תצעק אלי בעתיקא תלי' מלתא וכו' שכינתא באבהתא נטלא ואח"כ העלים מהם השי"ת זה האור כדכתיב וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים וגו' ולזה בקשו ישראל שיתגלה מפורש היש ד' בקרבנו וגו' וכמבואר בספרי כמד"א הקרב והכרעים ירחץ במים היינו שהיו חפצים לראות איך ששוכן השי"ת בקרבם גם בלי שום עבודה ועל זה איתא שם בזוה"ק אמאי אתענשו על דעבידו בנסיונא היינו כי ענין נסיון הוא עליית אדם למעלה ממצב מדרגתו כדכתיב נתת ליראיך נס להתנוסס וגו' כי למי שמנסה השי"ת נתעלה ממילא זה האדם למקום העליון מאוד כך בקשו ישראל אז לעלות לשורש העליון אשר שם נתקשרו ישראל באמת גם בלתי פעולת עבודתם. אכן להגיע לזה השורש העליון אי אפשר כלל בלתי עבודה וזהו שאיתא שם דעבידו בנסיונא כי היו רוצים להגביה א"ע אל מקום העליון ביותר מה שאין יתכן כלל בזה העולם כל זמן שעמלק בעולם שיתגלה אור עליון כזאת כי עמלק מקטרג ואומר שיש לו נמי חלק בשורש העליון וד' בקרבו בלי שום עבודה כי נולד משני צדיקים יצחק ורבקה ועליו כתיב שוכני בחגוי סלע מרום שבתו אומר מי יורידני ארץ ולזה צריכין ישראל נגדו לילך תמיד בכל מיני עבודות ולהראות שרק ע"י עבודה יש ד' בקרבנו וכפי מה שקובעין ישראל בלבבם זאת הדעה שאי אפשר להיות ד' בקרבנו כי אם על ידי עבודה כך נתבטל נגדם הויות עמלק ג"כ כמו שנאמר והי' כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל:
ועל זה איתא בגמ' (מגילה ז.) כתוב זאת זכרון בספר כתוב זאת מה שכתוב כאן ובמשנה תורה זכרון מה שכתוב בנביאים בספר מה שכתוב במגילה וכו'. כתוב זאת מה שכתוב כאן היינו כי כל הדברים צריכין שיהי' בעובדא ובמלולא וזה הוא מה שכתוב כאן היינו שצריכין לבטלו במעשה. ובמשנה תורה זהו במלולא כי שם נאמר זכור את אשר עשה לך עמלק וענין זכור מבואר בגמ' (שם יח.) זכור בפה היינו הגמר כדאיתא בגמ' (ברכות סא.) פה גומר כי עיקר הגמר הוא רק כאשר בא בדיבור ובמלולא שאפילו מה שיצא לפועל במעשה כל זמן שאין מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו אין בזה שום גמר כי יכולין עדיין לפרש בה פירושים שונים משא"כ אחר שבא במלולא אזי נגמר הדבר ושוב אין לשנות בה שום פירוש רק כפי משמעות הדיבור וזהו זכור בפה היינו שיהי' נקבע בכל הלבושים של ישראל לבטל זאת הדעה של עמלק בעובדא ובמלולא וכל מה שקובע האדם בלבו לבטל זאת הדעה שיתכן שיהי' ד' בקרבנו אף בלתי עבודה כך נתבטל נגדו קליפת עמלק מעולם:
זכרון מה שכתוב בנביאים. ענין נביאים מבואר בתקוני זוה"ק (הקדמה ב.) נביאים מסטרא דנצח והוד וכו' ושם (תיקין תליסר לא:) תרין ירכין וכו' אינון נצח והוד וכו' וכמבואר בזוה"ק (בראשית כא:) והוא צולע על ירכו דא איהו נצח וכו' בגין דירכא איהו לבר מגופא וכו' וזה מורה על התרחקות האור וזהו כוונתם ז"ל זכרון מה שכתוב בנביאים היינו אף אחר שנתרחק האור לבוא בהתלבשות כלי הפעולה אשר שם נתעלם הדעת לגמרי בכל זאת גם שם מחויב האדם לקבוע בלבו שיבטל ממנו תמיד זאת הדעה של עמלק:
בספר מה שכתב במגילה. היינו כי מגילה רומז על הסתר חזק שהי' אז שעל זה ההסתר אמרו ז"ל (חולין קלט:) אסתר מן התורה מנין ואנכי הסתר אסתיר מ"מ גם בעת קשה כזה יעמוק האדם לבטל זאת הדעה של עמלק ועל זה ההסתר של מגילה רמזו (שם מגילה יד.) מ"ח נביאים ושבע נביאות נתנבא להם לישראל ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה חוץ ממקרא מגילה מאי דרוש וכו' משמע מזה שמקרא מגילה נקרא הוספה על דברי תורה וביומא (דף כט.) פריך הגמ' והא איכא חנוכה. ניתנה לכתוב קא אמרינן ובאמת היו יכולין למצוא בתורה דרש כזה על חנוכה נמי אלא שעיקר המכוון ממאמרם ז"ל לא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה חוץ ממקרא מגילה הוא לרמז בזה גודל ההסתר כי במה שיש דרש מפורש בתורה בלי שום חולק אין זה הסתר כלל כי זה מורה שאנו יודעים השורש שהציב זה ההסתר וכן הם כל מילי דנביאי שלא פחתו ולא הותירו על מה שכתב בתורה דליכא מידי בנביאי דלא רמיזו באורייתא כדאיתא במדרש רבה (פ' יתרו) כל הנביאים קבלו נביאתן מסיני שנאמר מעת היותי שם אני וגם דרשו ז"ל על הפסוק היתה עלי יד ד' שהיתה כבר בסיני. אכן מגילת אסתר שנקראת הוספה על ד"ת וכמו שמצינו בזה באמת חולק שאמר שלא נתנו לכתוב ואינו מטמא את הידים וזה הכל רומז על העלמות השורש ע"ד הכתוב ואנכי הסתר אסתיר שאינו ניכר עוד מי שהציב זה ההסתר ועל זה אמרו ז"ל במדרש אין לך שעה קשה כאותה שעה שאמר הקב"ה אנכי הסתר אסתיר אעפ"כ וחכיתי לד' המסתיר פניו מבית יעקב היינו אף בשעה קשה כזאת כאשר יעמיק האדם להסתכל היטב בעומק ההסתר יתגלה אליו השורש מההסתר שאנכי עשיתי זה ההסתר. והי' אז כ"כ גודל ההסתר כמאמרם ז"ל בגמ' (שם) גבר מלכא עלאה ממלכא תתאה היינו שהי' נדמה לישראל שמגיע לו לאחשורוש זאת המלוכה בשורת הדין כי זכה אותה ע"י גודל הדרך ארץ הנמצא בו וזהו כענין שמצאנו בגמ' (נדרים סה) בנבוכדנצר שצדקי' איתשיל אשבועתא שנשבע לו לבלתי יגלה שאכל ארנבת חיי' ואמר אזמו"ר הג' הק' זצל"ה שצדקי' הי' מוכרח אז להתיר את שבועתו כי הי' נוגע אצלו ממש בסכנת נפשות כי ראה בישראל שיש להם התרשלות מאוד וגודל חולשת הדעת מזה שחלק השי"ת לנבוכדנצר כ"כ חוזק ממשלה על כל העולם כי הי' נדמה להם שח"ו הקב"ה מסכים נמי עמו ומרצונו הפשוט בחר בו ליתן לו כ"כ ממשלה לכן הי' מוכרח צדקי' להתיר את שבועתו ולגלות להם שאכל ארנבת חיי' וזה מורה שלקח זאת הממשלה בחוצפה כלפי שמיא כי הארנבת מורה על עזות פנים וגודל חוצפה וכיון שכל הממשלה אינו ברצון ח"ו כי אם בחוצפה כלפי שמיא אזי יהי' מוכרח בטח שתתבטל ולזה הפרסיים משום שהם מדוגלים בדרך ארץ כדאיתא בגמ' (ברכות ח:) בשלשה דברים אוהב אני את הפרסיים וכו' לכך הי' בכוחם להתגבר ונצחו את בבל וקבלו מבבל את הממשלה כי יש בהם דרך ארץ יותר ממה שהי' מבבל כמו שמצאנו כאן גבי אחשורוש והשתי' כדת אין אונס ואמרו ז"ל כדת של תורה וגם איתא עליו בגמ' (שם) מגנותו של אותו רשע אתה לומד שבחו וכו' הרי שהי' מדוגל מאוד בדרך ארץ ולזה הי' נדמה לישראל שמגיע לו זאת הממשלה בשורת הדין מפאת גודל דרך ארץ הנמצא אצלו וזהו כוונת מאמרם ז"ל גבר מלכא עלאה וכו' אמנם אח"כ הראה להם השי"ת שכל הדרך ארץ הנמצא בעכו"ם הוא רק על הגוון אבל בעומק אין בהם שום דבר טוב רק רע כמו שרמזו ז"ל (שם ברכות ח:) בזה שסמכו ביחד אלו שתי המימרות תניא אמר רבן גמליאל בשלשה דברים אוהב אני את הפרסיים וכו' אני צויתי למקידשי (ישעיהו י״ג:ג׳) תני רב יוסף אלו הפרסיים המקודשין ומזומנין לגיהנם וכו' ומה ענין זאת המימרא למימרא הקודם אלא שרמזו בזה הסמוכות שמה שנמצא בעכו"ם איזה דבר טוב כגון דרך ארץ אכן זה הטוב הוא רק על הגוון אבל בעומק המה רק רע כל היום משא"כ בנפש ישראל כשרואים בו איזה מדה טובה ידעו ברור שזה הטוב הוא אצלו בעומק מהשורש כמו שמצאנו בכתוב (מלכים א י״ד:י״ג) יען נמצא בו דבר טוב אל ד' אלהי ישראל בבית ירבעם וגו' נאמר שם לד' אלהי ישראל להורות שלא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא היינו שהטוב הנמצא בו הוא מן השורש בעומק אבל גבי עכו"ם הוא הכל רק על הגוון וכל הענין שישראל צריכין לסבול גלות אצלם הוא רק למען שישראל יכניסו גם זה הגוון הטוב שיש בהם אל הקדושה כענין מאמרם ז"ל (עירובין ק:) אלמלא לא נתנה תורה היינו למידין צנועות מחתול וגזל מנמלה ועריות מיונה דרך ארץ מתרנגול כך הוא כל הענין מהגלות שיכניסו ישראל אצלם הטוב הנמצא לפעמים בהם שהוא אצלם רק על הגוון וישראל יעשה מזה טוב לגמרי שישיגו בו קנין גמור גם מן השורש וזאת יהי' ע"י מחיית עמלק. ולזה נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להכרית זרעו של עמלק כדאיתא בגמ' (פסחים) כי כניסתן לארץ מורה על קנין גמור מהשורש וקטן כזה אי אפשר להשיג רק כפי הידיעה שיש לו להאדם וכמו שביאר בזה אאמו"ר הג' הק' זצ"ל מהפסק של הגהות אשר"י (ב"מ פ' אלו מציאות בשם הר' אלעזר ממיץ יעו"ש) וכל זמן שעמלק בעולם הכנף מכסה את הפנים וא"א להשיג ידיעה מבוררת בשלימות ולזה נצטוו בכניסתן לארץ להכרית זרעו של עמלק וממילא ישיגו ידיעה מבוררת ואז ישיגו קנין בשלימות מהשורש כפי בהירות הידיעה שיהי' לישראל: