ויהי בימי אחשורוש וגו'. הנה בכל מקום שנאמר ויהי בימי מורה על התפיסה של האדם וזהו הענין שאיתא בגמ' (מגילה יט) מהיכן קורא אדם את המגילה וכו' וכולן מקרא אחד דרשו ותכתוב אסתר המלכה ומרדכי היהודי את כל תוקף מאן דאמר כולה תוקפו של אחשורוש ומ"ד מאיש יהודי תוקפו של מרדכי ומ"ד מאחר הדברים האלה תוקפו של המן ומאן דאמר מבלילה ההוא תוקפו של נס. היינו כי תוקפו של אחשורוש הוא כמבואר בזוה"ק (מקץ קצד:) שאני למלכים דאחזיין לין מלין עלאין ומשניין מבני נשא אחרנין כמה דמלכא דרגיה עלאה על כל שאר אחרנין הכי נמי אחזיאו לי' בדרגא עלאה על כל שאר אחרנין וכו' ובאחשורוש הי' כח חזק ביותר תוקף עוז כמו שמצינו אצלו בתחילת מלכותו הי' כותב שטנה לבטל בנין הבית כדכתיב (עזרא ד׳:ו׳) ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה וגו' ואח"כ הי' כובש תחתיו הנקודה היותר יקרה שהי' גבי ישראל עד היכן שנקרא אחיו של ראש כמאמרם ז"ל בגמ' (שם י"א) שישראל נעשין רשין בימיו וזה מורה שהי' לוקח בחוצפה וביד חזקה כל השפע של ישראל לעצמו. ובאמת אחר שהאיר השי"ת את הישועה היו רואים מפורש שכל אותו כח חזק שנתן לו השי"ת הי' רק בשביל טובת ישראל כדי שיתפשט עי"ז ביותר לישראל והי' לד' לשם לאות עולם לא יכרת אבל עם אחשורוש בעצמו הי' מתנהג השי"ת למעלה מתפיסת דעתו וזהו ויהי בימי אחשורוש היינו שבאותו התפיסה בעצמה שהי' הכל לטובת ישראל וזהו שאיתא שם מאן דאמר כולה תוקפו של אחשורוש כלומר שהיו מכירין אח"כ תוקפו של אחשורוש שכל תוקפו הי' רק בשביל טובת ישראל כענין שביאר אזמו"ר הגה"ק זצל"ה כוונת אונקלוס שמתרגם הפסוק ויורהו ד' עץ וגו' ואלפי' ד' אעא ולא מתרגם ואחוי ד' אעא אלא ואלפי' וגו' להורות שישועתו ית' אינו צריך להיות דווקא ממקום אחר אלא באותו המקום בעצמו שנדמה בתפיסת אדם שהוא רע שם יכול השי"ת להראות לו כל הטובות ע"ד הכתוב אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי עזרי מעם ד' וגו' היינו כיון שבא האדם על זה שעזרו מעם ד' אזי מוצא בלבו כל העזר שהוא אצלו ממש וזהו בימי אחשורוש וגו' היינו שבאותו התפיסה בעצמו שהיו רואים מלפנים תוקפו של אחשורוש הראה השי"ת אח"כ שכל זה התוקף הי' רק לטובת ישראל:
ומאן דאמר תוקפו של מרדכי. היינו כי על מרדכי נאמר ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה וביאר אאמו"ר הגה"ק זצל"ה הגם שבאמת לא הי' מחויב למסור נפשו כי אם בשלשה דברים כ"ד בגמ' אמנם משום שהי' נוגע זאת ההשתחוי' לעיקר נקודת שורשו לכך הי' מוסר נפשו לבלתי ישתחוה להמן. ולפי הנראה הי' מסתכן בזה כל ישראל לזה איתא שם מאן דאמר מאיש יהודי תוקפו של מרדכי היינו להראות תוקפו של מרדכי שאדרבה ע"י תוקף העקשות שלא הי' רוצה להשתחות להמן נבנה מזה כל הישועה לישראל:
ומאן דאמר מאחר הדברים האלה תוקפו של המן. היינו כי תוקפו של המן הוא קליפת עמלק שעליו נאמר שוכני בחגוי סלע וגו' ועליו כתיב זכור וגו' להורות שיש בו כח הדכר היינו כי בכל האומות יש כח הנוקבא וזה מורה שיש בכח ישראל להכניע אותם כאשר יכבשו אותם תחת הקדושה. אבל כח הדכר הנמצא באומות אי אפשר כלל לכבשו תחת הקדושה ואדרבה אותו הכח דכר מחטיא תמיד את ישראל ואותו כח הדכר הוא עמלק ולכך אמר המן להיות כל איש שורר בביתו כי כל חפצו הי' תמיד שזה הכח דכר יהי' שולט כדי שיתבטל ח"ו כל העבודות וכמו שאז בעת שעמדו ישראל על הגבול בין עתיקא לזעיר אנפין נלחם עמהם עמלק כך עמד המן עליהם ג"כ בעת שהיו עומדים באמצע הדרך בין בנין בית ראשון לשני שהוא בין תורה שבכתב לתורה שבע"פ כי הוא אומר שוכני בחגוי סלע מי יורידני ארץ היינו שנולד משני צדיקים יצחק ורבקה ואין מהצורך אליו עוד לשום עבודה כי הוא מנושא למעלה מכל עבודות אדם שהם בתפיסת זה העולם. ולכן נתלה על עץ גבוה חמשים אמה כי הראה לו השי"ת בזה שלמעלה מתפיסת זה העולם אין לו שום חיים וכל התקיפות שלו נתבטל שם כי הרי אחר שהגיע למעלה מתפיסת העולם שעל זה רומז העץ גבוה חמשים נתבטל תו"מ ממנו כל קיום הויותו:
ומאן דאמר מבלילה ההוא תוקפו של נס. היינו כי ענין נס הוא שינוי הטבע ובאמת נסים כאלו משינוי הטבע הי' הרבה כמו הנס של קי"ס וכדומה אכן על נסים כתיב אל תבטחו באלוף וגו' כי אין רשאי האדם לסמוך ולבטוח על נס כמו שביאר אאמו"ר הגה"ק זצל"ה הטעם שקרבן תודה אינו נאכל רק ליום ולילה משום שתודה בא על נס ואינו רשאי האדם לבטוח שיעשה לו השי"ת נס גם ביום מחרתו וזה רומז שאינו נאכל רק יום אחד אבל כאן הי' תוקפו של נס כי הנס בעצמו הי' נסתר ועל דרך שאיתא בירושלמי (ברכות) ישועתן של ישראל הולכת קימעה קימעה וכו' כאילת השחר וכן איתא בזוה"ק וישלח קע.) ועל הגוון היו רואים שנעשה הכל רק בדרך הטבע בתחלה ותלקח אסתר וגו' ומרדכי יושב בשער המלך וגו' בלילה ההוא וגו' הרי שכל פרט מעשה בפני עצמו הי' הכל בדרך הטבע אך מסך הכולל כל הפרטים ביחד היו מכירים למפרע אשר מי זימן כ"כ שיזדמן אלו המעשים שהם בדרך הטבע להיות ביחד מפאת זה התחילו להבין שנסי נסים נעשה בזה וזה נקרא בהאר"י הק' ז"ל בקיעות יסוד אבא כי הרי לא הי' שם שום שינוי הטבע ואף הכתבים שנחתם מקודם להרוג ולאבד ג"כ לא היו חוזרים בחזרה כי כתב אשר נחתם בטבעת המלך אין להשיב וגם לא גזר כלל המלך על הגוים לבל יהרגו את היהודים אלא שהרשה לישראל להקהל ולעמוד על נפשם וממילא כאשר ישראל נקהלו ביחד בלב אחד אין עוד בכח שום אומה ולשון לשלוט בהם וזה נקרא תוקפו של נס אשר על נס כזה נאמר והדברים האלה נזכרים ונעשים וימי הפורים האלה לא יעברו מזרעם היינו שיהי' בכח ישראל תמיד להתפלל על זה שיראה לנו השי"ת איך שכל הנהגת הדרך הטבע שמנהג השי"ת הוא רק בשביל טובת ישראל: