וידבר ד' אל משה לאמר כי תשא את ראש בני ישראל וגו' זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל וגו':
איתא בגמ' (מגילה כט.) ר"ח אדר שחל להיות בשבת קורין בפ' שקלים וכו' על השקלים מנלן כדרבי טבי אמר ר' יאשיה דאמר קרא זאת עולת חדש בחדשו אמרה תורה חדש והבא קרבן מתרומה חדשה וכו' מאי פ' שקלים רב אמר צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי וכו' טעמא מאי כדרבי טבי וכו' ובזוה"ק (יתרו סז:) בשעתא דקוב"ה אתער לגבי כל אינון רתיכין למיהב לון טרפא כמה דאוקימנא דכתיב ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה כדין כלהו בחדו פתחו ואמרו אלהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה הנה אאמו"ר הגה"ק זצלה"ה אמר שהחודש אדר הוא נגד אשמורה שלישית שאיתא עלי' בגמ' (ברכות ג) תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה כי ענין ימי יניקה מורה על קטנת הדעת כי בהחודש ניסן אז מתחיל הצירוף ישמחו השמים ותגל הארץ לרמז על גדלת הדעת היינו שהסדר הולך באור ישר מהשי"ת עד תפיסת דעת הבריאה ואתוון הם כסדרן כמבואר בזוה"ק (תצוה קפו.) ירחא דילכון איהו בסדורא כסדר דאתוון אביב וכו' אולם בחודש אדר הוא הסדר עדיין משולל מאור ישר כי אז מסדר השי"ת את הסדר בינו לבין עצמו וזה האור הוא למעלה הרבה מתפיסת הבריאה לכך נקרא זה החודש ימי יניקה מצד קטנת דעת הבריאה כי כך הציב הרצון ית' שהאור ירד בסדר השתלשלות עד שיוכל לבוא בתפיסת דעת הבריאה כדכתיב אז רא"ה ויספר"ה הכינ"ה וגם חקר"ה ואח"כ ויאמר לאדם וטרם שנתחלק האור לפרטים שיהי' יתכן לבוא בהשגת דעת הבריאה אז נקרא ראי' וראי' מורה על אור כללי וכאשר יורד בהדרגות למטה הימנה נקרא זה האור שמיעה ושמיעה מורה על אור פרטי ולכן אין בכוחה לכלול כמה דברים כאחת כדאיתא בגמ' (ר"ה כז.) תרי קלי לא משתמעי אולם בראי' יש בכוחה לראות כמה דברים כאחת לכך נקרא ראי' אור כללי ואז בעת שכביכול ית' מסדר בינו לבין עצמו טרם שבא בתפיסת אדם ונקרא אז ראה צריכין ישראל לעמוד בזה השער ולהביא שקלים כי הנה מצינו בכל הדברים המתחלפים משער לשער ומצורה לצורה להתקרב אל צורת אדם יש בכל שער מצוה מיוחדת מצות מעשר מתחיל בשעת המירוח וכשמתקרב יותר לצורת אדם ונעשה ממנו כרי מחויב בתרומה וכשבא יותר לתפיסת אדם ונעשה ממנה גילגול עיסה מחויב בחלה עד היכן שאמרו ז"ל (סנהדרין קב:) מהיכא בעית למישרא המוציא מהיכא דקדים בישולא היינו מזה המקום שמתחיל להתקרב יותר לצורת אדם שם מחויב האדם לעמוד עם המצוה ולמסור את הראשית כדי שיהי' לו הכרה אכן בזה הזמן הנקרא אז ראה שהשי"ת מסדר עדיין בינו לבין עצמו איזה הכרה שייך בזה הלא אינה באה עדיין כלום בתפיסת אדם לכן איתא שם בזוה"ק בשעתא דאתער קוב"ה למיהב טרפא היינו כי מצדו ית' אין שייך לשון אתער כי כתיב הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל אכן הפירוש הוא שהשי"ת נותן בהסתר הרגשה בלב ישראל גם באותו הזמן שמסדר השי"ת בינו לבין עצמו שנקרא אז ראה שנעלם האור מאוד מצד הבריאה ונקרא קדרותא דצפרא כי נראה שישנו מן המצות וזהו בשעתא דקב"ה אתער לגבי כל אינון רתיכין למיהב לון טרפא כמה דאוקימנא היינו שגם אז נותן השי"ת הרגשה בלב ישראל לעמוד עם מצות שקלים באותו השער וזהו כמה דאוקימנא היינו כאומרם ז"ל חדש והבא קרבן מתרומה חדשה ועל זה מסיק הזוה"ק דכתיב ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה כדין כלהו בחדו פתחו ואמרו אלהים יחננו וגו' היינו כי אז הוא הכל עדיין רק בתורת חנינה כי אחר שבא הסדר בהתלבשות תפיסת הבריאה באור ישר אז יש בכל הבקשות והתפלות שפיר סמיכה ומבטח עוז על קדושת אבות כי כאשר האור בא בהתלבשות אז מתחיל קדושת אבות וגם נמצא גבי האדם כמה דברים שאוכל פירותיהן בעוה"ז משא"כ טרם שבא הסדר באור ישר להתלבש בתפיסת אדם אז אפס כל הבטוחות ואין על מה לסמוך וכמאמרם ז"ל במדרש כלום יש לו לברי' אצל בוראו לכך הוא באותו הזמן הכל רק בדרך חנינה כי אז ע"ד מאמרם ז"ל (אבות פ' ג) חיבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום היינו כי בן מורה ששורשו הוא במקור העליון המשולל מכל גוונים ושם עלו ישראל במחשבה טרם כל עבודתם וזהו חיבה יתירה נודעת להם כלומר שנותן השי"ת ידיעה והרגשה בלב ישראל מזה החיבה יתירה הנקרא בן גם בעת שעוסק עדיין בינו לבין עצמו ולזה פתחו ואמרו אלהים יחננו וגו' כי חיבה יתירה כזו הוא רק בתורת חנינה ולזה נצטוו אז ישראל חדש והבא קרבן מתרומה חדשה וזהו כענין שביאר אזמו"ר הגה"ק זצל"ה הפסוק אשמעה מה ידבר האל כי ידבר שלום אל עמו היינו כי בעת שעוסק השי"ת בהסדר של אור ישר יודע כל אדם שפיר שידבר שלום אל עמו אכן הי' דוד המלך משתוקק לידע במה עוסק השי"ת בינו לבין עצמו בעת שהאתוון הם למפרע ולא כסדרן וזהו שאמר אשמעה מה ידבר האל כלומר שהטה את אזנו לשמוע מעומק במה עוסק הקב"ה גם אז ושמע כי גם אז הוא כל עיסקו ית' רק כי ידבר שלום אל עמו ולזה אמר רב מאי פ' שקלים צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי וגו' היינו כי בקרבנות נכלל כל כח התפלה וכדאיתא בזוה"ק (פקודי) רזא דקרבנא מטי' עד אין סוף היינו שיש לישראל תמיד מבטח עוז בבקשת תפלתם אף באותו הזמן שהשי"ת עוסק רק בינו לבין עצמו ולזה צריכין ישראל לידע גם אז מה הם אצל בוראם ולקיים באותו השער מצות שקלים והוא כדאיתא בזוהר חדש (פ' תשא) קב"ה וכנסת ישראל אקרון אחד וכו' בגין דאיהו פלג גופא וכנסת ישראל פלג גופא אתקרבו דא בדא כדין שקל הקודש אקרון וכו' היינו כי מחצית השקל מורה שישראל מכירין היטב שאין להם מצדם שום שלימות בלעדי השי"ת ולכן אומר ג"כ השי"ת שאין שום שלימות בהכבוד שמים כביכול ית' בלעדי עבודת ישראל והחיבור מהרצון ית' עם עבודת ישראל נקרא שקל שלם: