זאת חקת התורה וגו' ויקחו אליך פרה אדומה תמימה וגו'. איתא במדרש בקש שלמה לידע טעם פרה אמר אמרתי אחכמה והוא רחוקה ממנו. וזה כענין מאמרם ז"ל בגמ' (ר"ה כא:) בקש קהלת למצוא דברי חפץ וכו' בקש קהלת להיות כמשה יצתה בת קול ואמרה לו וכתב יושר דברי אמת ולא קם נביא עוד בישראל כמשה וכו' היינו שהי' חפץ שלמה לגלות עומק הפנימי מטעם פרה שיהי' ניכר בהרגשה מפורשת ע"ד טעמו וראו ועל זה אמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני כי עומק הטעם המשולל לבוש הוא למעלה מהכרת החוש ואינו בגדר תפיסת הבריאה רק באבנתא דלבא תלי' כענין שמצינו בזוה"ק (בכמה דוכתי) אף אחר שמברר ומגלה מפורש איזה טעם מסיק אח"כ ודא רזא לרמז שא"א לגלות עומק הבהירות בלי ההתלבשות כי אחר כל ההתגלות נעלם עדיין הבהירות מעומק הדבר כך הוא הענין כאן ביקש שלמה להיות כמשה היינו לומר טעם פרה בלי שום התלבשות כי הבהירות של מ"ר הי' בלי שום לבוש יצתה בת קול וכו' ולא קם נביא עוד בישראל כמשה והוא כדאיתא בתקוני זוה"ק (תיקון יג) אלין דמשה דכורין אלין דשלמה נוקבין ואלין בית קבול לאלין דרגין דשלמה אינון בית קבול לדרגין דמשה וכו' היינו כי שלמה הי' מקבל ממ"ר כהירח שמקבלת מהשמש וכל מה שהי' מברר הי' לבוש ובית קיבול להבהירות של מ"ר והגם שהי' מראה מפורש בבנין בית המקדש וכל הכלים עומק הבהירות לעיני כל עד שהיו רואים מפורש שוכן שכינה וכל הניסים שהיו שם בכל זאת נגד הבהירות של מ"ר הי' זה הכל כמשל דומה לנמשל וכענין הכתוב היינו כחולמים וזהו ג"כ הענין שמסיק שם בגמ' בקש קהלת לדון דינין שבלב שלא בעדים ושלא בהתראה יצתה בת קול ואמרה לו וכתב יושר דברי אמת ע"פ שנים עדים וכו'. והנה באמת מצינו בזוה"ק (יתרו עח) תלתא דנו בלא סהדין משה ברוח קדשא כהאי גוונא שלמה מלכא ידע בכורסיי' דרוח קדשא וכו' מלכא משיחא בריחא וכו'. אמנם הענין מוישב שלמה על כסא ד' הוא כמבואר בזוה"ק (ויחי רמג.) כרסייא דשלמה עבד לי' כגוונא דלעילא וכל דיוקנין דלעילא עבד הכא וע"ד כתיב וישב שלמה על כסא ד' וכו' ותכון מלכותו מאוד דקיימא סיהרא באשלמותא וכו'. היינו שכל מה שיתכן לכלי קיבול להתמלא מאור כך הי' מקבל בלי שום מגרעת כי ענין סיהרא הוא כלי קיבול שמקבלת אור מהשמש ולפעמים יש פגימותא וגריעותא דסיהרא אבל בימי שלמה כל מה שבאפשרי להכלי קיבול לקבל אור כך הי' מקבלת בלי שום חסרון כלל וזה השלימות נקרא כסא ד' אבל עכ"פ הי' בא האור בהתלבשות שאני מ"ר שהי' דן ברוח קודשא היינו שהבהירות שלו הי' בלתי לבוש כלל וביקש שלמה להיות כמשה ולברר על הלבוש אחרון עומק הבהירות מהטעם של פרה כי פרה מרמזת שאין שום העדר מגיע להחיים של ישראל ואין שום התבטלות להלבושים מישראל על זה אמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני והגם שבאמת הי' שלמה ג"כ יודע זאת היטב שאין שום העדר מגיע להחיים של ישראל וכמבואר ג"כ בזוה"ק (סבא משפטים ק:) ואלין אינון גבורן עלאין דמלכא עלאה קדישא ולא אתאביד כלום אפילו הבל דפומא אתר ודוכתא אית לי' וקב"ה עביד מינה מה דעביד. ואפילו מלה דבר נש ואפילו קלא לא הוו בריקנייא ואתר ודוכתא אית להו לכלא וכו'. אכן להראות זאת הבהירות מפורש לעיני כל על זה אמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני וזהו הענין שאיתא בירושלמי ראוי' היתה להקדים פ' החודש ולמה קדמו פ' פרה מפני שהוא טהרתן של ישראל כי מצות פרה אדומה נקראת חוקה כי יש חוק ומשפט ענין משפט הוא עמודא דאמצעיתא שהולך בקו המשקל ויודעים בו הטעם וענין חוק מורה על חקיקה להורות שצריכין טעם למלאות חסרון הנחקק וע"י טעם יושלם הדבר והחסרון היותר גדול הנחקק בעולם הוא כדאיתא במדרש (קהלת פ"א) מחצתי ואני ארפא מחיצה שעשיתי שהעליונים קיימין והתחתונים מתים וכו' אני חוזר ומרפא אותה וכל עוד שלא נתרפא זו המחיצה נראה העדר והתבטלות ועל זה יש צעקה גדולה להבריאה מדוע הציב השי"ת לבושים כאלו שיהי' להם התבטלות וזה הצעקה הוא כדכתיב כי נשאתני ותשלכני וזאת התרעומת נקרא הנוגע במת כי כאשר נעלם השורש מהדבר נדמה שיש בה העדר והתבטלות ולעומת זאת הצעקה הציב השי"ת מצות פרה אדומה שהוא טהרתן של ישראל להשתיק זה הצעקה כי בזה המצוה נתמלא החקיקה ונשלם החסרון כי מצות פרה אדומה מרמזת שאין באמת העדר והתבטלות לשום לבוש מישראל כמבואר בזוה"ק פרה דקבילת מן שמאלא היינו שמנהיר השי"ת החיבור שיש לו עם ישראל גם באותן מקומות שהי' נדמה בתפיסתם שנפרדו ח"ו ונתרחקו לגמרי גם שם מאיר אור רצונו ית' וממילא אין לשום לבוש מישראל העדר והתבטלת: