ויאמר ד' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה וגו'. בזוה"ק (תצוה קפו.) חדשיכם לא כתיב אלא החודש הזה לכם דילי איהו אבל אנא מסרית ליה לכון דלכון איהו באתגליא וכו' ירחא דילכון איהו בסדורא כסדר דאתוון אביב דאיהו אב"ג וכו'. אבל ירחא שביעאה דילי איהו מסופא דאתוון תשרי וכו':
ביאור הענין כי אתוון למפרע מורה על מצב הבריאה כמו שהוא מצד השי"ת שהבריאה עומדת תמיד נוכח השי"ת ועל זה איתא כאן דילי איהו כי מצד זה המצב יש להבריאה גודל התבטלות כמו מי שעומד נוכח המלך פא"פ יש לו התבטלות עצום לפני המלך. אמנם אתוון כסידרן מורה על זה הרצון שהציב השי"ת שיהי' הבריאה בהתלבשות שיהי' נראה שנעתק ונתרחק מעט מהמלך למען שלא יהי' כ"כ התבטלות ומפאת זה ההתלבשות דווקא יתכן הויות עולם בשלימות וענין בריאת והויות העולם מה שניתן לנו רשות להשיג כוונת השי"ת בהבריאה הוא כמו שנאמר כל פעל ד' למענהו וכמו שנאמר בכל סדר הבריאה לעושה השמים בתבונה כי לעולם חסדו וגו' וכמו שמצינו על כל הבריאה כי לעולם חסדו היינו שרצה להטיב בחסדו לבריותיו וכל הבריאה נתיסדה על אלו שתי הכוונות א' כל פעל ד' למענהו והכוונה השני' הוא שחפץ להטיב לבריותיו ועיקר הוי' של הבריאה הוא ע"י ההכרה שמכרת לד' הארץ ומלואה כי כל כמה שמכיר האדם לד' הארץ ומלואה כך מקנה לו השי"ת הוי' כי באמת אוחז השי"ת בידו כל ההויות ולא עזב שום דבר מידו כדאיתא במדרש (פ' פנחס) כלום רחמן מוסר פרנסתו לאכזרי וכן לא מסר שום דבר מהשפעה לזולתו שיהי' כח בידו לפעול בו כחפצו ורק לזה שמכיר תמיד לד' הארץ ומלואה מאמין לו השי"ת ג"כ להשפיע לו הוי' כי גם אחר שהוא בידו נקראת ג"כ לד' הארץ לזה כל מה שקובע האדם בלבו יותר הכרה לד' הארץ ומלואה משיג בזה האדם הוי' ביותר ועיקר התלבשות הרצון ית' בהויות עולם הוא בחדש ניסן לזה נקרא דלכון הוא באתגליא כי בניסן הוא אתוון כסידרן והצירוף מזה החודש הוא "ישמחו "השמים "ותגל "הארץ להורות על זריחת האור שישראל עם כל הלבושים שלהם עלה במחשבה היינו שגם הלבושים של ישראל נכללים בעצמית רצונו הפשוט ית' אלא כמו שאי אפשר בזה העולם לסבול עצמית רצון הפשוט בלי לבוש ע"כ כשיורד בהירות הרצון להויות עולם מוכרח להתלבש בלבוש גשם ככה ממש המה הלבושים של ישראל כי באמת הם ישראל כדכתיב כי חלק ד' עמו היינו שהמה נכללים בעצמית הרצון ית' רק בזה העולם מוכרחים לירד בהתלבשות לזה מתפאר השי"ת בהלבושים של ישראל ג"כ כדכתיב ישראל אשר בך אתפאר. וזהו שנתקשה משה רבינו על מולד הירח כי ירח מורה על הלבושים של ישראל שמאיר בהם אורו ית' כמו הירח שמקבלת אור מהשמש כי השורש מהלבושים של ישראל הוא כדאיתא בתקוני זוה"ק (הקדמה ב) לבושין תקינת לון וכו'. היינו מזה שהשי"ת חפץ להקרא מלך בתחתונים הלביש את אור מדותיו בלבושים מחולקים וכמאמרם ז"ל בגמ' (ר"ה דף לא.) שחילק מעשיו ומלך עליהן ומזה נסתעפו אלו הלבושים שעליהם נאמר לך ד' הגדולה והגבורה וגו' ומזה נמשך כל פרטי הלבושים של ישראל ובזו הרגע שנתמלאה סיהרא והאור בא בהתלבשות זה נקרא מולד הירח ועל זאת הרגע נתקשה משה רבינו איך יתכן שיתחלף מיש לאין כי האור הבהיר כמו שמאיר אצלו ית' הוא בלי גבול ובלי התחלקות ואין בו שום צמצום כי אם אחדות פשוט וזה הוא יש האמיתי כי רק מצד אדם נקרא אין יען שאין יתכן להאדם שום תפיסה באור בהיר כזה ע"ד שנקרא נמי חושך כדכתיב וחושך על פני תהום ולפני מי הי' אז חושך הלוא לפניו ית' נאמר לילה כיום יאיר כחשיכה כאורה אלא כמבואר בזוה"ק (אדרא נשא) לית לילה אלא מסטרא דילן היינו רק מסטרא דילן נקרא חושך משום שלא הי' עדיין אז בהאור שום צמצום וכן נקרא נמי מצד אדם אין מפאת שלילת התפיסה בו רק אחר שבא האור בצמצום ההתלבשות עד שהגיע בתפיסת אדם זה האור נקרא מצד תפיסה הנמוכה יש אבל באמת עיקר היש הוא אותו אור הבהיר שקודם הצמצום. וזה האור הבא בצמצום הלבושים הוא אין נגד אור הבהיר שקודם הצמצום ועל זאת הרגע המתחלפת מיש לאין הי' נתקשה משה עד שהראה לו השי"ת כזה ראה וקדש היינו שדווקא ע"י אלו הלבושים יכולין להשיג מקור האין שהוא היש האמיתי כי אלו הלבושים הם בית קבול להיש האמיתי ע"ד שאיתא בתקוני זוה"ק (תיקון יג) דרגין דשלמה אינון בית קבול לדרגין דמשה וכד מתחברין כלא כאחד שלמ"ה אתהפך למש"ה וכו'. היינו כי בעומק אלו הדרגין דשלמה טמון כל דרגין דמשה כך בתוך אלו הלבושים של ישראל טמון כל האור שהוא בלי גבול רק להגיע לאותו האור א"א רק ע"י אלו הלבושים: