[א] אחר שזכינו לדין, חִיֵיב כאן וחִיֵיב באם על הבנים. מה אם על הבן לא עשה בו את הזכרים כנקבות, אף כאן – לא נעשה את הזכרים כנקבות. [ב] אם נפשך לומר "אותו ואת בנו" – את שבנו כרוך אחריו, יצא זכר שאין בנו כרוך אחריו.
[ג] "אותו ואת בנו" – אין לי אלא אותו ואת בנו. אותו ואת אמו מנין? תלמוד לומר "לא תשחטו" – הרי כאן שנים. "It and its young" (Lev. 22:28) -- I only have [an animal] and its young. It and its mother, from where is it derived? The verse comes to teach, "Do not slaughter them," behold, there are two here.
[ד] הא כיצד? את שבא אחד ושחט את הפרה ובא אחד ושחט את אמה ובא אחד ושחט את בתה – שנים האחרונים חייבים. "אותו ואת בנו" – ולא אותה ואת האחים. כיצד? חמשה אחים ואחר כך שחט את האם – אינו חייב אלא אחת. אבל שחט את האם ואחר כך חמשה אחים – חייב על כל אחד ואחד. "אותו ואת בנו" – ולא אותה ואת אם אמה. כיצד? שחטה ואת אם אמה, שכן הוא רשאי, ואחר כך שחט את האמצעי – סופג את הארבעים. סומכוס אומר משום ר' מאיר, סופג שמונים. שחטה ואת אמה ואת אם אמה – סופג שמונים. How so? If one came and slaughtered a cow, and another came and slaughtered its mother, and a third came and slaughtered its daughter -- the last two are liable. "It and its young" -- and not "it and its siblings." How so? [If] five siblings [were slaughtered], and afterwards their mother was slaughtered, he is only liable once. But if he slaughtered the mother and afterwards the five siblings, he is liable on account of each and every one. "It and its young" -- and not it and its mother's mother. How so? [If] he slaughtered its mother's mother, which he is permitted to do, and afterwards slaughtered the middle [generation] -- he is administered forty lashes. Summachos says in the name of Rabbi Meir, he is administered eighty lashes. [If] he slaughtered its mother and its mother's mother, he is administered eighty lashes.
[ו] "אותו ואת בנו" – ולא אותה ואת בת בתה. כיצד? שחטה ואת בת בתה, שכן הוא רשאי, ואחר כך שחט את האמצעית – סופג ארבעים. סומכוס אומר משום ר' מאיר, סופג שמונים. שחטה ואת בתה ואת בת בתה – סופג שמונים.
[ז] "לא תשחטו" – פרט לשוחט ונתנבלה בידו, לנוחר, ולמעקר. – להביא את השוחט לאכילת עכומ"ז ולאכילת כלבים.
[ח] השוחט ונמצאת טריפה, השוחט לעכו"ם, השוחט פרת חטאת ושור הנסקל ועגלה ערופה – ר' מאיר מחייב ור' שמעון פוטר. השוחט ונתנבלה בידו, הנוחר והמעקר – פטור משום אותו ואת בנו.
[ט] "ביום אחד" – ר' מאיר אומר, יום מיוחד וטעון כרוז.
[י] מכאן אמרו בד' פרקים בשנה המוכר בהמה לחבירו צריך להודיעו "אִמָהּ מכרתי לשחוט". אלו הן: ערב יום טוב האחרון של חג, וערב יום טוב הראשון של פסח, וערב עצרת, וערב ראש השנה. וכדברי ר' יוסי הגלילי אף ערב יום הכפורים בגליל. אמר ר' יהודה אימתי? בזמן שאין לו ריוח. אבל יש לו ריוח אינו צריך להודיעו. ומודה ר' יהודה במוכר את האֵם לחתן ואת הבת לכלה שהוא צריך להודיעו שהדבר ידוע ששניהם שוחטים ביום אחד.
[יא] ובארבעה פרקים אלו כופים את הטבח לשחוט בכל כרחו. אפילו שור שוה אלף דינרים ואין ללוקח אלא דינר – כופים אותו לשחוט. לפיכך אם מת – מת ללוקח. אבל בשאר ימות השנה אינו כן. לפיכך אם מת – מת למוכר, מפני שלא משך. "יום אחד" האמור ב'אותו ואת בנו' – היום הולך אחר הלילה. זו דרש ר' שמעון בן זומא: לפי שכל הענין שלמעלה ושלמטה אינו מדבר אלא במוקדשים, ובמוקדשים הלילה הולך אחר היום, יכול אף לענין 'אותו ואת בנו' יהיה הלילה הולך אחר היום? נאמר כאן "יום אחד" ונאמר להלן במעשה בראשית "יום אחד". מה "יום אחד" האמור במעשה בראשית – היום הולך אחר הלילה, אף "יום אחד" האמור כאן – היום הולך אחר הלילה.