Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim 100

תְּפִלַּת הַמּוֹעֵד צָרִיךְ לְסַדֵּר וּבוֹ סְעִיף אֶחָד:
תְּפִלָּה שֶׁל מוֹעֲדוֹת וְשֶׁל רָאשֵׁי חֳדָשִׁים אֵין אָדָם רָגִיל בָּהֶן כָּל כָּךְ, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מִתְפַּלֵּל אוֹתָן תָּדִיר אֶלָּא לִפְרָקִים, לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְהַסְדִּיר אוֹתָן מִתְּחִלָּה קֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא תְּפִלָּתוֹ שְׁגוּרָה בְּפִיו.
וְעַכְשָׁו נוֹהֲגִים לְהָקֵל בָּזֶה. וְיֵשׁ שֶׁלִּמְּדוּ זְכוּת עֲלֵיהֶם לוֹמַר, שֶׁלֹּא הִצְרִיכוּ לְהַסְדִּיר אֶלָּא כְּשֶׁמִּתְפַּלְלִין בְּעַל פֶּה, אֲבָל כְּשֶׁמִּתְפַּלְלִין מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר — אֵין צָרִיךְ לְהַסְדִּיר, שֶׁהֲרֵי רוֹאֶה מַה שֶּׁמִּתְפַּלֵּל. וּמִכָּל מָקוֹם, תְּפִלָּה שֶׁצָּרִיךְ לְהָבִין פֵּרוּשׁ הַדְּבָרִים וַדַּאי צָרִיךְ לִלְמֹד וּלְהַסְדִּיר תְּחִלָּה, שֶׁאֵין סֵפֶר מוֹעִיל לוֹ בָּזֶה, בִּפְרָט בְּפִיּוּטִים שֶׁחָמוּר פֵּרוּשָׁם: