כל
אשה שהיה לה קינוי כו' בין שלא רצה בעלה להשקותה כו' הרי היא אסורה ע"ז שנתיחדה כו'. עיין במה שהק' הרב מ"ל על שם הרב חלקת מחוקק דכשלא רצה בעלה להשקותה למה זה תהיה אסורה לבועל כיון שהיא צווחת ואומרת דטהו' היא והוא אינו רוצה להשקות' אף דהרשות בידו לאוסרה על עצמו מ"מ אינו יכול לאוסרה על הנחשד כיון שהן טועני' בריא כו' מלבד מ"ש הרב מ"ל דדבר זה היא סוגי' ערוכה בפ' האשה רבא דצ"ה דאתמר בהדיא דבאמר הבעל איני משקה אותה מיד היא נאסרת על הבועל יע"ש עוד זאת לא אדע שכו'ל דברי הרב ח"מ הללו דלפי דבריו אם הבעל אינו רוצה להשקות' מפני שמאמינ' שלא נטמאה ואינו רוצה שתתבזה אשתו בשתיית מי סוטה אף הבעל עצמו מותר בה כיון שהיא טוענת בריא שלא נטמאת והבעל ג"כ מאמינ' והא ודאי ליתא דהא סתמא קתני מתניתין דכל שבעלה אינו רוצה להשקות' אפילו שמה שאינו רוצ' להשקות' הוא מפני שמאמין לדבריה שלא נטמאה אפי"ה אסור' לביאה ואסור' לאכול בתרומה והטעם ודאי כמ"ש הרמ"ל והרב ב"ש וברור:
עוד שם מפי
השמועה למדו כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל. עיין במ"ש הרמ"ל בפ"א מהל' אישות הל' ח' ובמה שעמדתי על דבריו שם ככתוב בחידושי שם יע"ש ומ"ש עוד הרמ"ל ז"ל דאשת ישראל שנארסה כשם שמותרת לבעל כך מותרת לבועל והביא דברי התוס' בשבת דכ"ו וסוגיא דפ"ק דכתובות ודברי הירושל' שהביאו התוס' בסוטה ר"פ כשם כו' הנה דברים כהויתן עלו ובאו בספר בית שמואל ר"ס י"א ע"ש ושמעתי מביאין ראיה מש"ס דידן דמותרת לבועל ממ"ש בסנהדרין פ' אין בודקין דמ"א ע"א והא יכולין לומר לאוסר' על בועלה שני באנו ומשנינן שזינתה מבועל ראשון א"נ שזינתה מקרוביה כו' והשתא אם איתא דכשהיא באונס והוא מזיד אסו' לבועל מאי קושיא לימא אם איתא דלאוסרה על בועל שני באתם למה לכם להעיד שזינתה ברצון הרי יכולין הייתם אתם להעיד שזינתה באונס ומדהעדתם שזינתה ברצון ודאי דלהורגה באתם אלא ודאי משמע דכל שהיא באונס מות' לבועל ולהכי צריכין להעיד שזינתה ברצון, ולע"ד יש לדחות דלעולם אסור' לבועל אפילו שהיא באונס אלא משו' דלאו כ"ע דינא גמירי ויכולין לטעון דמשום דלא ידעו שאסור' לבועל להכי העידו שזינתה ברצון לזה הוצרכו לשנויי כשזינתה מבועל ראשון או מקרובותיה דהאי מלתא כ"ע ידעי:
ולפק"ד זה שכתבו דמדברי הירושלמי משמע דפליג אתלמודא דידן וס"ל דכל שהבועל מזיד אף שהיא שוגגת אסור' לבועל לבבי לא כן יחשוב דאפשר דהא והא איתא ותלמודא דידן קאמר דמעיקר דינא מותרת לבועל וליכא איסורא דונטמא' אלא כשאסור' לבעל אבל מדרבנן מיהא איכא איסורא משום קנסא דקנסו ליה לאונס אותה שלא יהא חוטא נשכר והיינו דקאמר בירוש' אפשר לומר מזיד בה ואת אמרת דבין כו' כלומר דלכתחילה ודאי אין להתירה לאונס הזה כל שכיוין לבא עליה באיסור ומצינו להרב הלכות גדולות וכל הראשונים גבי יבמה שקבלה קידושין שאמרו דמותרת ליבם ותנשא לו ליבם אחר שמגרש אותה המקדש אבל למקדש עצמו אסירא לעולם משום קנסא וכ"כ הרא"ש ז"ל בפרק האשה רבה דצ"ב והטור בא"ה סי' קנ"א יע"ש ובכן מה שסיימו בירוש' ואמרו ומנין שהדבר תלוי בה שנאמר לטמאה בה כו' לא פליג ארישא וכמו שרצה לפרש הרב ז"ל אלא רישא מיירי באיסור דרבנן ומשום קנסא וסיפא מיירי מעיקר דינא דאורייתא מדכתיב לטמאה בה איברא דבלא"ה דברי הירוש' נוחים הם דבסיפא מיירי לענין לאוסרה לבעל דהדבר תלוי בה שאם היא מזידה אסור' ואם היא שוגגת מותרת ומה שהוק' לו להרב מ"ל דא"כ למה לי קרא דלטמא' בה דתיפיק לי מקרא דוהיא לא נתפסה אפשר לו' דמקרא דוהיא לא נתפסה לא שמענו אלא לענין כשהיא אנוסה אבל כשהיא שוגגת דקרובה למזיד לא שמענו מהאי קרא ולהכי מייתי קרא דלטמאה בה וראיה לדבר דיש חילוק ביניהם שהרי רבינו לקמן בסוף פ"ג הביא ב' כתובים לענין אנוסה ושוגגת שאין המים בודקים אותה וזה ברור ועיין עוד במ"ש הרב מש"ל ז"ל ועיין להרב בנימין זאב בסי' ק"ל הביא דבריו מרן החביב ז"ל בכנה"ג א"ח סי' שי"ח שכתב בהדייא שאין לדמות אונס לשוגג יע"ש:
וראיתי להרב ז"ל שנסתפק באשת כהן שנאנסה אם היא מותרת לבועל כיון שאסרה לבעלה והביא דברי הרב בית שמואל שיחס דין זה בכוונת דברי הרב המפה במ"ש בסי' י"א וז"ל וה"ה אם נאסרה בשבילו לבעלה אסורה לו שכוונתו לומר דאשת כהן שנאנסה אסורה לבועל ולא נחה דעת הרב ז"ל בזה יע"ש ולע"ד נר' שהרב המפה כיוין בזה למ"ש הוא עצמו לקמן בסי' ט"ו סכ"ח על שם הרב תה"ד ז"ל דמי שבא על אחות אשתו בזנות ואסרה לבעל' אסורה לו ג"כ לאחר מיתת אשתו אף על פי שכבר היתה אסורה לו בשעת שזינת' עמו משו' אחו' אשתו ולא אמרינן הואיל ואסורה לו עכשיו בשעת זנות משום איסור אחו' אשתו לא קרינן בה ונטמאה כדאיתא בפ' ארוסה דכ"ו גבי שאר עריות דשאני אחות אשה דכיון דיש לה היתר לאחר מיתת אשתו קרינן בה ונטמאה לאוסרה לבועל וזו היתה כונת הרב המפה בדין זה לע"ד:
איברא שבעיקר דברי הרב תה"ד ז"ל יש לדקדק מההיא דפ' המגרש דפ"א ע"א דקמבעי' לן התם במגרש לאשתו חוץ מבעל אחותה מהו השתא מיהא לא חזייא ליה או דילמא זמנין דמתה אחותה וחזי' ליה ולא אפשיטא ולפי דברי הרב תה"ד קשה דמ"ש מקרא דונטמאה דקפיד רחמנא אזמנין דמתה אחותה וי"ל דשניא היא ההיא דסוטה דקנס הוא על שאסרה לבעלה משא"כ גבי כריתות דגט דלא קפיד רחמנא בכריתו' לזמנין דמת ועוד אפשר לומר שכיוין הרב למ"ש בירושלמי הלז שהביא הרב מ"ל דכשהאשה מזידה והבועל שוגג אסורה לבועל כיון שעל ידו נאסרה לבעלה וזה ג"כ נכון ועיין עוד בא"ה ר"ס קנ"ט והנכון לענ"ד שכיוין הרב המפה בזה למה שנתבאר בסי' קט"ו ס"ז שאם הבעל ראה את אשתו שזינת' וכן אם הגידו עליה קרובים או עד אחד ודעתו של בעל סומכת עליהם דאסורה לו יע"ש דבכל אלו כיון שנאסרה לבעל וחייב להוציאה אסורה נמי לבועל ותמהני על הרב בית שמואל והרב מ"ל ז"ל שלא מצאו פתח פתוח בפירוש דברי המפה ודברים אלו ברורים אצלי ועיין בס' אורים גדולים דמ"ה ע"ב למוד קכ"ו:
עוד ראיתי להרב מ"ל ז"ל שהביא דברי הנמקי ז"ל בההיא דשומר' יבם שזינתה שכת' דאע"ג דמותר' ליבם אסורה לבועל משו' קנס ורצ' ללמוד מדבריו דאשת כהן שנאנס' אסור' לבועל משום קנס אלא שעמד מתמיה בדבריו היכן מצא בתלמוד גזירה כזו יע"ש ולא ידעתי למה זה תלה תלונותיו על דברי הרב הנמקי ז"ל הללו דעדיפא מינה כתב לעיל מזה ע"ש הריטב"א וכל הראשוני' דשומר' יבם שקבלה קדושין מאחר אסורה למקדש עולמית וכמ"ש לעיל כ"ש בשזינתה דעבדא איסורא טפי וכבר הרמב"ן הביא דבריו ה"ה בפ"ב מה' יבום די"ט הוק' לו בדברי הראשו' הנז' מעין קו' הרב ז"ל מיהו חזר והודה לדבריהם ז"ל ואין ספק שדברי הרב הנמק"י הללו מדברי הראשונים הנז' לימדם במכל דכן ואולי הרב ז"ל משמע ליה דיבמה שנתקדשה מגרשתה נתן מפני שכל עוד שלא קבלה גט מהמקדש נאסרה ליבם ודמי טפי למי שהלכה בעלה למ"ה ועמדה ונשאת דמפני שנאסרה לבעל אסורה לבועל ואע"פ דשאני התם שנאסרה לבעל לעולם מ"מ כיון דהכא נמי נאסרה לו זמן מה לא חלקו אבל בשזינתה עם אחר שלא נאסרה לו כלל איכא למימר דאינה אסורה לבועל כלל ומ"מ זה שרצה ללמוד מדברי הרב הנמק"י דאשת כהן שנאסרה אסורה לבועל אין דמיונו עולה יפה דשאני יבמה שזינתה שהיא עצמה כיונה לעבור על האיסור במזיד ולכך קנסו אותה אבל באש' כהן שנאנסה מי יימר דקנסינן לה שלא תנשא לבועל כיון שהיא לא עברה על האיסור וזה ברור אצלי ועיין בס' אורים גדולים דמ"ה ע"ב למוד קכ"ו וקכ"ז ועיין בס' מוצל מאש שבס"ס אש דת סימן מ"ו שנסתפק בבא על אשת איש ואח"כ נודע שבשעה שבא עליה זה כבר מת בעלה אם נאסרה לבועל והביא דברי הרב הנמק"י הללו וחילק ביניהם יע"ש ולע"ד יש להוכיח כן ממ"ש רבינו בפי"ב מה' נדרים הל' ח"י גבי נדרה והפר לה האב או הבעל והיא לא ידעה ועברה על נדרה ועל שבועתה בזדון כו' מכין אותה מ"מ מפני שנתכוונה לאיסור עכ"ל ה"נ קונסין אותה כמובן:
ועיין בתשובות מוהר"א ששון סימן קצ"ז שנסתפק על אשת איש שבאו עליה שני בועלים אי נאסרה לבועל שני כיון שכבר היא אסורה לבעל משעה שבא עליה הבועל ראשון ועיין בס' מ"ל בפ"ב מה' סוטה הי"ב ד"ה נמצא מה שציין הר' המגיה ע"ז שם יע"ש ובדברי הרב מוהר"א ששון יש להסתפק ג"כ בבא על אשת איש קטנה הראויה למאן וכתב רבינו בפ"ג מהל' א"ב הל' ב' שלא נאסרה לבעלה אם היא מותרת לכהן ועיין להתוס' ביבמות פ' כיצד דכ"ד ע"ב גבי הא דתניא רוכל יוצא ואשה חוגרת בסינר אמר רבי הואיל ומכוער הדבר תצא שכתבו התוס' שם אר"ת דתצא מן הרוכל קאמר דלבעלה היא מותרת יע"ש ועיין בדבריהם שם דל"ו ע"א ד"ה אעפ"י שכתבו בסוף דבריהם וז"ל ומיהו גבי בועל אע"ג דלא כתיב בה לא נתפסה יש לחלק בין אונס לרצון באשת ישראל דסברא הוא דלא נאסרה על הבועל אלא כשנאסרה לבעל עכ"ל והך דרוכל קשה לדבריהם לכאורה וי"ל דההיא דרוכל מדבריהם הוא דאסורה ודברי התוס' מדאורייתא ומ"מ דברי התוס' שם צ"ע ממ"ש הם עצמם בפ' אלמנה לכ"ג דס"ח ע"ב ד"ה נכרי ועבד יע"ש עוד ראיתי להמ"ל שם בה' סוטה שנסתפק בספק זה שנסתפקנו אנו בעניותינו ובסוף דבריו הביא ראיה זה שכתבו התוס' ביבמות פ' כיצד דכ"ד ולא זכר ש'ר ההיא דרוכל ודוק:
Loading...
2:12
1
Loading...