נשאלתי שנת תר"א ביהודי אחד ששלח עגלות עם תבואות קודם י"ט והעגלות של עכו"ם העבירו המועד ובאו בי"ט ובא לשאל את פי מה יעשה בהם. והנה בראשית ההשקפה אמרתי שאסור דהרי מבואר בסי' ש"ז סכ"ב בהג"ה דעכו"ם המביאים תבואה בשבת לישראל שחייבים להם והישראל נותן לו מפתחו והעכו"ם נותנו לו ומודדים ומונים יש מי שמתיר דעכו"ם במלאכת עצמו עוסק ואינו של ישראל עד לאחר המדידה ויחשוב עמו אח"כ. ולפ"ז זה דוקא שם דעכו"ם חייב לו ועכו"ם בשל עצמו עוסק אבל אם התבואה של ישראל אסור לומר לעכו"ם לפנותו וה"ה בכאן דשל יהודי הם והעכו"ם אינו רק בע"ג והביאו התבואה ליהודי המכירו ואין עליהם עוד ומה שאחרו המועד טענו שקלקול הדרך היה וא"כ אסור ובפרט שיהודי המכירו לא הי' לו מקום לפנות ויצטרך לשכור מעכו"ם אוצר לפנות ופשיטא דאסור אך מפני שהיה הפסד מרובה שהי' מוליכים לביתם התבואות ויצטרך לשלח אח"כ בעגלות חדשות ויהיה הפסד מרובה נתתי לבי בדבר ומצאתי היתר לפענ"ד. והנה כל האיסור כאן הו' רק שבות דשבות כמ"ש המ"א ס"ק ל"ב שם והנה בס"ה שם מבואר דעת המחבר דשבות דשבות במקום פסידא מותר ועיין מג"א שם. ולפ"ז אין מקום להתיר ליהודי זה בשביל פסידת חבירו דמ"ל בזה ואין אומרים לאדם חטא בשביל שלא יהי' לחבירו פסידא דרק שיזכה חבירו אמרינן ולא להצילו מפסידא. אך נראה כיון דזה היהודי לא נהנה כלל מזה והוא שלח לו שימכרם בשביל שמכירו וא"כ אין עליו איסור בשביל אמירה לעכו"ם שישכור או שמכירו יתן לו אוצר רק שבות דשבות. והנה מבואר בתוס' שבת סי' רמ"ג דישראל שאינו נהנה ממלאכת עכו"ם אין איסור באמירתו לעכו"ם רק בשביל שהוה מסייע ידי עוברי עבירה שחבירו שנהנה ממנו לדידי' אסור אמירה לעכו"ם ולפ"ז כאן דלחבירו הוה שבות דשבות ושרי במקום פסידא א"כ גם הוא מותר לומר לעכו"ם שיפנה או ישכור מקום שיפנה דאינו רק שבות דשבות ולא שייך מסייע ידי עוברי עבירה דחבירו אינו עושה איסור כנלפענ"ד:
והנה בשנת תרי"ג נשאלתי מאחד מפה לבוב שבא לו ידיעה שאשתו תקיף לה עלמא בטריסקאוויטץ סמוך לדראהביטש ונשאלתי אם מותר לנסוע שמה. והשבתי דנראה לפענ"ד דמותר דהרי מבואר בש"ע או"ח סי' ש"י ס"ט והוא מהג"א פ"ק דב"ב ובהגמ' פ"ב דהלכות אישות בחולה שתקיף לי' עלמא ומבקש שישלחו אחר אוהבי' דמותר לשלח רץ בשבת כדי שלא תטרוף דעתו ואף דשם אינו רק אמירה לעכו"ם שבות וכאן הישראל יסע בשבת מכל מקום הא רכיבה בשבת ג"כ אינו רק שבות ועיין מג"א סי' רס"ו ס"ק ז' וסי' ש"ה סעיף י"ח בהג"ה ועיין בחו"מ סי' רנ"ד דקונין משכ"מ בשבת אף שא"צ כדי שלא תטרוף דעתו עליו והוא מריש הזורק ובב"ב דף קנ"ד ע"ב. ובפרט שהוא בכפר או בעיר שאין לה מכיר שמה דבודאי תהנה אם יבא בעלה וא"כ ספק פיקוח נפש דוחה שבת ואף דהתוס' ריש פרק הזורק כתבו דאין מתירין שאר השבות רק הקניה בשבת מכל מקום נראה לפענ"ד דכל שהוא לצורך החולה מתירין כל שבות וע"כ התרתי ונתתי כתב בידו כדי שלא יהיה חילול השם ומכל מקום בעת רוכבו צויתי לו שלא ילבש בדרך שיכירו בו שהוא יהודי כדי שלא יהי' חילול השם דאטו יראה לכל ההיתר כנלפענ"ד. ואם תרצה לדעת כמה גדול כח שכיב מרע שחשו שלא תטרף דעתו עליו בא וראה מ"ש הרא"ש וכן קי"ל בסימן שכ"ח שהתירו לשחוט לחולה שיש בו סכנה אף שיש נבילה מוכן שמא יקוץ החולה ויסתכן כמ"ש הרא"ש וא"כ חזינן שהתירו בשביל צער החולה מכ"ש להתיר שבות בשביל צער החולה ואף ששם יש לחוש שיסתכן גם כאן יש לחוש כן כנלפענ"ד:
והנה בשנת תרט"ו נשאלתי מר' ישראל לנדא נ"י באחד שדרכו לקנות חלב הרבה מהגוים ולפעמים מביאים לו החלב בשבת ונוסעים להוואג ושוקלין ומודדין החלב ואח"כ מביאין לבית הקונה היהודי והוא אינו רק מוסר מפתחו לאוצרו והמה מביאים החלב במשקל ונשאלתי אם מותר. והשבתי דמותר כמבואר בסי' ש"ז סכ"ב בהג"ה ואף דלפעמים כבר פרע להם בעד החלב וא"כ שלו הם מכל מקום אמרתי כיון דבידו לברר החלב ולומר שאינו רוצה בזה ולהביא לו חלב אחר א"כ עדיין במלאכתן הם עסוקין עד לאחר השבת. ולרווחא דמלתא אמרתי שיראה שישאר חייב להם עד לאחר שבת אף סך מועט עכ"פ ואז בדידהו קא עסקי ועכו"ם אדעתא דנפשייהו קא עבדו כנלפענ"ד. ומדי דברי זכור אזכור מה ששאל עוד אותי בענין מלאכת החלב שמזקקין אותו ונשארו גריווען ואותן הגריווען לוקחין כף חמאה ומתיכין עוד הפעם החמאה עם הגריווען ונשאלתי אם מותר לפי שהוה כבישול בשר בחלב. והשבתי דנראה דמותר דאף שבשר נבלה בחלב לוקה על בישולו כמבואר בחולין דף קי"ד וברמב"ם פ"ט ממ"א מכל מקום כאן דהגריווען כבר הותכו בהקעסיל שזקקו החלב וממנו נשארו הגריווען וא"כ הו"ל בישול אחר בישול ועיין כו"פ סי' פ"ז ס"ק י"ג שרצה לצדד דאין שייך בישול אחר בישול בבשר בחלב ואף שהביא ראי' שם אח"ז דשייך בישול אחר בישול בב"ח ראייתו תמוה כמ"ש האחרונים ואף דרק הגריווען נתבשלו ולא החמאה מכל מקום הרי גם החמאה בגריווען אינו רק טיגון ודעת הפר"ח לצדד בטיגון ועיין מהר"ם שיף מ"ש בסוף חולין לענין חמאה בכבד ע"ש וגם הלא רק העכו"ם מבשל זאת וא"כ אף דנימא דאמירה לעכו"ם שבות אף בשאר איסורים מכל מקום בכה"ג דאפשר לצדד דאינו בישול כלל ובכה"ג פשיטא דמותר ומה גם דאף דאמירה לעכו"ם שבות היינו אם מצוה ע"ד איסור שיעשה אבל לכאן הוא מצווה רק להתיך הגריווען אף שזה נודע שהגריווען צריך להתיך עם חמאה אבל אמירתו אינו ע"ז שיבשל בשר בחלב ורק דממילא הוא קעביד וא"כ אינו רק הרהור בלבד אף דבשבת גם הרהור אסור היינו משום דהתורה אמרה שינוח וגם הרהור בכלל אבל בשאר איסורים כל שאינו אומר לו בפירוש שרי כנלפענ"ד ועיין באלי' רבא הלכות חנוכה ובשו"ת זקני בעל שער אפרים סי' ל"ח ע"ש ולפי מה שצדד ש"ב בעל כסא דהרסנא סי' רפ"ה דחמאה אינו אסור בב"ח מה"ת יעו"ש ודאי דיש לצרף עכ"פ לסניף כאן ואף שדבריו שם חדשים וצריכים בירור רב ואכ"מ עכ"פ כדאי הוא להיות סניף לכל מ"ש וז"ב:
