דין תרגום שמתרגמין בו בשעת קריאת התורה.
ומצות הקורין בתורה להעמיד תורגמין לתרגם מה שהן קורין כדי להשמיע לנשים ולעמי הארץ כדכתיב ויקראו בספר תורת אלהים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא ואמר מר ויקראו בספר תורת האלהים זה מקרא מפורש זה תרגום אמר ר' שמעון בן פזי אין המתרגם רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא בתורה מאי טעמא דכתיב משה ידבר והאלהים יעננו בקול שאין תלמוד לומר בקול ומה תלמוד לומר בקול בקולו של משה ואין הקורא רשאי להגביה קולו יותר מן המתרגם ואם אין המתרגם יכול להגביה קולו ימעיך הקורא קולו ויקרא. אמר ר' זירא אמר רב חסדא אין הקורא רשאי לקרוא בתורה עד שיכלה אמן מפי העונין ואין המתרגם רשאי לתרגם עד שיכלה הפסוק מפי הקורא ואין הקורא רשאי להתחיל פסוק אחר עד שיכלה הפסוק מפי המתרגם. אמר עולא מפני מה אמרו הקורא בתורה לא יסייע לתורגמן שלא יאמרו כתוב בתורה תרגום.
ירושלמי ר' שמואל בר יצחק עאל לבי כנישתא חמא חד בר נש דמתרגם סמיך לעמידא אמר ליה אסור לך כשם שנתנה באימה כך אנו צריכין לנהוג בה אימה אמר רב חגיי ר' שמואל בר רב יצחק עאל לבי כנישתא חמא חזנא קאי וקא מתרגם ולא קאי בר נש תחוחוי פי' שהקורא הוא היה המתרגם אמר ליה אסור לך כשם שנתנה על ידי סרסור כך אנו צריכין לנהוג בה על ר' יצחק בן פזי עבדה שאלה אנכי עומד בין ה' וביניכם אמר רב חגיי ר' שמואל בר רב יצחק עאל לבי כנישתא חמא חד סופר מושיט תרגומא מגו ספרא אמר לי' אסור לך דברים שנאמרו בפה בפה ושבכתב בכתב. תוספתא קטן מתרגם על ידי גדול אבל אין כבוד לגדול לתרגם על ידי קטן שנאמר ואהרן אחיך יהיה נביאך ואסור להיות בתורה שני קוראין או שנים מתרגמין יחד. והחזן המסייע לקורא ינמיך קולו מעט מן הקורא. וכל הנך פרשיות שאמרו רבותינו ז"ל שאין מתרגמין לא אמרו אלא בצבור אבל ביחיד מתרגמין וכן נמצאו מתורגמנין בתרגום של תורה ושל נביאים חוץ מברכת כהנים שאינו מתרגם אלא ביחיד ולא בצבור דמשום ישא הוא וכבודו של מקום הוא כן פירשו הגאונים ז"ל.
מצאתי בשם רב האי גאון ז"ל ששאלתם חובה הוא לתרגם בבית הכנסת על הקורא בספר תורה ועל ההפטרה אי לא והשיב ודאי מצוה הוא תחילה שהיא הלכה ירושה מימות הנביאים ועד עכשיו שכן כתוב ויקראו בספר תורת אלהים מפורש ואמרו חכמים מפורש זה תרגום.
ועוד כי פירשו רבותינו ז"ל חוקי המתרגמין דתנן מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם כלל וכן חוקי תרגום של נביאים בצבור שהוא ההפטרה דתנן הקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקים ולא יקרא לתורגמין יותר מפסוק אחד ולנביא שלשה הא למדת שמצוה לתרגם.
ונראה למורי ר' יהודה אחי שני נר"ו שהלעז שלנו הוא במקום תרגום שלהן שהתרגום ארמי הוא היה הלעז שלהן ובשם רב נטרונאי גאון ז"ל מצאתי אלו שאין מתרגמין ואומרים אין אנו צריכין לתרגם תרגום דרבנן אלא בלשון שלנו בלעז שהצבור מבינין בו אין יוצאין ידי חובתן מאי טעמא דהדין תרגום על קראי אסמכוה רבנן דאמר ר' איקא בר אבין אמר רב חננאל מאי דכתיב ויקראו בספר תורת האלהים וגו' ויקראו זה מקרא מפורש זה תרגום ושום שכל אלו הפסוקים וכיון דכן הוא לא אפשר דלא מתרגמינן בהדין תרגום דרבנן ואם יש מקום שרוצין לפרש להם יעמוד אחד חוץ מהמתרגם ויפרש להם כלשונם ודעתי נוטה אחר דברי מר יהודה אחי שני נר"ו שכל עקרו של תרגום אינו אלא לפרש דברי תורה לנשים ולעמי הארץ שאינן מבינין בלשון הקדש תדע שכן הוא שהרי כמה פרשיות אין מתרגמין אותן כדאיתא במגילה מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם מעשה עגל השני נקרא ולא מתרגם ברכת כהנים נקרא ולא מתרגם. והטעם שאין מתרגמין אותן כדי שלא יבינו נשים ועמי הארץ לפי שיש בהן דברים לא יבינו פירושם או דברים שיש בפירושן גנאי ליחיד או לצבור ובכיוצא בזה נאמר כבוד אלהים הסתר דבר וזה שאמרו ויקראו בספר תורת האלהים מפורש ויקראו זה מקרא מפורש זה תרגום שאחר שקרא בתורה בלשון עברית פירשו בלשון ארמית שהוא היה הלעז שלהן להבין לנשים ולעמי הארץ שלא היו מבינין בלשון הקודש כדכתיב ובניהם חצי מדבר אשדודית ואינן מכירין לדבר יהודית וגו'
וכן פי' רבי' שלמה זצ"ל בפרק הקורא את המגילה עומד ויושב שהתרגום אינו אלא להשמיע לנשים ולעמי הארץ שאינן מכירין לשון הקודש והתרגום הוא לעז הבבליים. ובפסיקתא שקורין תמניא אפי כתוב אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו אמר הקב"ה בדעתי היה ליתן להם לישראל אף התרגום בכתב שהוא גופי תורה אלא שאמרתי אם כן יהיו דברי תורה נחשבים כמו שנתנו לזרים. מעתה יבא ארמי אחד או כושי אחד או מצרי אחד שמכיר בלשון ארמית ויהא קורא בו ונמצאו סתרי תורה גלוין למי שלא קיים אפי' אות אחת ממנה מימיו לפיכך לא כתבתי אותה אלא בלשון הקודש שאין כל לשון ואומה מכירין בו אלא ישראל. הא למדת מכאן שהתרגום הוא הלעז שלהן ויש מפרשין שבירושלים היו מספרין כמו כן בלשון ארמית. ויראי שמים יצאו את כולן לתרגם בלשון ארמית ולפרש בלעז שלהן איש איש כלשונו: