א"ל ר' איזיל ייבם. וא"ת הא במתני' תנן ד' הוא דהוי עצה טובה וכדפרישית במתני' אבל טפי לא אפי' יש לו לפרנסן ובייבום חובה הוא על הב"ד להשיאו עצה טובה ואיך אמר ר' שייבם וי"ל דעצה טובה אינה אלא לת"ח שעונתו מע"ש לע"ש אבל יבם זה מן הטיילין היה שעונתן בכל יום לפיכך יכול לייבם את כולן כ' תיו"ט נשאלתי דלמא טעמא עונה ל' יום משום טבילת הנשים שסתם ווסת ל' יום וטעות גמור הוא וכו' אבל בדורות הראשונים נדה טובלת לח' יום וכו' ע"ש. ואיני מבין דבריו דכוונת השואל נראה שראוי שתהיה העונה בליל הטבילה א"כ אין מקום לתשובתו יהיה הווסת בימי נדתה או בימי זיבתה לא תמצא לעולם אשה רואה דם שא"צ טבילה וצ"ע:
אמר ומאן זיין האי ירחא דעיבורא. כ' הי"מ וקשה למה לא תזון אחת מהן ואח"כ יהיו כל אחת נותנת חדש אחר זה אחר זה ושמא היו צריכין לחדש קבוע שלא יבואו לידי ערבוביא וכו' ע"ש ודוחק הוא ול"נ דלק"מ שנכסיהן היו מעלין פירות בכל שנה כדי לזון חדש אחד א"כ א"א לזונו חדש העיבור א"נ שהיה להן מעות בעסקא שמעלה פירות למזונות לחדש אחד לשנה ואם יזונו בחדש העיבור מן הקרן מה יעשו בשנים הבאות וזה פשוט וברור: