בכל מקום שהכשירו וכו'. בסוטה פ"ט הל' ח כתבתי בתוס' בד"ה אבל וכו' מיהו קושי' זו נ"ל לר"י ולעולא איצטרך למיתנ' תלתי בבי לאשמועינן ממשנה יתירה דאפי' בב"א לא היתה שותה וכו' ע"ש. וא"ת הא אף לר"ח איכא לשנוי הכי דאיצטרך סיפא לאשמועינן דבזא"ז לא היתה שותה וי"ל ודאי לעולא ל"ק ליתני תרי זימני עד ועד ובתרווייהו לא היתה שותה וממשנה יתירה היינו שומעין דאף בבת אחת לא היתה שותה דניחא לתנא לאשמועינן כן מדיוקא ולא תני דבר אחד תרי זימני בסגנון אחד אבל לר"ח ודאי קשיא לפלוג וליתני בדידי' בעד ועד וליתני בחד היתה שותה ובחד לא היתה שותה וממילא נדע לחלק בין באו בבת אחת ובין באו בזא"ז. דהא כה"ג תנן הכא דמעיקרא עד אומר מת וניסת וכו' ה"ז לא תצא והדר תני בסיפא עד ועד לא תנשא ואוקמינן לרישא בבאו בב"א וסיפא בזא"ז וזה ברור. והארכתי בזה לפי שראיתי מי שרצה להשיג על דברי ולא ירד לחלק במה שחלקתי וכל היודע דרכי המשנה יודה לדברינו:
הולכין אחר רוב הדעות. בבבלי דייק ליה ממתני' דלעיל עד אומר מת ושנים אומרים לא מת לא תנשא ופריך פשיטא ומשני בפסולי עדות וכר' נחמיה וכו' וכן פירשתי לעיל במתני'. ופריך סיפא שנים אומרים מת וא' אומר לא מת ל"ל ומשני מ"ד כי אזלינן בתר רוב דעות לחומרא קמ"ל אפי' לקולא וכ' הרשב"א ותמיהא לי פ' מי שקינא תנא משנה יתירא לאשמועינן רוב דעות אפי' לקולא ותרתי למה לי ע"כ. ונראה ודאי הכא איצטרך למתני' לקולא דליכא למילף מסוטה דסד"א דוקא בסוטה אזלינן בתר רוב דיעות אפי' לקולא ולא היתה שותה דאיכא רגלים לדבר אבל הכא לא. גם לחומרא ליכא למילף מהתם דהא דשותות צד קולא יש בה שאם אינה שותות יוצאות בלא כתובה משא"כ כשהיא שותה. והתם ליכא למילף מהכא לקולא די"ל שאני הכא דאשה דייקי ומנסבא אבל התם לא. ולחומרא נמי ליכא למילף די"ל שאני הכא דהיתה בחזקת אשת איש לכך אזלינן לחומרא משא"כ התם. וניחא נמי קושית תוס' בסוטה ס"פ מי שקינא בעגלה ערופה דתנן נמי כה"ג הא תו למה לי. די"ל כיון דאית לן בסוטה ובעדות אשה סברא להקל ולהחמיר תו ליכא למילף עגלה ערופה מינייהו ולא אינהו מעגלה ערופה. ובתוס' בסוטה שם כ' וי"ל דהכא איצטרך דאפי' לקולא אע"ג דרגלים לדבר ע"כ וכ' המהרש"א אדרבא משום דרגלים לדבר אית לן למיזל לקולא דאינה שותה כמ"ש תוס' שם בשם הירושלמי וי"ל בדוחק ע"כ. ולפמ"ש י"ל דתוס' סוברים לקולא היינו דשותה ואינה מפסדת כתובתה מבעלה ודלא כפי' רש"י וכיון דאיצטרך לאשמועינן לקולא איצטרך נמי לאשמועינן לחומרא וכמ"ש א"נ ה"ג דהכא איצטרך דאפי' לחומרא אע"ג דרגלים לדבר ואיידי קמ"ל נמי לקולא. ומ"ש הרשב"א בחי' וז"ל והרמב"ם כ' אשה אומרת מת או היא בעצמה שאמרה מת בעלי ואח"כ בא כשר ה"ז לא תנשא ואם ניסת תצא אינו מחוור כמ"ש ע"ש. כבר כתבתי בסוטה פ"ט ה"ח טעם לדברי הרמב"ם ע"ש: