1
בא להודיעך שאסור בהספד. וא"ת כיון דבי"ג כתיב סתמא וה"ל כאלו כתיב דלא להתענאה כדאר"מ לעיל ור"מ סובר דלא להתענות מותר בהספד י"ל היכא אמרינן די לא סתם כדי לא להתענייא דוקא היכא דליכא הוכחה אבל היכא דמוכח כי הכא אמרינן סתמא כפירושו דלא למספד הוא דאל"כ ל"ל כלל תיפוק ליה שנאסר משום יום שלפני י"ד:
2
בשית עשר בי' וכו' ע"ד דר"י מה בא לאסור לאסור לפניו לית ליה. וא"ת דלמא בא לאסור לאחריו דהא ר"י כדי לא למספד אוסר אפי' בהספד וי"ל לאחריו מעצמו אסור דהא י"ז כתיב במג"ת כדאמר בסמוך אך קשה למה לא משני בסמוך איום י"ז בא נמי להודיעך שהוא אסור בהספד לכן היה נ"ל דגרסי' דט"ז בי' וכו' די לא למספד בי"ז בי' קמון וכו' ע"ד דר"מ ניחא וכו' ותרווייהו בחדא קושיא ופירוקא מיתרצא: