מאן תנא סימניות. כתב הרשב"א פי' ר' האי גאון ז"ל משני סימניות שאינן אותיות ידועות בכתב שהן נקראות אלא סימנין בעלמא כגון נוני"ן הפוכות דכתיבי גבי ויהי בנסוע הארון כדמפרש בפרק כל כתבי וכו' אבל רש"י פי' משני סימניות האחד בדיו והאחת בסיקרא ואינו מחוור בעיני דבבא זו אינה אלא בצורת האותיות ובבא שניה במינין שהן נכתבין ולמטה ה"ל למתני ע"כ ונ"ל ראיה מבוררת לדברי רבינו האי דאי כפירש"י מאי פריך מאן תנא סימניות רבי יוסי הא אפשר דכ"ע מודים בכה"ג אם נכתבו בשני מיני צבעים. וי"ל דס"ל לרש"י מדלא מפרש בבבלי דמתני' דמשני סימניות דר' יוסי היא שמעי' דמפרש למתני' כפירושו דהיינו ב' מיני צבעים והירושלמי הוא דמפרש כפי' רבינו האי אך משום הא לא איריא דלמא גם הבבלי סובר כפי' רבינו האי והא דלא קאמר דאתיא כר' יוסי דהא כבר מסיק דרישא ר' יוסי מהא דהכותב בין בימינו בין בשמאלו ול"ק לי' מסמניות ומנ"ל לחלק בין שתי התלמודיים:
וחש לומר שמא יתן שבפנים וכו'. וקשה הא היה ניכר ברישומן של צד חוץ ותו אם לא היה ניכר ברשימות אף אם היו כתובין אותיות מאי אהני להו וי"ל דודאי לא היו הרשומין של הקרשים שיהיו הרשימות נראין לצד חוץ דהשתא לפני מלך בשר ודם אין עושין כן לפני ממ"ה הקב"ה לא כ"ש אלא שהיו הרשימות בעובי הקרשים מבפנים דבשעת העמדתן היה עובי הקרשים מכסין הרשימות ושפיר קשיא ליה דברשימות עדיין היה יכול להפוך פנים לחוץ וחוץ לפנים משא"כ באותיות היה ניכר היפוכן: