שנאמר משפט אחד כו'. כתב תו' פ"ק דף ג' בד"ה שנאמר כו' וא"ת ת"ל עיקר דרישה וחקירה בעדים זוממים כתיב בפרשת שופטים בד"מ ובד"נ וי"ל מ"מ לא מצרכינן דרישה וחקירה בשאר ד"מ אלא בעדים זוממים אי לאו דכתיב משפט אחד ע"כ והא דלא ילפינן מעדים זוממים דחידוש הן מאי חזית דסמכית אהני כו'. אך קשה הא חידוש דעדים זוממים לחומרא הוא והך דהכא קולא הוא לפסול הזוממים אם הוכחשו בדרישות א"כ ילפינן שאר ד"מ מינייהו. ומהרש"ל פ"י דב"ק סי' ט' כ' בשם ריב"א אם קיבלו עדות שלא בפני בע"ד אפילו בדיעבד פסול ודייק מפ"ב דכתובות דאמרינן והזמה שלא בפניהם נהי דהזמה לא הוי הכחשה מיהו הוי והמרדכי כתב מעדים זוממין ליכא למילף דחידוש הן. ומקשה המהרש"ל כיון דקולא היא אית לן למילף מעדים זוממין וכמ"ש ומביא ראיה מדברי רש"י פרק כ"ה ע"ש וטפי ה"ל להביא ראיה מעדים זוממין גופייהו דגרסינן בבבלי פרק אלו נערות כל היכא דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מילקי לא לקי יליף מעדים זוממין ופריך מה לעדים זוממין שכן א"צ התראה ואי ממונא לקולא שכן לא עשו מעשה ואס"ד דקולא נמי לא ילפינן מטעם חידוש ה"ל לש"ס למיפרך מיד מה לעדים זוממין שהן חידוש ותו לא צריך לשנויי אחריתא א"ו כמ"ש א"כ הדרא קושית תו' לדוכתא. אך נראה שכוונת תו' לומר דלא ילפינן מעדים זוממין אף לקולא שכן לא עשו מעשה אבל שאר עדים לא בעי דרישה וחקירה ולאו מטעם חידוש ומעתה ליתא לקושית המהרש"ל לדינא וחידוש דכתב המרדכי לאו דוקא. א"נ הא דלא עשו מעשה חידוש קרי ליה וכ"כ תו' פרק אלו נערות שם מש"ר חידוש דבדיבורא חייב ועמ"ש בסמוך. ובנזיר [פ"ו ה"א] בד"ה מה:
מה בין ד"מ כו'. בריש מכלתין דף ב' ע"ב כתב תו' בד"ה דברי כו' וצ"ע כל הני דחשיב לקמן מה בין ד"מ כו' אמאי לא משוינן להו ממשפט אחד כתב ע"כ. ובריש פרקין כ' תו' אע"ג דשוים בדרישה וחקירה מדכתיב משפט אחד כו' לענין מילי דתלי בזכות וחובה אין להשוותם דלא שייך בד"מ ע"כ. ר"ל בד"מ מה שהוא זכות לזה הוא חובה לכשנגדו אבל דרישה וחקירה הוא תקנה לדבר שלא יצא המשפט מעוקל שיסמכו על עדי שקר בזה ודאי יש להשוותם מדכתיב משפט אחד. ורש"י כתיב מכות דף ו' ע"א בד"א בד"נ דכתיב והצילו העדה ומהדרינן אזכותא וכתב תו' וקשה לפי' א"כ ד"מ ניליף מינייהו דהא כתיב משפט אחד. ונראה בהא פליגי רש"י סובר שהטעם שאם נמצא אחד מהן קרוב כל העדות בטל גזירת הכתוב הוא דמהדרינן אזכותא אפילו בדבר קל מצילין אותו וזהו דוקא בד"נ דכתיב והצילו העדה. אבל תוס' סוברים כשאחד מהם קרוב או פסול לכך עדותן בטלה דחיישינן מסתמא כולן עדי שקר הן וכיון משום חשש פסול עדות היא יש למילף ד"מ מד"נ מהקישא דמשפט אחד. ומעתה מיושב היטב קושית המהרש"א במכות שם בד"ה אר"י כו' ע"ש ועמ"ש לקמן בפרקין בד"ה לא תטה: