ולא לשבועות. ותימא קרא ומתני' קשיא לרשב"ל קרא כל נדר וכל שבועת אסור לענות נפש אישה יקימנו ואישה יפרנו ובזקן כתיב איש כי ידור נדר או השבע שבועה לאסור אסר על נפשו לא יחל דברו ודרשי' אבל אחרים מוחלין לו ש"מ שאחרים מתירין אפי' שבועות. מתני' דתנן לעיל בפ"ב זה חומר בשבועות מבנדרים ולא קחשיב הא שהבעל והחכם מפר ומתיר הנדרים ואין מפר ומתיר את השבועה. והיה נ"ל דרשב"ל איירי בשנשבע בשם הוא דאין הבעל והזקן מתירין וכן משמע מהא דקאמר ואתיא דרשב"ל כהדא דאיסי. ועיי' בבבלי דף כ"ב אלא דקשיא א"כ ה"ל לאפלוגי בשבועות דר"י סובר כל השבועות מתירין ורשב"ל סובר שאין מתירין אלא בשלא נשבע בשם גם סתימת לשון הש"ס לא משמע כן. לכך נ"ל דרשב"ל מפרש איסר דקרא היינו שאמר איסר ככר זה עלי שהוא לשון שבועה אבל אינו שבועה ממש וה"פ דקרא וכל שבועת אסר שאמר אסר בלשון שבועה וכ"כ תוס' בשבועות דף כ' ע"א בד"ה איסר וכו' ע"ש. וממתני' ל"ק די"ל דתני ושייר. אבל שבועה ממש אין הבעל מפר ואין הזקן מתיר. מיהו קשה דבפ"ק דף א' ע"ב מייתי ברייתא דתני בה מבטא זו שבועה איסר זו שבועה וי"ל:
א"ל איפופי ישראל ולא עללה לבייתך. בגליון פירש ונתחרט ולא התיר לו. ואינו מחוור ומ"ש בקונט' עיקר וכ"ה בבבלי דף כ"כ וע"ש בר"ן: