מן העץ המתבקע. עיין בקונטרס. והרמב"ם כתב פ"ו מה"ע נשמט הברזל מן העץ המתבקע אינו גולה מפני שאין זה בא מכותו אלא מכח כחו. וצ"ל דמפרש הא דתנן מן העץ המתבקע היינו שנשמט הברזל מקתו ע"י הכאת עץ המתבקע הלכך אינו גולה שזהו כח כחו. ולשון המשנה משמע כפירושו. והא דגרסינן בבבלי רבי סובר יש אם למסורת ונישל כתיב ורבנן סברי יש אם למקרא ונשל קרינן נראה שבספרים שלהם היה כתוב ונישל ביו"ד שהוא בנין הפעיל כמו בינותי בספרים ומצינו שספרים שלנו חולקים כמ"ש תוס' שבת פרק במה בהמה (דף נ"ה) בד"ה מעבירם ע"ש. וה"ק ונישל שהוא פועל יוצא לשלישי אדם מכה בכח על העץ המתבקע ועץ המתבקע מכה בגרזן שישמט מידו ויהרוג האדם ולפירוש הרמב"ם אין צורך למ"ש תו' בד"ה מהו דתימא כו' ע"ש. דודאי שאני הכא שהדבר ההורגו יוצא מידו משא"כ בתמרים. וכל זה דלא כמ"ש התוי"ט ע"ש דלמסקנתו אי אפשר לקיים דברי הרמב"ם. ומן התימה על הרב בכ"מ שמעתיק פירש"י שהקיסם ניתז והרג ע"ש ולא הרגיש שהרמב"ם חולק אפירש"י וצ"ע. ונראה דבהא פליגי הירושלמי והבבלי. הירושלמי גורס כספרים שלנו לכצ"ל דבגז"ש פליגי ולהבבלי הכתיבה ונישל לכך קאמר דפליגי אי יש אם למסורת או למקרא: