האשה נקנית. פירשתי בקונטרס להצריכה גט. וכ"כ הר"ן ר"ל דכיון דעדיין ארוסה היא אין קנינו קנין גמור לאכול פירות נכסיה וליורשה לכך קאמר דלענין זה הוי קנין גמור להצריכה גט. ואע"ג דהתם מיפר נדריה מ"מ כיון דאינו מיפר אלא בשותפות עם האב לא הוי קנין. והא דאוכלת בתרומה מדאורייתא וכדשלח ריב"ב. כיון דמדרבנן לא אכלי ובבת כהן ובאשת ישראל לא שייך קנין זה נקט להצריכה גט דשייך בכולהו:
נקנית. פירשתי בקונטרס דתנא היבמה נקנית איידי דרישא דנקנית משמע בין מדעתה בין בע"כ כ"כ תוס'. וקצת קשה לפ"ז א"צ לפרש דנקט איידי דהא ודאי לשון נקנית אתי שפיר אלא דה"מ למתני נמי לשון קונה וגם ברישא לא קשיא אלא מהא דתנן לקמן בפ"ב האיש מקדש. והרמב"ם בפירוש המשנה סתם וכתב דה"ל למתני היבם קונה ע"ש. אבל לשון הר"ב בפי' המשנה ואיידי דתנא רישא האשה נקנית תנא סיפא היבמה נקנית ואע"ג דיבמה נקנית ליבם בין מדעתה בין שלא מדעתה ע"כ וזה ודאי דלא כדעת תוס'. ותי"ט לא הרגיש בזה:
היבמה נקנית בביאה. פי' בקונטרס מאמר לא מהני בה מדאורייתא וכו' וכ"פ רש"י. וקשה קצת לפ"ז צ"ל דמתנ' כר"ע ודלא כב"ש וכר"א ור' יהושע כמפורש בנדרים פ' נערה ע"ש לכך נ"ל אפי' למ"ד מאמר קונה קנין גמור מ"מ אילו קונה אלא להיות כארוסה משא"כ ביאה ביבמה גומרת להיות כאשתו לכל דבר: