שאינו בוש לומר לא שמעתי. משמע לא שמעתי הוא הבושת הגדול שבכולן וקשה דבת"כ תניא והובא בבבלי זבחים דף ק וישמע משה ויטב בעיניו הודה ולא בוש לומר לא שמעתי אלא שמעתי ושכחתי ע"כ משמע שהגדול שבכולן הוא לומר שמעתי ושכחתי ועוד קשה את"כ ודאי לא היה תועלת וכבוד למשה לומר לא שמעתי שהרי אהרן קל וחומר דרש ממעשר כדאיתא התם והיה לו למשה לדרוש הקל וחומר מעצמו ושמעתי ושכחתי אינו העדר כבוד כל כך ע"ד שאמרו חכמינו ז"ל קשה עתיקא מאדתא ויש לומר דבודאי בשאר כל אדם הבושת הגדול הוא לומר לא שמעתי אלא במשה היה כבוד גדול אילו אמר לא שמעתי דגרסינן לקמן בסמוך אמר ריב"ל עליהם ככל הדברים וכו' אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש לפני רבו כבר נאמר למשה בסיני אם כן ודאי תשובה גדולה היתה אילו אמר משה לא שמעתי ממילא ידעו כולם שיש פירכא לקל וחומר שאם היה דבר טוב היה נאמר לו בסיני לפיכך זה היה ענוה גדלה למשה שאמר שמעתי ושכחתי מה שאין כן בשאר כל אדם ענוה הגדולה שבכולן לומר לא שמעתי וניחא נמי בזה מס' שאמרו באבות ומודה על האמת כמשה שהודה לאהרן ולפום ריהטא הוא תימא כיון דקל וחומר דאהרן היה טוב מה היה לו לעשות כי אם להודות לו אבל לפי מה שכתבתי ניחא ודבר נאה ומתקבל הוא:
הדרן עלך פרק הכל חייבין