1
כשאנו מציירים את הטבע בכללו לדבר חלוש, מפני שהנס עומד למעלה ממנו, והרי הוא משדד את מערכתו, עיקר כוונתנו המוסרית היא שאין לטבע הרע כח ועמדה, והרי הוא נחלש ואינו יכול לקום לפני הטוב, האיתן וקיים מצד עוצם טובו, טוב ד' העליון המחיה כל. וצריכים אנו להשמר, שלא יפגע רעיון ההתחלשות של הטבע בטבע הטוב, להחלישו ולהעמידו במעמד בלתי איתן. אמנם כל מה שההעמקה חודרת יותר, הרי היא מוצאה שכל טוב מוגבל הרי הוא באמת רע מצד הגבלתו וצמצומו, ועל כן אין כל דבר איתן כי אם אור ד' לבדו בגודל טובו. הטוב שמך ולך נאה להודות.