המחשבות הבודדות, האותיות המיוחדות, האידיאלים המכונסים כל אחד בפנימיותו, שבכל אחד בפני עצמו יש די למלא עולמים, הם יותר נשגבים, אמיצים ורבי ערך החוסן קדשם, מהמחשבות, האותיות, שהם מתרכבים יחד לארג שלם של בנין משוכלל, שכל אחד מהם הוא חלק בבנין הגמור, כח ואבר בכללות האדם הגדול. ומהשיגוב העליון של המחשבות המבודדות, הולכת ונוצרת צורה וחטיבה של עולמים כלולים. מתמעטת היא האורה הנשגבה של האידיאליות המוחלטה, שמפני חסנה ועליוניותה אינה צריכה להתרכב עם שום תוכן שמחוץ לה, ומתוך הנפילה הזאת נעשה חסרון של השתכללות מורגש, וכל אחד אז מבקש לשוב לתחיה, לפעול ולהתעודד, ומתוך שכבר הועם אותו האור הגדול של החוסן, המספיק לכל אות מיוחדת לבדה למלא מלא עולמים על ידי עולמה, הולכים הם ומתרכבים יחד, וצורת האדם הגדול של ההויה מתיצרת, ומתחילים תיקונים מסודרים, נשגבים ומשוערים, שכל האותיות, כל המחשבות, כל האידיאלים, כולם מאוחדים בחוברת מאוחדה. המוציא במספר צבאם, מרוב אונים ואמיץ כח, איש לא נעדר.