אצל כל האומות, הרוח האוניברסלי הכללי השוכן בקרבם מצד כללות רוח האדם, והרוח הלאומי הפרטי החי בהם, הם דברים סותרים זה את זה, וכשזה קם זה נופל, וכל אחד משיג את גבול חבירו. מה שאין כן בישראל, בתוכיותו חונה רוח עליון, כפול בכפילה איכותית, ומאוחד באחדות מוחלטה, שיש בו התוכן הלאומי ברוחניותו היותר עזיזה, בשאיפותיו היותר מבולטות, והרוח האוניברסלי גם כן בכל מילואו בכל אורו וטובו. והוא מכיר במעמקיו שהחטיבות הלאומית שלו היא גם כן תכונה אוניברסלית, וענין מלא בעד כל העולם כולו, והוא מתרחב והולך על כללות היקום כולו בכל הרחבתו. וכל אותה הכביריות הנוראה של שני הרוחות הגדולות הללו, הנם בקרבו בצורה קדושה, בתכונה אלהית עליונה, ושכונה היא בכל יחיד ויחיד מישראל בכל מהותיותו הפנימית, בכחו הגדול לאלהים, עד שכל אחד ואחד מישראל הרי הוא עולם מלא באמת, עולם מלא מורכב מפנימיות וחיצוניות, שתוכו הוא האור הלאומי הישראלי בחטיבותו הנפלאה, המתנשאת ממעל לכל העמים והלשונות, וחיצוניותו היא האוניברסליות הכללית, המאחדת עמה את כל העמים והלשונות. ומתוך שהיא תכונה אלהית יוצרת ובונה, אינה מאבדת, אוניברסליות זו, שום כח חי, שום תוכן חי, שום עושר, ושום יתרון ולשד של כל עם ולשון. קנה רצוץ לא ישבור, ופשתה כהה לא יכבנה, לאמת יוציא משפט. היא רק מעלה הכל ומאגדת הכל.