דע כי בכל אדם כח וגבורה בהכרח וכו', אחר שביאר הרב שהשפע המגיע לנביא כבר יהיה באופן שישפיע על זולתו. רצה בזה הפרק כי בכל נביא יש כח וגבורה להציל עשוק מיד עושקו ולו כח משער להשיג הדברים העתידים, ובהשפיע השכל עליהם יחזקו השני כחות, ובכח הגבורה יתנועע במחשבתו לדחות מה שיזיקהו, וזה הכח בכחות הנפשיות אצל הרב כמו הכח הדוחה בכחות הטבעיות, והכח הגבורה הזה יתחלף בכח וחולשה כמו שיתחלפו שאר כחות הנפש, עד שאתה תמצא איש מן האנשים שיתגבר על האריה כמו שעשה דוד ומהם מי שיברח מן העכבר, ותמצא אחד שיתגבר על המחנה וילחם עמו כמו שעשה יהונתן, ותמצא מי אשר תזעק אשה אליו יפחד וירעד, וא"א ג"כ בלתי היות שם הכנה מזגית בעקר היצירה ויוסיף זה ויצא מה שבכח בהוצאה, והרצון בו כי אפי' שיהיה האדם מוכן בטבע להיות גבור כארי אם לא הרגיל עצמו כבר אפשר שלא יהיה גבור, וגם יצטרך להיות גבור שיאמין דעת אחת והוא כי במותו במלחמה ישוב האדם לראות באור פני מלך, ואם לא יאמין זה אלא שהמות הוא העדר גמור לא ימות, אלא אם יחשוב שהמות הטוב הוא יותר טוב מהחיות הרע עכ"פ, וכן יחסר הגבורה במיעוט העשייה והמנהג ולפי דעת אחת, שיאמין שהמות הוא רע או באי זה אופן שיהיה, ומשני הנערות יתבאר לך בנערים יתרון אלו הכחות בהם או חולשתם. וכן הכח המשער הוא נמצא בכל אנשים ויתחלף במעט או ברב, וכ"ש בענינים אשר לאדם השגחה גדולה ומחשבתו משוטטת בהם, עד שאתה תמצא בעצמך שפלוני כבר אמר כך או עשה כך בענין פלוני ויהיה הענין כן, ותמצא מבני אדם מי שדמיונו ומשערו חזק מאד נכון עד שאפשר שכל מה שידמה היותו יהיה כלו או קצתו, וסבות זה רבות מענינים קדומים ומתאחרים והווים אלא שמכח זה המשער יעבור השכל מהקדמות ההם כלם ויוליד מהם בזמן מועט עד שיחשב שזה בלא זמן ושהם באו לו בנבואה, ובזה הכח הגידו קצת בני אדם עתידות הוות עצומות מבלי שהשכל הפועל ישפיע עליהם אותם הדברים, והבן זה. וא"א מבלתי היות שני אלו הכחות בנביאים חזקות מאד, ר"ל כח הגבורה וכח המשער ובהשפיע השכל עליהם יחזקו ב' אלו הכחות במאד עד שהגיע זה למה שידעת, והוא שיתגבר איש אחד במקלו על מלך גדול להציל אומה מתחת עבודתו ולא פחד ולא ירא בעבור הכח שהיה לו ובעבור השפע הנשפע עליו כאשר נאמר לו כי אהיה עמך, ובזה הענין יתחלפו הנביאים אלא שא"א מבלעדיו, כמ"ש ירמיהו אל תירא מפניהם וכו' הנה נתתיך היום לעיר מבצר וביחזקאל אמר אל תירא מהם ומדבריהם, וביתרון כח המשער יגידו העתידות במהרה. ר"ל וכח המשער הגדול יוכל להגיד העתידות. עוד אמר הרב כי הנביאים האמתיים יגיעו להם השגות עיוניות בלי ספק לא יוכל אדם בעיון לבדו להשיג הסבות אשר יתחייב מהם הידוע ההוא, ודומה לזה הגידם בדברים לא יוכל אדם במשער הכולל לבד שיגידם כי לא יוכל לדעת איך ידע הנביא ממה שיהיה לעתיד. וכן לא יוכל אדם לדעת איך יודע הדבר ההוא, באופן שהנבואה תבא לנביא בדברים אשר החכם א"א להשיגו כמו שבא בדברים העתידים מה שא"א לאדם בסברא ובמשער הכולל שיגיד, כי כמו שישלים השפע הכח המדמה עד שישלימהו וכו' הוא ישלים גם כן פועל הכח הדברי עד שיגיע אל פעולתו שידע ענינם נאמני המציאות ויגיע לו זאת ההשגה כאלו השיגה מהקדמות עיוניות, זה אמת אשר יאמינהו מי שיבחר להודות על האמת כי הדברים כלם יעידו קצתם על קצתם ויורו קצתם על קצתם:
וזה צריך שיהיה בכח הדברי יותר, ר"ל שהשפע אשר ישפע השכל הפועל על הכח הדברי הוא יותר מהשפע המשפיע על הכח המדמה אחר שיותר יתייחס הכח הדברי על השכל הפועל מהכח המשער, וגם בעבור כי ראשונה השפע ישפיע השכל הפועל על הדברי ובאמצעותו יגיע אל הכח המדמה, והרצון כי זה השפע המגיע אל המדמה בהגדת העתידות לא הגיעו אליו מצד שלמות כח המדמה אבל יגיע מצד השפע השופע עליו, וג"כ לא יגיע השלמות הדברי והוא השגת מה שלא ישיגהו בתולדה ומחשבה אלא מהשפע, וזהו אמתת הנבואה והדעות ההם אשר ייוחד בהם הלמוד הנבואיי, אמנם התניתי במאמרי הנביאים האמתיים בעבור שאנצל מאנשי הכת השלישי אשר אין דבריות להם כלל ולא חכמה אלא דמיונות ומחשבות לבד, ואולי הענינים ההם אשר ישיגום האנשים ההם אמנם הם היו דעות להם ונשארו חקוקים בדמיונם עם כל מה שבכחם המדמה, וכאשר בטלו דמיונות רבות והשביתום נשארו רשומי הדעות ההם לבדם ויראה להם כאלו הם דברים מוחשים וענין בא מחוץ, ומשלם אצלי כאדם היו עמו בבית אלף אישים מבני אדם ויצא כל מי שבבית מלבד איש אחד וכאשר נשאר האדם ההוא עם האיש ההוא לבדו חשב שהוא עתה נכנס עליו בבית, ואין הענין כן אבל הוא מכלל מי שלא יצא, וזה מקום מן המקומות המעטים הממיתים, זה המשל שהביא הרב הוא משל אלהי כי אפי' שלא יחבר זה הספר אלא בעבור זה המשל די, ויש בו סוד אלהי להבין הנבואות, ובו רמז אשר צריך שלא יהיה שם לנביא דעת קודם, שלא יהיה הנראה בשינה ובמראה הנבואה איזה דעת שכבר האמינו בעת היקיצה מכבר, ורומז הרב אל חכמים רבים שהשיגו דברים רבים ביקיצה ונעלם מהם זה ונשאר במדמה ובא החלום עליו ויחשוב שבא זה לו בשפע אלהי, כמו שקרה לגאלינו"ס, כי ספר שהשיג סגולות רבות מהדברים בחלום והועילו לחלאים, והיה זה כי השיגו ביקיצה ונעלם ממנו ונשאר בכח המדמה ואח"כ בא החלום עליו וחשב שעתה בא לו בנבואה, וזה קרה לאיזה אנשים, ובעבור יתאמתו חלומותיהם בדעות אמתיות, שחלמו אותם בשינה יחשבו שזה הדבר הבא להם בשינה בלתי הדעת אשר האמינוהו או שמעוהו בעת היקיצה. ולזה צריך שלא ישגיח אדם למי שלא ישלם לו כחו הדברי ולא יגיע לתכלית השלמות העיוני, כי המגיע ההוא אל השלמות העיוני הוא שאפשר שישיג בידיעות אחרות באמצעות שפע האלהי עליו, ורמז בזה כי ידיעת הנביא מצד שהוא נביא הוא שישיג השגות שהשכל האנושי לא יוכל להשיגם אחר השיגו הדברים אשר הם שלמות השכל העיוני, והוא אשר הוא נביא באמת כבר באה ביאור בזה ונביא לבב חכמה, יאמר שהנביא באמת הוא לבב חכמה כי מי שאינו חכם לא יוכל להיות נביא:
וזה הדבר גם כן ראוי שיודע. ר"ל שהנבואה היא שלמות החכמה ושהנביא אמתי לא יהיה אלא אם יהיה חכם ואז יגיעו לו ידיעות נפלאות אין בשכל החכם להשיגם, מה שיתבאר בזה הפרק כי כל נביא אמתי יש לו שני כחות כח הגבורה יותר ממה שימצא לכל האנשים, וימצא לו גם כן משער גדול וצריך שיהיה שלם בכח הדברי ושהשכל הפועל ישפיע על אלו השלשה כחות, ועל היות לנביא כח וגבורה לא יירא משום אדם ויתרון הכח משער יגיד העתידות, וביתרון הכח השכלי יגיע לו השגת עיוניות לא יוכל אדם להשיגם בכח עיוני, ובאלו השלשה כחות יתחלפו הנביאים ובשפע הנמצא מהם מהשכל הפועל, וכי אי אפשר שיהיה נביא אלא מי שהוא חכם, כי כמו שאי אפשר שיהיה חי מי שלא יהיה צומח ואי אפשר להיות משכיל מי שלא יהיה חי, כן אי אפשר להיות נביא מי שלא יהיה שלם בשלימות העיוני, כי האנשים אשר אינם חכמים ויתאמתו חלומותיהם בחלומות אשר חלמו, היה זה בעבור אשר האמינו ביקיצה או שמעוהו, כי א"א להגיע אל שלמות הנבואה אם לא יהיה חכם כמ"ש ונביא לבב חכמה: