ר"ח ניסן
בפסיקתא ובמדרש שיר השירים קול דודי הנה זה בא זה משה בשעה שאמר לישראל בחודש זה אתם נגאלים אמרו לו והלא אין בידינו מעש"ט אמר להם הואיל וחפץ בגאולתכם אינו מביט במעשיכם הרעים וכו' רבנן אמרי אמרו לו האיך אנו נגאלין וכל מצרים מטונפת מע"ז שלנו אמר להם הואיל וחפץ בגאולתכם אינו מביט בע"ז שלכם וכו':
ונראה דהנה בכתבי האריז"ל דחדש ניסן הוא גלגלתא דרחל, והנה אם כי הדברים מסתרי תורה מ"מ יש לפרש ע"ד השכל, דידוע דרחל הוא כנסת ישראל, וע"ז נאמר מי זאת עולה מן המדבר מתרפקת על דודה, כי צורת כנס"י להשתוקק לאביהן שבשמים, והנה יש השתוקקות מצד השכל כמ"ש הרמב"ם והאיך הוא הדרך לאהבתו ויראתו בשעה שיתבונן במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהם חכמים שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול כמו שאמר דוד צמאה נפשי וגו', אך עוד יש השתוקקת שהוא בעצם איש הישראלי למעלה מן הטעם והשכל מצד כי בנים אתם לה' אלקיכם, והנפש בעצם מרגשת, ומה שהיא למעלה מן הטעם והשכל זה נקרא גולגלתא, באשר הגלגולת מקיף על המוח והוא למעלה הימנו, והנה בניסן נתגלה עצם אהבת ישראל לאביהן שבשמים למעלה מן הטעם והשכל, וזה נקרא גולגלתא דרחל, ונראה כי נמשכה האהבה מכח שלמעלה אז נתגלה אהבת הש"י לעמו ישראל למעלה מן הטעם כמ"ש יעקב חבל נחלתו, ובתרגום עדב אחסנתי', כי גורל הוא למעלה מהטעם, וכמ"ש המהר"ל שלכן לא נאמר באאע"ה קודם מאמר הש"י אליו לך לך, שהי' צדיק ועובד ה', כי הי' במשמע שהבחירה היתה מצד הטעם מחמת שהי' עובד הש"י, וכל אהבה התלוי' בדבר בטלה דבר בטלה אהבה, ואם ח"ו ישראל בלתי זכאין הי' במשמע שח"ו תבטל הבחירה, לזה לא נכתב כלל מקודם צדקת אאע"ה להורות שהבחירה היא למעלה מהטעם ורק מצד כי עצם נפשות ישראל נאצלה מהש"י, והתגלות אהבת הש"י לישראל זה הי' עיקר הפתח להגאולה, כי בזה מסלק כל מקטרג מה נשתנו אלו מאלו, כי ידוע שישראל במצרים לא יצאו מצד זכותם, וזה דברי הפסיקתא והמדרש הואיל וחפץ הקב"ה בגאולתם וכו' כי לשון חפץ הוא מלשון רצון שלמעלה מהטעם, וכמו שכתב בעל צרור המור בפסוק כי חפץ בבת יעקב, עי"ש, וכמים פנים אל פנים מעורר ג"כ בלב ישראל אהבה זו כנ"ל גולגלתא דרחל, כנ"ל, וחוזר חלילה שאהבת ישראל שוב מעוררת אהבה רבה למעלה, ע"כ הימים מתעלים והולכים, ומזה נמשך ימי הספירה לברר וללבן את נפש הבהמיות להסיר ממנה כל הרצונות וכל התשוקות חיצוניות, כי אין דרך להסיר תשוקות החיצוניות רק לעומת שהוא משתוקק להקדושה, כי מטבע להיות לו תשוקה וצריך להיות לה מקום, ואם איננה בקדושה בהכרח היא בחיצוניות, ולזה רמזו חכז"ל קסרי וירושלים אם יאמר לך אדם ישבו שתיהן אל תאמין חרבו שתיהן אל תאמין ישבה זו וחרבה זו תאמין, כי ירושלים הוא לבא דכל עלמא והיא השתוקקת הקדושה וקיסרי הוא להיפוך והדברים מבוארים: