Shem MiShmuel, Sukkot 9

שנת תרע"ט

סוכות זמן שמחתינו, בפשיטות י"ל שהשמחה היא מחמת מחילת עונות ביוהכ"פ, וכענין שבויקרא רבה (פרשה ל"ו) יפה נוף משוש כל הארץ, שלא הי' אחד מישראל מיצר כשהי' בהמ"ק קיים, למה שהי' אדם נכנס לשם מלא עוונות והי' מקריב קרבן ומתכפר לו אין שמחה גדולה מזו שהי' יוצא צדיק עכ"ל, ומובן דמה קרבנות שאינם מכפרין אלא על השוגגין כך, מכ"ש יוהכ"פ שמכפר גם על המזידין שאין שמחה גדולה מזו, ואף דאינו מכפר לרבנן אלא לשבין, הלוא גם קרבנות אינן מכפרין אלא עם התשובה, כברש"י במשנה שלהי יומא חטאת ואשם ודאי מכפרין, דפירש"י דמסתמא איכא תשובה שאם לא הי' מתחרט לא הי' מביא קרבן עכ"ל, ואם זה שמביא חטאת בת דנקא מאחר שמורה שרוצה בכפרה, זה נחשב לתשובה, עאכו"כ ישראל ביוהכ"פ שמענין את נפשם בצום ובוכין ומתפללין ומתוודים שמורה ביותר שרוצים בכפרה שנחשב לתשובה שיתכפרו ביוהכ"פ, וא"כ שוב כל ישראל הרי נתכפרו ביוהכ"פ ואין לך שמחה גדולה מזו שיוצאין צדיקים:

אך בפייט של יום שני של סוכות טרחי נשא ושת לי סליחה, יצתה בת קול לך אכול בשמחה, כארבעת יום שת גבול שיחה, לבל לערב שמחה בשמחה, משמע דשמחת החג איננה מפאת כיפור עוונות מדקאמר שלא לערב שמחה בשמחה מכלל דלאו בני בקתא חדא נינהו:

וי"ל דהנה הא דמציאת השמחה מחמת כפרת עוונות, יש לפרש בשני אופנים, בפשיטות היא שמחה שנפטר מעונשם שהי' מוטל עליו הן בזה והן בבא, ויש עוד שמחה פנימית מזה, דהנה הנפש היא מהעליונים שאין שמה רק חדוה ושמחה ואין שמה עצבון כלל, וכדאיתא בפייט דיום שני בסילוק שלפני הקדושה, וכמ"ש עוז וחדוה במקומו, והי' בדין שגם האדם יהי' תמיד בחדוה ושמחה אלא הגוף שמתחתונים מושך לרוח עצב, וע"כ איש שעיקר אצלו הנפש והיא גברת הבית הוא נוטה לשמחה, אבל כשהגוף גובר מה גם איש שיש עליו עוונות שמאפילים את אור הנפש ממילא הוא נעדר השמחה, [זולת שמחה של הוללת כמ"ש הזוה"ק שיצה"ר נמי מתגדל מחמת שמחה אלא שמחה של הוללת שבאמת אין זו נקראת שמחה כלל, וכנראה בחוש שסופה תוגה], וע"כ בכפרת עוונות ששבה הנפש להיות גברת הבית, ממילא נתגברה אצלו השמחה ביתר שאת, וכמשל הרוח שהי' עצור בבטן האדמה כשנתפרץ לצאת הוא יוצא ברעש גדול מאד, וכמו שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה בפירוש הכתוב תגלנה עצמות דכית שפירש הלשון שטהרת עכ"ד, והיינו אף דעצמות אין בהן דעת להתבונן בפיטור העונש אלא שמ"מ ממילא נמשכים לשמחה, באשר הם בטלים להנפש שמהעליונים וכנ"ל, וע"כ י"ל דשמחה של מוצאי יוהכ"פ היא השמחה באופן הראשון ושמחת החג היא באופן השני שהוא יותר פנימי כנ"ל:

ויש להוסיף ולומר דבמוצאי יוהכ"פ שהוא ביום חול דמותר בעשיית מלאכה והמחשבה טרודה אין הנפש שולטת כ"כ על החומר, ואין האדם מרגיש כ"כ השמחה מעצם הנפש אלא השמחה מפיטור העונש, אבל כשהגיע יו"ט אז מופיעה הנפש בעצם טהרתה ונתהוה השמחה היותר פנימית:

ויש לפרש עוד ענין זמן שמחתינו עפ"י מאה"כ הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך, וכן הוא חג הסוכות שכל הסוכה היא חדר המלך, מה"מ הקב"ה וחל שם שמים על הסוכה, ואיתא בספה"ק שסוכה היא דוגמת בהמ"ק, וע"כ נתקיים נגילה ונשמחה בך, וכל ישראל אע"ג דאיהו לא חזי מזלי' חזי, ומ"מ זמן הנאות לזה הוא דווקא אחר יוהכ"פ, ובפייט הנ"ל שלולא משום אין מערבין שמחה בשמחה הי' בדין להיות חג הסוכות תיכף אחר יוהכ"פ, הטעם משום כי בעוד משא העוונות על האדם אין לבוא לחדר המלך, כענין שכתוב כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק:

ויש לומר עוד עפ"י דברי ויק"ר (פרשה י"ב) בענין שנתייחד הדיבור לאהרן אחר שמתו בניו, ר' יצחק פתח נמצאו דבריך ואוכלם ויהי דבריך לי לששון ולשמחת לבבי כי נקרא שמך עלי ה' אלקי צבאות וכו' ועוד שם פקודי ה' ישרים משמחי לב זה אהרן שהי' לבו עצב עליו בשביל בניו שמתו כיון שנתיחד עליו הדיבור שמח, ע"כ במדרש, וכדוגמא זו י"ל דהנה מצוות ארבעה מינים היא דוגמא להשי"ת, וגם דוגמא לאיברי האדם כבמדרש, מורה שהשי"ת מייחד שמו על ישראל, ולאו דווקא על הכלל אלא גם על כל פרט ופרט, וזה מורה מ"ש ולקחתם לכם שתהי' לקיחה ביד כל אחד ואחד, ואין אדם יוצא ידי חובתו בלולב של חבירו, ותחת אשר ביוהכ"פ היו כל ישראל עצבים בוכין ומתוודים על חטאתם, בסוכות נקרא שם ה' על כל אחד ואחד, ומתקיים בהם ויהי דבריך לי לששון ולשמחת לבבי כי נקרא שמך עלי ה' צבאות ופקודי ה' ישרים משמחי לב, במסכת סוכה שהיא מליאה שמחה, ע"כ הוא זמן שמחתינו:

במדרש ולקחתם לכם ביום הראשון ר' אבא ב"כ פתח קחו מוסר ואל כסף קחו מוסרה של תורה ואל כסף, למה תשקלו כסף בלא לחם למה אתם שוקלים כסף לבני עשו בלא לחם על שלא שבעתם מלחמה של תורה ויגיעכם בלא לשבעה על שלא שבעתם מיינה של תורה, והאריך עוד בשבח התורה, ואינו מובן איזה פתיחה היא זו למצוות לולב:

וכבר הגדנו לפרש שאין הפירוש כסף גשמי, שאין זה בסוג אחד לומר שיקח זה ולא זה, ויותר הי' שייך לומר שיקח מוסרה של תורה ולא מוסרה של חכמת הפילוסופין ועיין ברטנורה ריש מס' אבות, אבל מוסרה של תורה נגד כסף הגשמי אינו מקביל, אלא הפירוש של כסף הוא אהבה, והיינו שענין הלולב הוא אהבה ודביקות באבינו שבשמים, כבמדרש שד' מינים רומזים להקב"ה, והיינו שישראל מרמזים שהם שמחים בשם השי"ת, ומ"מ בא הכתוב להזהיר שלא יקחו את האהבה לבדה אלא מתוך מוסרה של תורה:

אך עדיין אינו מובן מה שהביא המדרש למה תשקלו כסף בלא לחם למה אתם שוקלים כסף לבני עשו וכו' שזה אינו מדבר אלא מכסף גשמי ומה ענינו לכאן, וכן יתר אריכות דברי המדרש בשבח התורה מה ענינו לכאן:

ונראה לפרש בהקדם דברי קודש כ"ק זקיני האדומו"ר הגדול זצללה"ה מקאצק בפסוק כי טובים דודיך מיין, והגיד כי יש כמה דרכים לקרב א"ע להשי"ת אבל כל הדרכים הם בחזקת סכנה, אך טובים דודיך בהחלט כשהוא מיין מיינה של תורה עכ"ד, והנה במה שהגיד שיש כמה דרכים לקרב א"ע להשי"ת בוודאי הכוונה התעוררת אהבה ודביקות מחמת התבוננות בפלאות מעשיו בבריאת העולם וטוב הנהגתו, וכמ"ש ברמב"ם בפ"ב מה' יסוה"ת, ומ"מ הגיד ע"ז שכל הדרכים בחזקת סכנה, והטעם י"ל כי יש בנמצא כמה כחות חיצונים הרודפים אחר האדם להממו ולאבדו, וכמו בגשמיות שהדרכים בחזקת סכנה מפני חיות רעות ולסטים התוקפים בכח, כן יש דוגמתם ברוחניות, ואין דרך בטוח זולת כשבא מיינו של תורה, שהתורה עצמה היא המשמרת את בעלי', וכמ"ש משלי (ד' ואו) אל תעזבה ותשמרך אהבה ותצרך, ועוד כ' נצור בני מצות אביך ואל תטוש תורת אמך וגו' בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך וגו':

ועל דרך זה יש לפרש משאה"כ קחו מוסרי ואל כסף דפי' המדרש קחו מוסרה של תורה ואל כסף שפרשנו דכסף הוא אהבה ודביקות שהטעם כנ"ל, כי אהבה בלי שמירה מיינה של תורה היא בחזקת סכנה מכחות החיצונים שלא יתקפהו בכח וימשכהו מתוך אהבה זו לאהבות חיצוניות, ולפי"ז מובן מה שהביא המדרש הכתוב למה תשקלו כסף בלא לחם למה תשקלו כסף לבני עשו, היינו שהאהבה תלך לאיבוד ויקחוהו כחות החיצונים המכונים בני עשו כנודע, ומזה יסתעף נמי שגם בגשמיות תצטרכו לשקול כסף לבני עשו, כי הגשמיות והרוחניות בחד מתקלא סלקי והגשמיות היא צל ומשל להרוחניות, וכמו ברוחניות נוטלים כחות החיצונים את האהבה, כך הוא נעשה גם בגשמיות, אך כשבא מיינו של תורה היא משומרת ברוחניות ובגשמיות, וזהו שהאריך המדרש בשבח התורה לכוונה זו, ודי בזה אזהרה למבין:

ובזה יש לפרש דברי הש"ס ע"ז שלעת"ל יאמרו אומה"ע לפני הקב"ה רבש"ע תנה לנו מראש ונעשנה וכו' מצוה קלה יש לי וסוכה שמה וכו' והקב"ה מקדיר עליהם חמה כבתקפת תמוז וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא, ואינו מובן למה מצות סוכה דווקא, ונראה דהנה שם בדף (ב'.) דרש ר' חנינא בר פפא ואיתימא ר' שמלאי לעת"ל מביא הקב"ה ס"ת ומניחה בחיקו ואומר למי שעסק בה יבוא ויטול שכרו מיד מתקבצין ובאין אומה"ע וכו' נכנסה לפניו מלכות אדום תחילה כו' א"ל הקב"ה במה עסקתם אומרים לפניו רבש"ע הרבה שווקים תקנינו הרבה מרחצאות עשינו הרבה כסף וזהב הרבינו וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה א"ל הקב"ה שוטים שבעולם כל מה שעשיתם לצורך עצמיכם עשיתם וכו' כלום יש בכם מגיד זאת ואין זאת אלא תורה שנא' וזאת התורה וכו' נכנסה מלכות פרס אחרי' וכו' א"ל הקב"ה במאי עסקתם אומרים לפניו רבש"ע הרבה גשרים גשרנו הרבה כרכים כבשנו הרבה מלחמות עשינו וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה א"ל הקב"ה כל מה שעשיתם לצורך עצמיכם וכו' כלום יש בכם מגיד זאת ואין זאת אלא תורה וכו' וכבר דקדקנו הרי לעתיד הוא עולם האמת ואיך יתטפשו אומה"ע כ"כ לשקר ולומר שכולם עשו בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה, ועוד הרי הם טוענין לפני הקב"ה היודע תעלומות לב ואיך יתכן שיעלה על דעתם לכזב לו, ועוד מה זה שהשיבם הקב"ה כלום יש בכם מגיד זאת, דמשמע דאם הי' בהם מגיד זאת היתה טענתם טענה אתמהה:

וכבר פרשנו עפ"י דברי הרמב"ם שיש כמה סיבות וגלגולים בעולם, וכ"כ כמה בנינים נבנו והכל בשביל שיעבור שמה צדיק אחד וימצא בהם מנוח עכ"ד, וכן יש לפרש טענות האומות שהרי התכלית מכל מה שעשו באמת הי' בשביל שיתעסקו ישראל בתורה, אף שהם לא כוונו לכך מ"מ יש להם שכר ע"ז, כמאמרם ז"ל הרי שנפל סלע מחיקו ומצאה עני ומתפרנס בה קבע לו ה' עליו ברכה, אך השי"ת השיבם דמדה זאת נוהגת רק בישראל שקבלו את התורה, ע"כ אפי' מעשה שלהם גרידתא אף בלי מתכוין נמי יש לה מעלה מאחר שסוף סוף הי' לתכלית נכבד, והארכנו בטעמו של דבר:

אך לפי דרכינו הנ"ל בפי' דברי הכתוב קחו מוסרי ואל כסף יש לפרש באופן אחר, דהנה כל אהבה ועשיית המצות צריכין שמירה מכחות החיצונים, אך כשהם נעשים בכח התורה, התורה עצמה היא השומרת, וקו"ח מעתה למצות הנעשים בלתי מתכוין להם שהם צריכים שמירה ביותר, שהרי הם כגוף בלי נשמה, וכענין אומרם ז"ל עוג מלך הבשן מת צריך לשומרו מן העכברים, וזה שא"ל כלום יש בכם מגיד זאת, אז היתה התורה משמרת את מעשיכם שלא ילכו לחיצוניות, אבל מאחר שאין בכם מגיד זאת, גם מעשיכם הטובים נפלו שדודים ונטרפו ביד החיצונים, וכלשון הרמב"ם פ"ז מה' תשובה ה"ז כמה מעלת התשובה אמש וכו' ועשה מצות וטורפין אותן בפניו, שהפירוש שהחיצונים טורפין אותם מלשון טרף טורף יוסף, קו"ח מעתה למצות של האומות הנעשין בלי כוונה שהם נעדרים מהתורה שתהי' שומרם, שהם נעשים טרף לשיני כחות החיצונים:

ולפי"ז יובן נמי הנסיון הניתן להם במצות סוכה שהיא כולה דביקות ואהבה, שמאחר שאין בהם תורה והיא הולכת לחיצונים וגורמת עוד יותר אהבת חיצוניות ובקשת התענוגים, עד שאינם יכולים לסבול כלל צער החמה ועבר כל חק וגבול עד שגרם להם שיבעטו, וזה תשובה שלימה על טענתם איך אתם רוצים במצות כי עוד מגרע יגרע לכם מאחר שאין בכם מגיד זאת:

ענין השני נסוכין ניסוך המים וניסוך היין בחג, הנה כבר הגדנו שיין באשר טבעו לחמם ומפעיל ומרגיש את הלב ומראהו אדום כמראית בשר הלב וכשמנסכין אותן לשמים גורם קירוב הלב והתלהבות ודביקות באבינו שבשמים, והמים טבעם קר ובלתי בעל גוון ומקבילים להמוח שהוא קר ואין בו גוון אדמימות וכשמנסכין אותן לשמים גורם קירוב המוח והשכל לשמים, ומקביל למדת משה ואהרן שהכניסו בישראל זה בבחי' הלב וזה בבחי' המוח והשכל, אהרן בבחי' הלב, ומשה בחי' השכל, ולעומתם הם מצות סוכה ולולב, סוכה בלב ולולב בשכל:

ונראה עוד לומר שהם מקבילים לעומת מירוק הגיהנם של אש וגיהנם של שלג, דבזוה"ק ח"א (רל"ח:) דחייבי גיהנם תריסר ירחין פלגא מינייהו בחמה ופלגא מינייהו בתלגא וכו' והיכן משתלמי נפשייהו בשלג כד"א בפרש שדי מלכים בה תשלג בצלמון, ואיתא בספה"ק דגיהנם של אש בא למרק את עבירות שנעשו בחמימות ואש של יצה"ר, וגיהנם של שלג בא למרק את עבירות שנעשו ע"י עצלות וקרירות רוח, וע"כ י"ל שניסוך היין והמים מקבילים לעומת שני מיני מירוק, היינו ניסוך היין שטבעו לחמם וגורם התלהבות רשפי' רשפי אש, אש גבוה מכלה את אש יצה"ר, וניסוך המים שגורם קירוב המוח והשכל לשמים, משלים את הפגם שנעשה ע"י קרירת רוח כענין המוח שהוא קר, ושוב אין ישראל צריכין למירוק גיהנם ח"ו, וזהו שמסיים בזוה"ק שם יכול אף ישראל כן ת"ל לא תירא לביתה משלג וכו', וע"כ כמו דבגיהנם משתלמי נפשייהו בשלג, כן נמי ענין הניסוכין, דבכל השנה היא רק ניסוך היין, ובחג שהוא זמן צאת השנה ובאספך את מעשיך מן השדה שכבר הגדנו שכמו בגשמיות כן ברוחניות הוא זמן אסיפה לאוצר כל התורה והעבודה של כל השנה, וכמו שהתבואה טרם אסיפתה לבית מנקין אותה מהפסולת, ואם הכניסה במוץ שלה פטורה מן המעשר, כן הוא ברוחניות, ר"ה ויוהכ"פ וסוכות הם זמני נקיון הרוחניות, ע"כ אז משתלמי נפשייהו דישראל, וע"כ אז הוא זמן ניסוך המים מקביל להשלמת הנפשות ע"י גיהנם של שלג:

ונראה עוד לומר שלזה הענין רומזת שמחת בית השואבה על ט"ו מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים כנגד חמש עשרה שיר המעלות שבתהלים, שידוע שהם מיוסדם על עליות הנשמות, ובפייט יום ב' טסות ועולות בשיח נעימות שיר המעלות, אלא שהם לעליות נשמות לג"ע, ובשמחת בית השואבה היא נמי העלי' מתוך גיהנם בין לחיים בין למתים.

בב"ר (פרשה מ"ח) אתה [אברהם] אמרת והשענו תחת העץ חייך שאני פורע לבניך וכו' בארץ מנין בסוכות תשבו שבעת ימים, נראה לפרש דהנה בזוה"ק ח"א (ק"ב:) ורזא בגין קב"ה קא אמר דאיהו אילנא דחיי לכלא ובג"כ והשענו תחת העץ ולא תחת ע"ז ות"ח כד חב אדם בעץ הדטו"ר חב דכתיב ומעץ הדעת וגו' ואיהו בי' חב וגרם מותא לעלמא מה כתיב ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים וגו' וכד אתא אברהם באילנא אחרא אתקין עלמא דהוא אילנא דחיי וכו', ויש לדקדק בדברי הזוה"ק למה הביא הא דפן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים, דלכאורה הוא ללא צורך לענין הדרוש:

וי"ל דהפירוש הוא דהא דכתיב ועתה פן ישלח ידו וגו', משמע דרק עתה אחר שאכל מעץ הדטו"ר נאסר בעץ החיים ולא מקדמת דנא, והטעם דאכילת עץ החיים היא מעלה גדולה, ואחר שאכל מעץ הדטו"ר שוב אינו ראוי לו, וכמו זר דאסור בתרומה שמקלקל את התרומה ואת עצמו, וכמו טמא שאכל את הקודש או נכנס למקדש דמחוייב כרת, והנה מדתו של אברהם היתה לקרב את כל באי עולם תחת כנפי השכינה, ומצד הסברא הי' לו תחילה למשוך אותם מסטרא דמסאבא ואח"כ להכניסם תחת כנפי השכינה, וכאמרם ז"ל בפסח משכו ידיכם מע"ז וקחו לכם צאן של מצוה, שבאם לא משכו ידיהם מע"ז תחילה לא היו רשאין ליקח הצאן של מצוה, לבל יהיו כטמא שאכל את הקודש או נכנס למקדש:

אך באברהם מצינו שתחילה אמר להם והשענו תחת העץ, דפירש הזוה"ק דאיהו אילנא דחיי, ומשמע בזוהר שם דכך הי' דרכו בכל אותן שהכניס לביתו, ובמדרש (פרשה מ"ט) אברהם הי' מקבל את העוברים ואת השבים משהיו אוכלין ושותין אמר להם ברכו וכו' ברוך א' עולם שאוכלין משלו אי מקבל עליו מוטב ואם לאו וכו', א"כ הרי אברהם הכניסם תחילה תחת אילנא דחיי, בעוד שלא ידע אם יקבלו עליהם לומר בסוף אל עולם וגו', והי' כעין מאכיל לטמא את הקודש בחושבו שאח"כ יטהר, וכמו אכילת אדה"ר מעץ החיים אחר שאכל מעץ הדטו"ר, אבל אברהם בהיות כל מגמתו לקרב רחוקים תחת כנפי השכינה, לא השגיח על כל אלה, והאהבה דחקתו להכניס א"ע בסכנת מכניס את הטמא לקודש, כי מצא את דרך זה נכון לפניו ביותר לקרב רחוקים ויהי מה, והי' כעין עבירה לשמה, וע"כ הי' זה תיקון על חטא אדה"ר שבשביל זה נאסר בעץ החיים, וזהו שבזוה"ק דאברהם באילנא אחרא אתקין עלמא דהוא אילנא דחיי, היינו שתחילת התיקון הי' ע"י עץ החיים, היפוך מה שנאסר עץ החיים לאדה"ר:

ומעתה י"ל שבשביל זה זיכה לבניו אחריו מצוות סוכה שהיא כעין הביאני המלך חדריו, והיינו שהשי"ת מכניס את ישראל לסוכה שהיא כולה שמות הקדושים, וחל שם שמים על הסוכה, ומשרה שם את האושפיזין קדישין, אף שעדיין לאו כולם ראוים לכך, אלא שעל ידי קירוב זה יכניס בלבבם אהבה ודביקות ויזכו לתשובה ואהבה, מקביל למעשה אברהם שתחילה השענם תחת העץ כנ"ל, וזהו שהביא המדרש קרא דבסוכות תשבו דפירש בזוה"ק דקאי על האשפיזין, דכשם שהוא תחילה השענם תחת העץ כן ישראל תחילה זוכין להאושפיזין:

וי"ל שזה ענין סוכה ולולב עפ"י דברי המדרש שד' מינים רומזים לד' ראשי אברים שבאדם, והיינו שהאדם מאסף כל כחותיו ועושה אותם אגודה אחת ומשעבדם לשמים, ולפי הסדר הי' ראוי להתחיל מצוות לולב מקודם מצוות הסוכה, אבל ישראל זכו בזכות אברהם שהביאם המלך חדריו מקודם, וזהו שמצות סוכה מתחילה מבערב ולולב מצפרא:

ובזה יומתק לשון המדרש בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון אני נגלה לכם ראשון, ובילקוט מסיים בה שנא' אני ראשון ואני אחרון ופורע לכם מן הראשון זה עשו ומביא לכם ראשון זה מלך המשיח ובונה לכם ראשון זה בהמ"ק, והלשון אני נגלה לכם כו' לכאורה בלתי מובן, וכך הי' לו לומר נגלה לכם אני שנקרא ראשון, אך לפי דרכינו הנ"ל הפירוש כפשוטו שאף שיהיו בלתי ראוים ובלתי מוכנים להגאולה אני אהי' המתחיל לבוא ולגאול אתכם בראשונה, וא"כ הלשון מדוקדק שלא תהיו אתם ראשונים לעורר את הגאולה אלא אני נגלה לכם ראשון, וכ"ז בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון, שישראל נעשו ראוים אחר התקרבות, לולב אחר הסוכה:

אך עשו טבעו ומדתו היא להיפוך שהרי היו בו נשמות גבוהות מאד ולא הועילו לו, ואדרבה השיג מזה גיאות ומצא א"ע במעלה יתירה עד שנדמה לו שיעק"א צריך להכנע לו, וע"כ אני פורע לכם מן הראשון זה עשו, ומביא לכם את מלך המשיח שנקרא ראשון, שהוא יפיח אור הקדושה בישראל בראשונה עוד טרם יהיו ראוים כדי שע"י כן יעשו ראוים, וכן אני בונה לכם ראשון, והיינו עפ"י הירושלמי שבנין בהמ"ק יהי' קודם קיבוץ גליות כמ"ש בונה ירושלים ה' ואח"כ את נדחי ישראל יכנס, אף שלפי הסדר צריך להיות קיבוץ גליות מקודם וכמ"ש תביאמו ותטעמו בהר נחלתך ואח"כ מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך:

ובזה יש לפרש דברי הש"ס ע"ז שלעתיד כשאומה"ע יאמרו תנה לנו מראש ונעשנה יתן להם מצוות סוכה, ויש לדקדק למה בחר מצוות סוכה מתוך יתר המצוות, ונראה דהנה יש להבין מה שאמרו תנה לנו מראש ונעשנה, הלוא גם קודם מ"ת הרחיק עליהם וכל אומה ואומה השיבה מה כתיב בה ולא רצו לקבלה, ופירש המהר"ל שלא מצאו את טבעם ראוי' לקבל את המצוה באשר היא היפוך טבעם, וא"כ מה בצע להם כשיתן להם מראש, הלוא אין טבעם מוכן לזה, אך פרשנו שמאמרם יהי' שאף שאינם מוכנים אם יתנה להם השי"ת מקודם היינו כמו שהם אף בלתי מוכנים, מ"מ המאור שבה ישנה את טבעם היפוך הסדר כנ"ל, שמקודם צריכין לנקיון מהפסולת ואח"כ לכנס תחת צל הקדושה, ובאם לאו הוא כטמא שאכל את הקודש או נכנס למקדש, אבל הם יבקשו שמראש יתן בהם המצוות ויפיח בהם אור אלקי, וזהו הפירוש תנה לנו מראש, היינו טרם שיתנקו מהפסולת:

ולפי"ז יובן מה שניתנה להם מצות סוכה, שהיא כעין זה הביאני המלך חדריו טרם שראוים כנ"ל, כדי שע"י כן יעשו אח"כ ראוים, אך כ"ז הוא בישראל ובזכות אברהם כנ"ל, אבל אומה"ע עוד מגרע גרעו, שכשמקרבין אותן משיגין עוד גיאות, ונדמה להם שמגיע להם בדין וכשמצטערין בועטין בסוכתם ויוצאין: