ליל ב'
במשנה (נ"א.) ולא הי' חצר בירושלים, שאינה מאירה מאור בית השואבה, פירש"י לפי שהמנורות גבוהין חמשים אמה, והר הבית גבוה, והאורה זורחת בכל העיר, וכותל מזרחי שהוא לסוף עזרת נשים, הי' נמוך כדאמרינן בסדר יומא והמנורות עולין למעלה הימנה:
ויש להבין התינח רוח מזרחי שכותל המזרחי לא הי' מפסיק, אינך שלש רוחות מאי איכא למימר, ועוד דנראה דהעיר לא היתה מקפת כלל רוח מזרחית של הר הבית, שהי' צריך להיות פנוי מבתים וחצרות שלא יהי' מפסיק בין הר הבית לבין כהן השורף את הפרה, שהי' עומד בהר הזיתים ומכוין ורואה את פתחו של היכל בשעת הזאת הדם, ובאמת שאין בין הר הבית לבין הגיא, אלא קרקע מועט [כמו שזכינו לראותו כעת בחרבנו ושם הוא בית הקברות של הישמעאלים, הרחמן יזכנו לראותו בבנינו] הגם שאין ממה שהיא כעת ראי', שיכול להיות שכעת היא גמדה, אבל מ"מ מאחר שכך הי' צריך להיות מחמת כהן השורף את הפרה, למה נדחוק עצמינו לומר שגמדה, ובפשיטות לא היתה העיר מקפת את הר הבית, אלא משלש רוחות דרום, מערב, צפון, וכן משמע במשנה ג' פ"א דמדות, שני שערי חולדה מן הדרום משמשים כניסה ויציאה, קיפונוס מן המערב משמש כניסה ויציאה, טדי מן הצפון לא הי' משמש כלום, שער המזרחי עליו שושן הבירה צורה, שבו כ"ג השורף את הפרה, ופרה וכל מסעדי' יוצאין להר המשחה, ולמה לא כתיב בשער המזרחי נמי שמשמש כניסה ויציאה ומשמע שלא הי' משמש אלא לצורך הפרה, אלא ודאי ששם לא היו דיורין כלל, ובספר כפתור ופרח פרק ששי וז"ל והנה אין אנו רואים שיהי' משפת ההר כלומר הר המורי' של מזרחו תחתיו הוא עמק יהושפט, אלא כמו חמשים אמה או פחות עכ"ל, פי' עד חומת הר הבית:
ועל דרך רמז יש לומר דהא דלא הי' חצר בירושלים שאינה מאירה מאור בית השואבה, הלב שבאדם נקרא ירושלים, והוא ירושלים שבעולם הקטן דהוא האדם דוגמת עיר ירושלים שבעולם הגדול, והמנורות שהיו גבוהין חמשים אמה רמז לשער החמשים, ואמר שהאור ההוא הי' מתפשט להלב, וזהו דתנא אשה היתה בוררת חיטין לאור של בית השואבה, אשה נקראת הלב שמקבל מן המוח, וברירת החיטין מן הפסולת, הוא ברירת המדות שיהיו בטהרתן, וידוע בזוה"ק חטה הוא חט ה', ומוץ ותבן הם הקליפות הסובבין את הלב, ועל דרך רמז זה יש לפרש גם דברי רש"י שכותל מזרחי שהוא לסוף עזרת נשים הי' נמוך דבלא"ה דברי רש"י תמוהין דהי' צ"ל שהוא לסוף הר הבית, וכן מפורש ברש"י יומא (ט"ז.) והיא מוכרח לפי הסוגיא עיי"ש, וכבר תמה ע"ז הרש"ש, ולפי דרכנו הוא כינוי להלב וכמ"ש שער החצר הפנימית הפונה קדים ביום השבת יפתח וגו' שפירשו בספה"ק שהוא רמז לפתיחת הלב, וזה שאמר הפונה קדים כי ידוע שהלב סתום ואין לו פתח, אלא כלפי מעלה מכוון כנגד המת, וע"כ כתיב הפנה קדים, וזה עצמו יש להעמיד בדברי רש"י בדבריו הקדושים, שכותל מזרחי שהוא לסוף עזרת נשים הי' נמוך, שאין לך הסותם את הלב, כמו גסות הרוח, ונימוכתו זהו הגורם פתיחתו, ישמע חכם ויוסיף לקח:
ענין ניסוך המים, שפירש"י שהובטחו מים התחתונים להיות קרבים על המזבח, מלח וניסוך המים, ובמדרש שהיו מים התחתונים בוכין אנן בעינן למיהוי קדם מלכא עד שהובטחו כנ"ל, ויש להבין למה מלח הוא בכל יום, וניסוך המים הוא רק בחג הסוכות:
ונראה שאני מלח שכבר פעל בו כח השמש, איננו כ"כ בשפלות, כמו מים שהם חומריים פשוטים כמ"ש מהר"ל שמים הם חומריים ביותר, וע"כ א"א שיתקרבו אלא בזמן קירוב רחוקים, זה בעלי תשובה שהיו רחוקים ונתקרבו, ונראה דהנה תשובה נמשלה למים כמ"ש (איכה ב' י"ט) שפכי כמים לבך, ובפועל נמי שערי הדמעות לא נשלבות, ודמעות נקראים מים טהורים שיורדין מן המוח, ובשפיכות הלב כמים ובדמעות של ישראל בר"ה וביוה"כ, זוכין לניסוך המים בסוכות, שממשיך השפעה ממקור עליון גבוה מאוד, דכמו דבעל תשובה משכין להו בחילא יתיר, ומקום שבע"ת עומדים וכו', כ"כ מים התחתונים אלו בניסוך המים מעוררים למעלה למעלה גבוה מאוד, למעלה מכל גוון, כמו שצורת המים בעצמם שהם פשוטים ואין בהם שום גוון, כן הוא השפע הנשפע בהתעוררות ניסוך המים:
ט"ו מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים, כנגד ט"ו שיר המעלות שבתהלים, יש לפרש הענין מה שהיו אלו לעומת שיר המעלות, דהנה בסילוק לפני הקדושה ביום שני של סוכות יסד הקליר שהעלי' מגן עדן התחתון להעליון הוא בשיח נעימות שיר המעלות, ויש לומר דמקבל הוא בחי' נוקבא, ומשפיע הוא בחי' דכורא, וע"כ איש העושה להשלים את נפשו עדיין הוא בחי' מקבל ונוקבא, אך כשעבודתו היא לצורך תיקון העולמות, שהוא צורך גבוה, הוא נקרא משפיע בחי' דכורא, ובאופן זה כתיב באדה"ר ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה ואמרו ז"ל במצ"ע ומצות ל"ת, וזהו לעבדה ולשמרה, היינו שבמצותיו יהי' מתקן את הג"ע, שהוא בעצמו נברא ישר, ולא הי' צריך תיקון, אך אמרו ז"ל מעיקרא דעביד אינש אדעתי' דנפשי', ופירש הרב ז"ל, דהיינו להשלים את נפשו ואח"כ זוכה לשמה, היינו להשפיע בתורה להמשיך בה אלקית, ולפי"ז כל אדם יש בו ב' בחינות, תחילת עבודתו היא בחי' נוקבא, ואח"כ זוכין לבחי' דכורא:
ויש לומר שלעומת ג"ע התחתון וג"ע העליון, שזה שלא הגיע להיות אלא בחי' נוקבא, זוכה רק לג"ע התחתון, שהוא נמי בחי' נוקבא, המקבלת מג"ע העליון, אבל מי שזוכה לבחי' דכורא, זוכה נמי לג"ע העליון, [ובאמת שבכל מעשה האדם יש בו שתי בחי' אלו, ולעומתם יש הרבה בחי' ג"ע, תחתון, ועליון, ועליון לעליון עד אין שיעור, ויש שהוא עליון ומ"מ הוא תחתון להעליון ממנו, והדברים עתיקים] והעלי' מג"ע התחתון להעליון המינו מבחי' נוקבא לבחי' דכר היא בשיח נעימות שיר העלות, והנה הם ט"ו במספר לעומת שתי אותיות הראשונות שבשם הוי' ב"ה שנקראו תרין רעין דלא מתפרשין, וע"כ יש בכחם להעלות מבחי' נוקבא לבחי' דכר, ויש לומר שזה עצמו הוא ענין עזרת נשים ועזרת ישראל, לעומת ג"ע התחתון בחי' נוקבא, ועזרת ישראל בחי' דכורא, וע"כ המעלות שביניהן הם ט"ו במספר, כמספר ט"ו שיר המעלות שבתהלים:
ויש לומר עוד דלא אמר העולות מעזרת נשים לעזרת ישראל, אלא היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים, היינו שהכוונה בשמחת בית השואבה להמשיך אור גדול ממעלה למטה ירידה צורך עלי':
במדרש ולקחתם לכם ביום הראשון, ראב"כ פתח קחו מוסרי ואל כסף, קחו מוסרה של תורה ואל כסף, וכבר פרשנו שאין הפירוש כסף הגשמי, שהרי אינם בסוג אחד עם מוסר של תורה, שצריך להזהיר שיקחו את זה, ולא את זה, אלא הפירוש אהבה ודביקות מלשון נכסף נכספת:
ויש לומר עוד עפי"מ שפירש הרב בעל עקידה, הא דאמרו ז"ל הרואה סוטה בקילקולה יזיר עצמו מן היין, היינו שאצל סוטה בקילקולה רואין נס מפורסם וגורם רגש הנפש, ע"ז מזהיר שבל יסתפק בזה ויחשוב שאין צריך לשמירה ואזהרה לסייג, אלא אז דווקא בעוד הנפש מתפעלת היא העת לעשות לעצמו גדרים וסייגים עכת"ד, כן יש נמי לפרש בכאן, דהנה לולב שבמדרש ד' מינים רומזים לשם ה', ורומז שישראל לוקחים את השי"ת להם לאלקים ושמחים בו, ואיש הנלבב, צריך להתפעל ולהתרגש מאוד, אל יחשוב האדם שככה יהי' לעולם, ואיננו זקוק עוד למוסרה של תורה, אלא אדרבה, אז דווקא היא העת והזמן לקבל ע"ע מוסרה של תורה, ולעשות לעצמו גדרים וסייגים כנ"ל: