Shem MiShmuel, Sukkot 10

שנת תר"פ

בזוה"ק ח"ג (ק':) ברעיא מהימנא כדין וישב ביום ההוא עשו לדרכו אימתי בשעת נעילה דהא אתפרש מעמא קדישא וקב"ה שביק לחוביהון וכפר עלייהו, כיון דהאי מקטרגא אזיל בההוא דורונא ואתפרש מנייהו בעי קב"ה למחדי בבנוי מה כתיב ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית וגו', ע"כ קרא שם המקום סכות, כיון דיתבו בסכות הא אשתזיבו מן מקטרגא וקב"ה חדי בבנוי עכ"ל, הנה מפורש דאף דמשעת נעילה אתפרש מעמא קדישא, מ"מ עדיין לא אשתזיבו מן מקטרגא עד דיתבו בסוכות, וכמו ביעקב דאף דאתפרש מיני' עשו והלך לדרכו שעירה, מ"מ עדיין הי' מפחד ממנו ונסע סכותה ויבן לו בית וגו' שפירש הרמב"ן שבנה לו בית גדול ומגדל עוז להשגב מפני עשו:

אך בדף (ק"ג:) ברעיא מהימנא פקודא דא לישב בסוכה והא אוקימנא בגין לאתחזאה דישראל יתבו ברזא דמהימנותא בלא דחילו כלל דהא מקטרגא אתפרש מנייהו וכל מאן דאיהו ברזא דמהימנותא יתיב בסוכה כמה דאוקימנא דכתיב כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, מאן דאיהו ברזא דמהימנותא ומזרעא ושרשא דישראל ישבו בסוכות עכ"ל, הנה משמע דמאחר דמקטרגא אתפרש מנייהו אינן מתייראין עוד משום קטרוג ויושבין בסוכה בלא דחילו, וישיבת סוכה איננה להגנה אלא אדרבה מורה שא"צ להשגב בבית מאחר שהמקטרג נפרש מהם, ולכאורה זה סתירה להא דלעיל:

ונראה דהנה מדברי הזוה"ק משמע דבזכות יעקב היא מצות סוכה לישראל כמ"ש ויעקב נסע סכותה, וכן הוא בפייט מערבית סוכה תהי' לצל, עבור תם המפצל, חנה בסוכות, אך בב"ר (פרשה מ"ח) שאמר הקב"ה לאאע"ה אתה אמרת והשענו תחת העץ חייך שאני פורע לבניך כו' בארץ מניין בסוכות תשבו שבעת ימים, הנה מפורש שסוכה היא בזכות אאע"ה, ובודאי אלו ואלו דא"ח, והיינו דהנה ידוע דסוכה רומזת לדברים נעלמים וגבוהים מאד, וכשם שחל שם שמים על הקרבן כן חל שם שמים על הסוכה, ובדברי חכמי האמת שכולה שמות הקדושים, וגם הגמטריא צ"א כחיבור יחוד שני שמות הקדושים, וע"כ היושב בסוכה כיושב תוך שמות הקדושים. והיא מעלה גדולה לישראל, ובאמצעותה זוכין להסתופף בצל הקב"ה, ואפי' לא הי' מציאות הרע בעולם ולא היו צריכין להגנה מכחות הרודפים, היתה נמי תועלת הסוכה גדולה מאד ומעין לעתיד:

והנה עוד תועלת במצות סוכה שהיא מגינה ומסככת ומצילה מכחות רעים הרודפים אחר האדם, והיינו דאף דישראל נצחו דינא בחסד ה' ביוהכ"פ, ואף שלא היתה התשובה בתכלית הנדרש, מ"מ באשר שלא הי' אלא ממדת חסדו ית"ש, עדיין יש רשות לכחות החיצונים לרדוף לבלבל את הלב והשכל של ישראל למטה ולקטרג עדיין למעלה, וע"ז אנו אומרים עוד בכל ימי החג הושענא, ומכלל שצריכין להוושע, וסוכה היא הגנה על ישראל, וכמו בגשמיות שהיא מגינה ומצילה מחום החמה, כך היא ברוחניות מכח האומות שמונין לחמה כידוע, בקיצור ששני ענינים בסוכה, שורה אור אלקי, והגנה מכחות הרעים:

וי"ל שענין הארה אלקית, היא בזכות אברהם שהשפיל א"ע ממעלתו הרמה לאנשים פחותים לקרבם ולהכניסם תחת צל כנפי השכינה, כבזוה"ק ח"א (ק"ב:) אמר לון והשענו תחת העץ בגין למיחמי ולמיבדק בהו ובההוא אילנא הוה בדיק לכל בני עלמא ורזא בגין קב"ה הוה אמר דאיהו אילנא דחיי לכלא ובג"כ והשענו תחת העץ ולא תחת ע"ז עכ"ל, וע"כ כמו שהוא הכניס את אנשים תחת צל אלקי, זיכה לבניו מצות סוכה להיות שורה עליהם אור אלקי, ואין כאן ענין להגנה כמו דהא והשענו תחת העץ לא הי' לאגנא מכחות הרעים, אך זה הענין שסוכה היא לאגנא, יש לומר שזה הוא בזכותו של יעקב שיעקב נסע סכותה, וכמו ששם הי' לאגנא מכחות הרעים של עשו, כן נמי זיכה לזרעו אחריו לסוכה והגנה כנ"ל:

ולפי דרכינו שענינו של יעקב בסוכה הוא ענין הגנה מכחות חיצונים, כמו מאז שיעקב נסע סכותה שהי' להגנה ולהצלה, יתיישב דקדוק עצום בהא דכתיב ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות ע"כ קרא שם המקום סוכות, ויש לדקדק למה לא קרא לו בית ע"ש הבית שעשה עבור הנפשות, אלא ע"ש הסוכות שעשה עבור מקנהו שאיננו כ"כ עיקר כמו הנפשות שעשה עבורם בית, יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא:

אך להנ"ל י"ל דנפשות ביתו שהיו צדיקים גמורים הם לא היו צריכים להגנה מכחות החיצונים, אלא מקנהו שהוציא משיני אריות הוא לבן הארמי שהחליף את משכורתו עשרת מונים, וכל מקנהו היו ניצוצות קדושות שהיו בשבי' ברשות לבן, ובתחבולות עשה מלחמה להוציאם משם, ובני לבן אמרו ע"ז לקח יעקב את כל אשר לאבינו, ומכלל שהוציאם משם בקדימת זמן, דאל"ה לא היתה להם שום טענה עליו, וכמו בגשמיות, הפרי אחר גמר בישולו שנפרד מן האילן מעצמו בלי תלישה, אלא ודאי שהי' בהקדם זמן שהי' נצרך להוציאם בכחו הגדול של יעקב והם כדמיון ישראל שנתלכלכו בעוונות כל ימות השנה, ויוהכ"פ מוציאם לחירות אף שהתשובה לא היתה כ"כ שלימה ומספקת, ומש"ה כחות החיצנים רודפים אחריהם כנ"ל וצריכין הגנה בסוכה, כך הי' ענין מקנהו של יעקב שעבורם עשה סוכות להגנה, אבל הנפשות שהיו צדיקים גמורים לא הוצרכו להגנה, ולענין תוספת אור האלקי לא הי' ענינו של סוכת יעקב, וע"כ לא נקרא המקום אלא ע"ש הסוכות שעשה שזה הי' רבותא של יעקב, אבל בהבית להנפשות לא הי' רבותא ליעקב כלל:

ויש להוסיף ולומר מאחר שהנפשות לא היו צריכין להגנה אלא לתוספת אור אלקי שאין לו שיעור למעלה, ואפשר שהבית שבנה הי' להמשיך להם עוד תוספת אור אלקי כעין שכתוב (תהלים ס"ה) נשבעה בטוב ביתך וגו', מ"מ זה לא הי' יעקב המתחיל בו אלא עוד הי' בידם מזכות אאע"ה שזיכה לבניו אחריו סוכות לתוספת אור האלקי כנ"ל, אלא שהכא הי' בית במקום סוכה, ומ"מ לא הי' שייך לו שם המקום בית ע"ש הבית שבנה, שזה לא הי' בזכותו אלא בזכות אברהם, אלא סוכות ע"ש זכותו שחידש סוכה להגנה אעפ"י שיש רודף מכחות החיצונים וכנ"ל:

ולפי האמור יש לפרש גם שני מאמרי הזוה"ק באופן שלא תהי' סתירה ביניהם, דבדף (ק"ג:) מיירי מענין הסוכה שבזכות אברהם שהיא לתוספת אור האלקי, וזהו הלשון דישראל יתבו ברזא דמהימנותא בלא דחילו כלל דהא מקטרגא אתפרש מנייהו, וכו' דכתיב כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, דאזרח משמע שהוא איש שלם וכמ"ש משכיל לאיתן האזרחי, ואמרו ז"ל ב"ב (ט"ו.) זה אברהם, ובזכותו הרי הסוכה לתוספת אור אלקי, וזהו רזא מהימנותא, אבל בדף (ק':) דמיירי בענין הסוכה שבזכותו של יעקב, והביא קרא דויעקב נסע סכותה שמדבר מהגנה על אנשים שעדיין כחות החיצונים רודפין אחריהן, ע"כ אמר כיון דיתבו בסוכות הא אשתזיבו מן מקטרגא:

וממוצא הדברים יש לפרש כפל לשון הכתוב בסוכות תשבו שבעת ימים, כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, שתחילת הכתוב מדבר מענין הגנה ובזכותו של יעקב כנ"ל, וסוף הכתוב מדבר מהארת אלקי שבסוכה ובזכותו של אברהם כנ"ל:

ולפי האמור דהגנה של הסוכה היא בזכותו של יעקב יש לפרש איכות ההגנה, דהנה כתיב ביעקב ולמקנהו עשה סוכות, ונראה דהא דזיכה לזרעו אחריו ענין סוכה, הוא נמי לאנשים המקבלים על עצמם עול מלכות שמים ולהיות נכנעין לדעת התורה, וכמ"ש אדם ובהמה תושיע ה' ואמרו ז"ל בחולין (ה':) אלו בנ"א שהם ערומים בדעת ומשימים עצמם כבהמה ופירש"י להיות דכאי רוח, ובאופן זה הם דוגמא להא דולמקנהו עשה סוכות, וזהו צא מדירת קבע ושב בדירת עראי, דרך הכנעה, ולעשות דוגמא להכנעה לדעת התורה, ואז הסוכה קולטתו ומגינא ומצלא:

ויש להוסיף ולומר דהנה אויר הסוכה הוא מלא קדושה והארת שמות הקדושים, וכחות חיצונים עיניהם טרוטות מלהסתכל באור הזה, וע"כ איש שהסוכה קולטתו הוא מוצנע ונסתר מעיניהם של כחות ההם הרודפין אחריו, ואינם מוצאין אותו כי לא יכולין להסתכל באויר הסוכה למצאהו, דומה למ"ש הזוה"ק בפסוק (איוב י״ד:כ׳) תתקפהו לנצח ויהלוך משנה פניו ותשלחהו, דמאחר שמשנה פניו שוב אין מכירין אותו שלוחי הדין, ושאר השלוחים שואלין לזה אן הוא מארי חובך והוא ישיב להם כי איננו, באשר איננו מכיר אותו, כדוגמא זו י"ל באיש הזה שסוכה קולטתו הוא נסתר מעיני המקטרגים שרודפין אותו, ולא ימצאוהו, וכמשל המדרש פ' בלק לצייד שהי' רודף אחר צפור וברח ועמד לו על איקונין של מלך ואמר הצייד למקום יפה נמלטת, ובסוכה הוא עוד יותר מזה, שאפי' לראותו עוד איננו יכול:

בפייט ליום ב' דהמקדש שלעתיד יהיו מדותיו שלשים וששה פעמים כפול משל מה שהי', ושומרי מצות סוכה פרוח יפרחו בה בסיומים, ויש להבין מה ענין מצות סוכה לכפל מדת המקדש, ואם בא להגיד שיזכו לפרוח בבהמ"ק שלעתיד, מה לו להזכיר ענין הכפל מכל השינויים שיהי' במקדש העתיד:

ונראה דהנה ידוע דמספר ששה הוא נגד שש קצוות הסובבים את נקודה הפנימית, וע"כ לעתיד שתתגלה הפנימיות ממילא תתפשט לכל צד, ע"כ לעתיד תכפל מדת המקדש שהוא פנימית העולם שש פעמים לכל צד, מורה תכלית התפשטות הפנימיות לכל צד עד למספר ששה פעמים ששה:

והנה סוכה דירת עראי בעינן, ויש לומר כי כל בנין הוא מדת הצמצום, ובמהר"ל שזהו שאמרו כל העוסק בבנין מתמסכן, ובודאי כל שהוא בנין קבע הוא צמצום יותר, ועראי הוא מורה שיוצא מגבול הצמצום, למעלה מגדר וגבול, וזה מורה שישראל זכו למעלה רמה ונשאה מכל גדר וגבול, והטעם משום דביוהכ"פ נתגלה פנימית ישראל שהיא למעלה אף מהמלאכים כמ"ש הרח"ו שמחצב נשמות ישראל הוא למעלה ממחצב נשמות המלאכים עכ"ד, וע"כ לעתיד שתתגלה לגמרי הפנימיות תהי' מחיצת ישראל לפנים ממלאכי השרת, כמ"ש כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל וכברש"י שם, וע"כ ביוהכ"פ נמי שנתגלה פנימיות ישראל ממילא נדחו ונמחלו העוונות שאין להם מקום ומציאות אלא בחיצוניות, וע"כ זוכין נמי תיכף למצות סוכה, ובפייט כי בדין הי' שתהי' הסוכה תיכף אחר יוהכ"פ אלא שלא לערב שמחה בשמחה נעשה ביניהם הפרש ארבעה ימים:

ויש לומר עוד כי סוכה היא דוגמת ענני כבוד זכות אהרן, ואהרן אותיותיו פנימיים, הא ביחידות נ' בעשיריות ר' במאות ואלף הוא אלופו של עולם המאיר ומחבר אותם, כבמהר"ל, וע"כ בזכותו ענני כבוד המקיפים ומסתירים את ישראל ועושים אותם פנימיים, ודוגמתם היא סוכה, וישראל שזכו לפנימיות מחמת יוהכ"פ זוכין תיכף לסוכה שהיא פנימית:

ולפי האמור מובן שהזוכה למצות סוכה, והסוכה קולטתו שנעשה למעלה מכל גדר וגבול מחמת התפשטות הפנימיות, זוכה למקדש העתיד המכופל כנ"ל שהוא התפשטות הפנימיות מכל צד:

יש להבין בענין שני נסוכין שבחג, יין, ומים, שלא הי' כן בכל השנה, גם בדעת הרמב"ם בהא דעירה של מים בשל יין היינו שעירב זה בתוך צלוחית של זה וניסך שניהם יחד מכלי אחד [ונשתבש הגי' בתיו"ט שהעתיק בכלי אחד, ויש לטעות בהכוונה שקאי על הספל] שהוא דבר של חידוש, שלא מצינו כן בכל הקרבנות, שצריך שלא יערב זה בשל זה אלא יקרב כל אחד לבדו, וכאן נראה שלא הקפידו אפי' לכתחילה, והי' דבר הרגיל שינסכו בתערובות, שהרי אמרו ז"ל כיון דאמר מר וכו' אתי לאשחורי, ועוד תיפוק לי' דהו"ל מזוג שפסול לנסכים:

ונראה דהנה יש לדקדק בענין חג הסוכות שיש בו שתי מצוות, מצות סוכה, ומצות לולב, מה שלא מצינו כן בשאר המועדים שיש בהן מצוה, שאין בהם אלא מצוה אחת, חג הפסח מצות מצה, [ומצות אכילת הפסח מתיחסת אחר ערב הפסח כברש"י ר"ה (כ':) וכמו שמפורש בכתוב שיום חמשה עשר בניסן נקרא ממחרת הפסח] ובר"ה מצות התקיעה, וביוהכ"פ מצות הצום, ובחג מצות סוכה ומצות לולב שאינם תלוים כלל זה בזה:

ובטעמו של דבר נראה דהנה כבר אמרנו דר"ה הוא בחי' ראש ושכל שניתן לישראל, וזהו שרמזו ז"ל בתקיעת שופר שהיא חכמה ואינה מלאכה, וביוהכ"פ הוא בחי' לב, ולבבו יבין ושב ורפא לו, והם בחי' משה ואהרן, משה בחי' דעת ואהרן קישור אהבה שבלב, וי"ל דחג הסוכות הוא כולל שתי אלה יחד, וע"כ יש בו שתי מצות, מצות הלולב היא בחי' ראש כמו שאנו אומרים להשפיע שפע מדעת עליון לנוה אפריון, וסוכה היא בחי' לב תוכו רצוף אהבה לקיים הביאני המלך חדריו, וידוע בלשון חכמי האמת מקיפין דאימא, וידוע עוד מדברי הספה"ק שנכון ליטול הלולב בסוכה, והטעם י"ל שרומז להתכללות שניהם יחד, כמו שבא הרמז בתיבת סוכה גמטריא שני השמות הוי' אד' יחד, וי"ל שמטעם זה נקרא חג הסוכות ולא חג הלולב, לרמוז מהותו של החג שהוא התכללות:

ונראה שזהו ענין השני נסוכין, ניסוך היין הוא בחי' הלב הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה, כי יין יש בו כח החימום, והשמחה המתיחסת ללב, וניסוך המים רומז למוח שבראש וישוב הדעת, וכענין שכתוב ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, הרי שמכנה את הדעת בשם מים, ובאשר מהותו של החג שני הענינים, בחי' ראש ובחי' לב, ע"כ יש בו שני הנסוכין, וכמו שמתכללין בחג הזה כנ"ל, ע"כ הניסוכין נמי אין מבטלין זה את זה ומתקבלים שניהם יחד מכלי אחד, והם כענין נטילת לולב בתוך הסוכה:

ולקחתם לכם ביום הראשון וגו' וברבינו בחיי שד' מינים אלו כנגד הארבע מלכיות, נראה לפרש דהנה במהר"ל שד' מלכיות אלו הם כחות רעים מושכין לע"ז ג"ע שפ"ד, ומלכות רביעית ללה"ר ששקולה כשלשתן עכ"ד, ונראה דר"ה דאמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם הוא מתיחס לשם אד' מלך העולם, ובזוה"ק ששם זה מכפר על ע"ז וגורם נמי היפוך כחות הרעים המושכים לע"ז, יוהכ"פ שעבודת היום בבגדי לבן הוא היפוך כחות הרעים המושכים לג"ע ובהקדמת תקה"ז ובזוה"ק פנחס דד' בגדי לבן הם לעומת ד' אותיות הוי' ולית מאן דמכפר על עריין אלא איהו, ובש"ס יומא עזאזל לכפר על מעשה עזא ועזאל פירש"י על עריות מכפר, וסוכה אמרנו במאמר הקודם שהיא כלולה מענין ר"ה ויוהכ"פ יחד, והיא גימטריא שילוב שני השמות יחד, ע"כ נראה שהיא היפוך שפ"ד שענינו פירוד בין הדבקים הם הנפש והגוף, וידוע עוד בספה"ק שג"ע מתיחס לקו הימין, וע"ז לקו השמאל, ושפ"ד לקו האמצעי הכולל, והם היפוך אברהם יצחק ויעקב, וע"כ סוכות שהוא כולל כנ"ל מכפר על שפ"ד, ונראה שבאשר היא נגד יעקב שלא ראה טפת קרי מימיו מכפר נמי על חטא משז"ל שהוא כאלו שופך דמים, וממוצא הדברים שר"ה ויוהכ"פ וסוכה הם כנגד שלש מלכיות הראשונות:

ונראה שלולב הוא לעומת מלכות הרביעית שהיא שקולה או יתירה משלשתן, וכבר פרשנו שהיא כוללת כל כחות הרעים שבשלשתן, כמו עשו שהי' ז"א דקליפה כולל כל מדות רעות, וזהו ענין לה"ר שהיא שקולה כשלשתן אף שאין בה מיתת ב"ד מ"מ כח רע שבה באשר שקול כשלשתן מביא בפועל ממש לשלשתן, וכבר דברנו בזה, וי"ל שד' מינים אלו הם היפוך מכל כחות הרעים אלו, לולב ואתרוג, הם היפוך ע"ז וג"ע, דבפייט לולב אחד ואתרוג אחד לה' אחד ושמו אחד והוא שם הוי' ושם אד', ונראה שהם דוגמת ענין ר"ה ויוהכ"פ שהם מכפרים על ע"ז וג"ע, ודבר זה פשוט למבינים, הדס שיש בו שלשה עלין ושלשה בדי עלין לחין, וכל שלשה מורה על חיבור ואגוד כאמרם ז"ל אגוד בשלשה שמי' אגוד כי אמצעי הוא מחבר, והוא מכפר על שפ"ד שהיא פירוד כנ"ל, ערבה דומה לשפתים מכפרת על חטא הלשון שהוא לה"ר ששקילה כשלשתן, ובהאריז"ל שערבה גמטריא זרע, והיינו שברית הלשון והמעור שקולים:

ולפי האמור יתפרש מה שאין לולב דוחה שבת, כי שבת עצמה דוחה כח הארבע מלכיות וכבר דברנו בזה באריכות, וע"כ אלמלי שמרו ישראל שבת אחת לא שלטו בהם אומה ולשון ושתי שבתות מיד נגאלין, ע"כ נטילת לולב בשבת היתה פגם בכבוד שבת, וכ"ז בזמן שאין בהמ"ק קיים וזמן הגלות שנזקקין לדחיית ארבע מלכיות, ע"ז אמרינן דשבת יכולה היא שתרחם בעצמה בלתי ארבעה מינים אלו, אבל בזמן שבהמ"ק קיים אין ענין דחיית המלכיות לעיקר אלא לשמוח לפני ה' כמ"ש ושמחתם לפני ה"א שבעת ימים, ע"כ יום ראשון שהוא מדאורייתא בגבולים דוחה שבת:

וחג האסיף תקופת השנה, ויש להבין דבקץ תקופת השנה הי' לו לומר אבל אסיף תקופת השנה אין לו לכאורה שום משמעות, ונראה לפרש עפ"מ שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה דסוכות זמן שמחתנו משלים את חסרון השמחה בעבודת ה' של כל השנה, וכמ"ש תחת אשר לא עבדת את ה"א בשמחה וגו' עכ"ד:

ונראה להוסיף, היות דבזוה"ק אורייתא בלי דחילו ורחימו לא פרחת לעילא, וע"כ סוכות שמצות שבו היינו סוכה ולולב, שהגדנו במאמרים הקודמים שהם בבחי' ראש ולב, לולב בחי' ראש וסוכות בחי' לב, וידוע דאהבה מתיחסת לבחי' לב ויראה לבחי' ראש, ויראה היא אותיות ראי', וראי' היא בשכל וסנהדרין נקראין עיני העדה, וע"ז מורים נמי השני ניסוכים, מים בחי' הראש מורה על יראה בסוד ראוך מים יחילו, יין בחי' הלב מורה על אהבה כמ"ש הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה, ע"כ במצות סוכה שהיא בחי' אהבה משלימין את חוסר האהבה, ולולב בחי' יראה משלימין את חוסר היראה, וע"כ עבודות של כל השנה שמחמת חוסר יראה ואהבה לא פרחו לעילא ולא היו נאספין לאוצר השמים, אלא עומדין למטה מסבבין ומקיפין מבחוץ, עתה בחג הסוכות נאספין לפנים לאוצר:

ובזה יש לפרש הא דכתיב וחג האסיף תקיפת השנה, היינו אלו שהיו בכל השנה בחי' מקיף מבחוץ נאספים בחג הזה לפנים:

בגמ' דל דפנות ליכא צל סוכה, פירש"י שהחמה באה מתחתי' ונמצא שמה בטל, ויש להבין דלקמן (ז':) ת"ר חמתה מחמת סכך ולא מחמת דפנות, ופירש"י חמתה מחמת סכך פוסלת בה ולא חמתה מחמת דפנות:

ונראה דהנה לשון הש"ס ב"ב מאי מחיצתא פלוגתא היינו שחוצץ ומפריד בין זה לזה, וכן הוא בדפנות הסוכה גבוהה עשרה לחצוץ בפני כוחת חיצונים ורה"ר שתופסת עד עשרה, וכאשר נעתק הרשות להיות מיוחד לאור הקדושה שוב הסכך מיצל עליהם מלמעלה, וע"כ כל שהוא מחיצה אפי' חמתה מרובה מצילתה כשירה שמ"מ הרי היא חוצצת, שהרי אין הדפנות צריכין להיות עושין צל אלא לחלוק הרשות, אבל דל דפנות לגמרי ששוב אין כאן חציצה וכחות החיצונים היינו כחות האומות שמונין לחמה באין מתחתי', שוב אין הסכך מועיל כלל לעשות צל למה שתחתיו, שהרי אין כאן תחתיו רשות מיוחד לאורות הקדושה א"כ שמה בטל, וזהו שברש"י שהחמה באה מתחתי', היינו שליטת ורשות כח האומות המונים לחמה: