שנת תרע"ז
כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין בין נגע לנגע דברי ריבות בשעריך וקמת ועלית וגו', בליקוטי תורה מהאריז"ל מפרשה דרך רמז על החרבן והסיבה היא דברי ריבות בשעריך שהעדר השלום גרס כל זה עיי"ש, ועל פי דרכו ז"ל יש לפרש באופן אחר, דהנה אמרו ז"ל יומא (ט:) מקדש ראשון מפני מה חרב מפני שהי' בו ע"ז ג"ע שפ"ד, מקדש שני מפני מה חרב מפני שנאת חנם, והנה ידועים דברי מהר"ל דע"ז הוא קילקול בשכל, ג"ע הוא קילקול בגוף, שפ"ד בנפש, והיינו מצד עירוב טוב ורע הן בגוף הן בנפש הן בשכל נמשכו אחר ג' עבירות אלו, וזהו שרמז הכתוב כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם, כי דם הוא הנפש, בין דין לדין הוא השכל והוא עפי"מ שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה כי להכיר בין איסור להיתר בין טמא לטהור איננו כ"כ רבותא מלהכיר בין ממונו של זה לשל זה ששניהם מסטרא דקדושה, ולזה נצרכת חכמה יתירה, וע"כ כתיב בשלמה (מ"א ג' כ"ח) כי חכמת אלקים בקרבו לעשות משפט, בין נגע לנגע הוא בגוף, שנגע טמא הוא קילקול הגוף, ומצד עירוב טו"ר שנפלא מהאדם להבדיל בין זה לזה גורם ליפול בשחת ג' עבירות אלו, ובשביל זה חרב בית ראשון, והוסיף לאמר דברי ריבות בשעריך הוא ריב ומצה שנאת חנם שבשבילו חרב בית שני, וכמו בכלל כן בפרט מצד עירוב טו"ר באדם עצמו נחשך מאור השכל לידע ולהשכיל להשית עצות בנפשו ולהנהיג את ביתו לבל ימעדו קרסיליהם, והתיקון לזה הוא וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה', וכמו מאז המקום אשר יבחר ה' הוא בהמ"ק, כן בגלות אין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה וכמו אז ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהי' בימים ההם, כן לדורות חכמי וגדולי ישראל נושאי דגל התורה ולבטל דעתו לדעת התורה ועפ"י התורה אשר יאמרו לך תעשה והקבלה על עצמו לכוף אזנו לשמוע דברי חכמים אפי' שיאמרו לך על ימין בעיניך ששמאל ועל שמאל ימין זה עצמו הוא גירא בעינא דשיטנא, כי כל מהותו של צד הרע היא העדר ביטול הדעת לדעת התורה, והוא בבחי' אנא אמלוך, ובהשפלת צד הרע אז ממילא עיניו לנוכח יביטו, וזה תיקון בכלל ובפרט: