שמח"ת
ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל, ויש להבין מ"ש הכא שם ישורון, ומי סני שם יעקב או ישראל, ושם זה לא נזכר בתורה אלא בשלשה מקומות, הכא, ובפ' האזינו וישמן ישורון ויבעט, ולקמן אין כאל ישורון, וטעמא בעי:
ונראה דהנה בספרי יחד שבטי ישראל כשהם עושים אגודה אחת ולא כשהם עשויים אגודות אגודות וכה"א הבונה בשמים מעליותיו ואגודתו על ארץ יסדה, רבי שמעון בן יוחאי אומר משל לאדם שהביא שתי ספינות וקשרן וכו' ובנה עליהם פלטורים כל זמן שהספינת קשורות פלטורים קיימים פרשו ספינות אין פלטורים קיימים, כך ישראל כשעושין רצונו של מקום עליותם בשמים, וכשאין עושין רצונו של מקום ואגודתו על ארץ יסדה עכ"ל, וסיום דברי הספרי לכאורה אינם מובנים, דפתח בישראל כשהן עשויין אגודה אחת וע"ז מביא הכתוב ואגודתו על ארץ יסדה וסיים בעושין רצונו של מקום, והו"ל לסיים בהן עשויין אגודה אחת, ועוד דאף שתדחוק לומר דעושין רצונו של מקום, היינו דעשויין אגודה אחת, דזהו רצון המקום, א"כ מהו דקאמר דכשאין עושין רצונו של מקום ואגודתו על ארץ יסדה, אדרבה דכשאין עושין רצונו של מקום דקאמרת דהיינו שאינן אגודה אחת, א"כ אין כאן על ארץ יסדה:
ונראה לפרש דהנה יש להבין המשל מהספינות וכי לא משכחת יחידים צדיקים גמורים שבשבילם השכינה שורה למטה, וכמו האבות שהיו יחידים והם עצמם היו מעון לשכינה כמ"ש הרמב"ן, ובש"ס סוכה (מ"ה:) לא פחות עלמא מתלתין ושיתא צדיקי דמקבלי אפי שכינה בכל יום, ושם דהיינו דמסתכלי באספקלריא המאירה אלא דעיילי בבר כפירש"י ולפי' הערוך דעיילי בלא בר, וא"כ המשל מספינות דמאחר שפרשו אין הפלטורים קיימין אינו מובן, אך בזה י"ל דהמשל מפלטורין של מלך הוא רק כשרבים עושין רצונו של מקום דברוב עם הדרת מלך והני כיחידים דמי, ואף שהם בעצמם מעון לשכינה אינן נקראים פלטורין של מלך, אלא כשרבים עושין רצונו של מקים:
וי"ל דאם רבים עושין רצונו של מקום בקיום כל התרי"ג מצות וכל מחשבתם ברצונו של מקום אף שהם עומדים בארץ נחשבים כאלו עומדים בשמים, שבמקום שדעתו של אדם שם, נחשב ששם הוא, וכמו שהגדנו כבר בשם כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה דדייק לה מש"ס עירובין (מ"ט:) הי' מכיר אילן או גדר ואמר שביתתי בעיקרו, אך אפי' כשאין עושין רצונו של מקום, אבל השלום מתווך ביניהם והם אגודה אחת, אז נחשב כולם כאיש אחד, ואם יש בין כולם כדי לצרף קומה אחת שלימה כולם נצולים, ובודאי אי אפשר שלא יהי' בין כולם כדי לצרף, ואפי' פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון, וזה יש לו מדה טובה זו, וזה יש בו מדה טובה זו, ומ"מ באשר אין המחשבה מונחת ברצונו של מקום אי אפשר שיהי' נחשב עליהם כאלו עומדים בשמים אלא בארץ:
ומעתה אתיא דברי הספרי כפשוטו, תחילה הביא המשל מהספינות שנתבקש שיהיו ישראל באגודה אחת ואז נחשב הפלטורין של מלך עומד, וביאר עוד שזהו בשני אופנים דאם עושים רצונו של מקום נחשבים כאילו עומדים בשמים והפלטורין נבנה עליהם בשמים, ואם אין עושין רצונו של מקום מ"מ ואגדתו על ארץ יסדה:
ולפי האמור יש לפרש הא דויהי בישורון מלך בהתאסף וגו' דעלה קאמר בספרי כשהם עשויין אגודה אחת, דהנה ידוע מדברי חכמי הדקדוק שאותיות הנון בסוף התיבה בא להקטין הדבר כמ"ש שמואל ב' י"ג כ' האמינון אחיך ועי' במצודת ציון שם, וע"כ ישורון שנגזר מלשון ישר אלא בתוספות הנון הוא להקטין הדבר, היינו שאינן כ"כ ישרים, ובא לומר שהקב"ה בישראל מלך אעפ"י שאינן כ"כ ישרים, אך בתנאי בהתאסף וגו' כשהם עשויין אגודה אחת, ואלו הי' כתוב שם יעקב או ישראל, הי' משמע דווקא כשעושין רצונו של מקום, ועליותם בשמים, על כן השמיענו הכתוב בשם ישורון שאפי' כשאין עושין רצונו של מקום נמי הקב"ה מלך עליהם כשנתקיים ואגודתו על ארץ יסדה:
ומעתה יובן נמי הא דכתיב אין כאל ישורון, דבזה ניכרת מעלת ישראל דכשאפי' אין עושין רצונו של מקום ונקראים ישורון נמי אין כאלקיהם, והקרא דוישמן ישורון ויבעט אתיא כפשוטו, דמשום דמיירי באין עושין רצונו של מקום כדכתיב ויבעט שמנת עבית כשית, ע"כ כינה אותם בשם ישורון, ואגב אורחא השמיענו דאפי' כשאין עושין רצונו של מקום מ"מ נמי ישורון מיקרי, דיהי' איך שיהי' ישראל בעצם ישרים נינהו אלא בהקטין הישרות, וכבש"ס קידושין (ל"ו.) רמ"א בין כך ובין כך קרוים בנים וכמ"ש והי' במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי:
ומראש הררי קדם, בספרי מלמד שהררי יוסף קודמין להררי מקדש והררי מקדש קודמין להררי א"י, ויש להבין דבש"ס יומא (נ"ד:) תנן כמ"ד מציון נברא העולם, ואפי' תנאי דפליגי התם בהא מילתא ליכא מ"ד דס"ל דמהררי יוסף נבראו עיי"ש, ובעיקר הדבר יש להבין מה ברכה ותועלת ונ"מ יש בזה לשבטו של יוסף אם נבראו קודם או לא, כי אין הנברא מקודם מוציאין פירות טובים ומועילים יותר מאחרים, דאלת"ה איך איפלגי תנאי הנ"ל במציאות, נראה בפירותי' איזהו טובים יותר:
ונראה לפרש דהאי קדימה לאו קדימת בריאה אלא קדימת מעלת המדות, והוא רמז על מדתו של יוסף שהיא שמירת הברית, והם קודמין להררי מקדש, היינו דהררי מקדש היא מדת הכניעה להשי"ת, כי שם מקום השתחואה, כמו שאנו אומרים בתפלה ושם נעלה ונראה ונשתחוה לפניך וכו', ואמר שמדת שמירת הברית קדמת, כי בלתי אפשר להיות נכנע באמת להשי"ת רק מי שהוא שומר בריתו, וכן מה שאמר שהררי מקדש קודמין להררי א"י, אף שזה יש לפרש כפשוטו וכהא דתנן כמ"ד מציון נברא העולם, מ"מ יגיד עליו ריעו, והפירוש נמי על דרך הנ"ל, עפ"מ שהגדנו במק"א שארץ היא כינוי לתשוקה כאמרם ז"ל למה נקרא שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה שפירושו מלשון רצון, וא"י כינוי לתשוקת ישראל שאין להם אלא לב אחד לאביהן שבשמים, ואמר שהררי מקדש, שהיא מדת הכניעה להשי"ת קודמת למדת התשוקה, שמי שאיננו בטל ומבטל דעתו לדעת התורה שהיא דעת השי"ת, אי אפשר שתהי' לו מדת התשוקה להשי"ת באמת, וע"כ לא נזכרה בספרי לשון קדימת בריאה כברש"י שכתב שקדמה בריאתן לשאר הרים, ונראה דהא דרש"י לאו היינו הא דספרי, וע"כ לא הזכיר כלל הררי מקדש ולא קדימת הררי מקדש להררי א"י:
ויראהו ה' את כל הארץ וגו' וברש"י ואתחנן וראה בעיניך, בקשת ממני ואראה את הארץ הטובה אני מראה לך את כולה שנאמר ויראהו ה' את כל הארץ, משמע שמתנה מיוחדת ניתנה למרע"ה שהראהו את הארץ, ויש להבין מה רבותא הוא זו למשה שהי' רוה"ק שורה עליו תמיד, והי' רואה בעין הנבואה את הרחוק כקרוב, וגם בזמנינו זה ראינו ושמענו מאנשי רוה"ק שהיו רואין גם את הגשמיים הרחוקין כרואה בעינים הגשמיות את הקרוב, ומה רבותא היא זו למרע"ה שהי' נצרך למתנה מיוחדת שהשיג ע"י בקשתו ואראה את הארץ הטובה:
ונראה דלאו ברוה"ק שעליו ראה את הארץ אלא בראי' גשמית, שחיזק ה' את כח ראות עיניו, וע"כ הצריכהו לעלות אל ראש ההר, דבמראה הנבואה הי' יכול לראות אפי' בתוך אהלו, אך בעיקר הדבר יש להתבונן מה יתרון הי' לראי' גשמית מראי' במראה הנבואה, שלכאורה בפשיטות משמע שמראה הנבואה עדיפא:
ונראה דהנה בש"ס סוטה (י"ד.) דרש רבי שמלאי מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס לא"י וכי לאכול מפרי' הוא צריך או לשבוע מטובה הוא צריך, אלא כך אמר משה הרבה מצוות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בא"י אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולם על ידי וכו', ויש להבין א"כ מה זה שנאמר לו בקשת ממני ואראה את הארץ אני מראה לך את כולה, הלוא אין הודאה ממין הטענה כלל, שהרי הוא ביקש כדי לקיים מצוות התלויות בארץ, ובהראי' אין ענין, לקיום מצוות התלויות בארץ כלל:
ונראה דהנה בספר פרי הארץ דקדק בדברי הש"ס הנ"ל כדי שיתקיימו כולם על ידי, דהול"ל כדי שאקיים כולם בעצמי, ונראה לתרץ דהנה איתא במדרשים דבאם הי' משה נכנס לארץ לא היו ישראל גולין ממנה לעולם, וי"ל הטעם דהנה אמרו ז"ל כל הנביאים נתנבאו בלשון כה מוסיף עליהם משה שנתנבא בלשון זה הדבר ופירש מהר"ל דנבואת מרע"ה שהיתה נצחית דהיינו נבואת התורה נופלת בה לשון זה הדבר, אבל נבואה שהיא לשעתה בלבד נופלת בה לשון כה עכ"ד, ונראה שכך היתה צורת מרע"ה בכללו בלי שינוי לא כהתה עינו ולא נס ליחה, ומשה לא מת אלא עלה ומשמש במרום, וי"ל דכמו שהוא ע"ה לא הי' בעל שינוי, כן נמי מעשיו הי' בהם קיום לעד, זולת מה שפעל בכוונה שיהי' לשעתו בלבד כגון הורדת המן, אבל זולת זה הי' למעשיו קיום לעד, ומסתייעו דברים אלו מכל מלאכת המשכן, דבש"ס יומא (ע"ב.) שמא תאמר אבד סברם ובטל סכויין ת"ל עומדים שעומדים לעולם ולעולמים, וע"כ נמי אם הי' משה מביא את ישראל לארץ הי' למעשיו קיום לעד, ואף שמ"מ הדורות מתחלפים, מ"מ אם הי' מקיים מצות התלויות בארץ הי' להמצוות אלו קיום לעד, בלתי אפשר בהם הסרה כלל, וא"כ לא הי' אפשר להיות גולים ממנה שבגלות נתבטלו מצוות התלויות בארץ:
ומעתה מיושב לשון הש"ס כדי שיתקיימו כולם על ידי, היינו שלא דרש לטובתו אלא לטובת המצוות שיתקיימו ע"י, ובזה יהי' להם קיום לעד בלתי הסרה כלל:
ולפי האמור יש לפרש נמי ענין הראי' שביקש ואראה את הארץ הטובה, היינו היות ידוע מכחות הראי' שעושה חיבור להרואה עם הנראה כמו שסיפרו הטבעיים שקוי אור יוצאים מן העין ומכים על דבר הנראה, ויש עופות שמחממים את ביציהם בהבטתם, וכל אלה הי' למרע"ה, והכוונה להיות מחובר עם הארץ, וכמו שאיננו בעל שינוי כך לא יהי' שינוי למהות הארץ, והוא מתאים עם רצונו לקיים מצוות התלויות בארץ, ושניהם, היינו הראי' וקיום מצוות התלויות בארץ הכל לכוונה אחת, אלא שזה בהעלם, כי חיבור הראי' הוא רק בהעלם וקיום מצוות התלוים בה הוא בפועל:
ומעתה, מיושב שמה שהראה לו הקב"ה את הארץ מנגד היא הודאה ממין הטענה, ואף שלא הי' בזה כדי בקשתו שיהי' נעשה הארץ בלתי בעל שינוי כלל, כמו באם הי' מקיים בה מצוות התלויות בארץ, מ"מ עכ"פ הועיל חיבורו בה ע"י הראי' שהיא חיבור נעלם, שעכ"פ בהעלם לא תהי' הסרה לקדושתה:
ולפי האמור יובן מה שנתבקש שתהי' ראייתו אותה ראי' גשמית ולא במראה הנבואה לבד שראי' הנביאית איננה עושה חיבור כלל שהרי היא ראי' שכלית ואין כאן קוי אור יוצאים מהעין כלל: