שנת תרע"ז ליל שבת חוה"מ
בזוה"ק ח"ג (רפ"ג.) מזמנין לשבעה יומין דסוכות בשבעה מיני דאינין לולב, ואתרוג, וג' הדסים, וב' בדי ערבה, עכ"ל, נראה לפרש, דאף דהם נחשבים, ארבעה מינים לבד, היינו משום דבמדרש שהם כנגד ארבעה ראשי וחשובי האברים שבאדם, ליחדם לעבודת השי"ת, ובגשמיות הם רק ארבעה, אבל בהא דמזמנין בהו לשבעה יומין דסוכות, שהוא ענין רוחני, אין הכוונה בהם לגשמיות האברים, אלא למדות שבאדם להגביהם לשמים, והם שבעה במספר, ולעומתם הם השבעה מיני, והיינו דהנה ענין סוכה איתא בזוה"ק, דהיא אימא דמסככי על בנין ויש לומר דזה מרומז בצורת הסוכה, שבעה על שבעה טפחים, שהם מ"ט טפחים, והסכך עליהם מלמעלה, הוא דוגמת חמשים שערי בינה שנברא בעולם, שמשם באה הארה לישראל בחג הזה, וע"כ לזמן הארה כזו צריכין לניקוי שבע מדות שבלב, שעליהם רומזים ז' מיני דבלולב, אחר יוה"כ שהעונות נדחו למצולות ים, שהיו מונחים כאבן על הלב, ולא היו מניחים להתעורר, ואחר יוה"כ שנגללה האבן ונפתח הלב, בכח האדם להגביה את כל שבע מדותיו לשמים, ובזה מזמנין לשבעה יומין דסוכות כנ"ל:
וע"כ ניחא דנקרא חג הסוכות ולא חג הלולב, דהלולב הוא רק זימון והכנה לסוכה, שבלעדה א"א לזכות להארה כזו, והוא כדמיון תיבת נח שלא קלטה, אלא הראוין לה, כבזוה"ק ת"ג (רנ"ו) דמדמי לה לתיבת נח עיי"ש:
ונראה דהנה במדרש דגם על נח היו קושיות, אף דהכתוב העיד עליו שהי' צדיק גמור, ובמדרש שהי' מוכיח את אנשי דורו, מ"מ בודאי כדבעי לא עביד, ונח בעצמו מצא א"ע חייב כמו דור המבול, ובמדרש שאמר ואני מה ביני לבינם, אלא שגמלתני טובה, ואמרת לי בוא אתה וכל ביתך אל התיבה, ועוד שם במדרש קנים תעשה את התיבה, מה קן הזה מטהר את המצורע, אף תיבתך מטהרתך, ומכלל שהי' צריך לטהרה:
ויש לומר דכן נמי ענין סוכה אחר שהוקשה לתיבה, דכל מי שהסוכה קולטתו היא מטהרתו מכל חטא ועון, אפי' דוגמת דור המבול רח"ל, אך איננו דבר נקל כ"כ שתהי' הסוכה קולטתו, וע"ז באה מצות הלולב כנ"ל, וכולי האי ואולי, וכבר אמרנו שהתשוקה שהאדם יש לו להסוכה וקורת רוח שמוצא בה, הוא סימן שקולטתו: