ליל ב'
בגמ' מנין שאומרים מלכיות תניא רבי אומר אנו ד' אלקיכם ובחודש השביעי זו מלכות, הענין סמיכות מצות פאה לר"ה, דלכאורה הלא בכל הדברים הראשית הוא לה' ופאה היא בסוף, אך הענין הוא דהנה כל המצוות אין להם סוף שיאמר האדם שגמר עבודתו, רק אם עשה מצוה צריך להתחיל מחדש ומצוה גוררת מצוה, לזה מצות פיאה היא לבסוף להראות שבסוף נמי יש מצוה וגוררת מצוה, וצריך להתחיל מחדש ולאחר מצוות פיאה מתחיל מצוות תרומה ומעשר, ובר"ה הוא ג"כ זה הענין דכל מה שעשה בכל השנה עם אותם הכחות, צריך עתה להתחיל מחדש, וזהו מלכות, דמלכות נמשלה לירח שמתחדשת בכל פעם, ותשובה היא ג"כ זאת שצריך להתחיל מחדש, הרבי ר"ב זצוקלל"ה אמר בזה"ל תשובה איז נישט קיין לאטע גילעגט רק כמו האדם שנפל מגג והי' לו ריסוק איברים, ונשתברו כל עצמותיו, ואח"כ השיג אברים חדשים, כמו כן צריך להתחיל מחדש כקטן שנולד עכלה"ק, וזהו פי' המדרש ישראל שאין מכלין שדותיהן ומניחין פאה לא אעשה אותם כלה, הפי' כנ"ל דלגבי ישראל לא שייך כלה וסוף, אצלם הסוף היא התחלה מחדש, וזה הי' טעות המן הרשע שכאשר נפל הגורל בחודש אדר שמח שבו מת מרע"ה, היינו שסבר שהוא הסוף, אך באותו החודש נולד מרע"ה היינו התחלה מחדש, וזהו ג"כ המנהג שמרבין בפירות חדשים בר"ה לברך שהחיינו, אף שזה אינו מעכב להברכה ואפי' כשאין לו פרי חדש מברך שהחיינו, אבל הרמז הוא כנ"ל להתחדשות, וזהו בליל ב' שאז הוא מלכות דינא רפיא וסימנא מילתא והבן:
בגמ' אר"י ד' דברים מקרעין גז"ד של אדם צדקה צעקה שה"ש ושינוי מעשה, פרש"י ז"ל שינוי מעשה שב מרעתו, והק' הריטב"א ז"ל דהלא אצל השלשה דברים אם לא הי' שב מרעתו הוי כטובל ושרץ בידו ואם שב מרעתו א"צ לכל זה וסגי בזה ע"כ:
אך הענין דהנה יש ב' מיני תשובה, והוא כמו אדם שהולך בדרך ורואה שהולך בדרך רע, יש שנשאר עומד על מקומו באמצע הדרך ואינו הולך יותר ויש ששב וחוזר לאחריו מדרך הזה, וובתשובה היא ג"כ כן, יש שמקבל עליו שלא לעשות עוד מכאן ולהבא, וזהו יעזוב רשע דרכו, ולתשובה כזו צריכין כל הנ"ל צדקה צעקה וכו', ויש ששב מעיקרו ומתחיל מחדש כתינוק שנולד, ואם עשה חבילות של עבירות יתחזק בעצמו עוד יותר ויעשה חבילות של מצות, וזהו ששב וחוזר לאחוריו מדרכו הרע, וזאת היא עיקר התשובה, ולזה אין צריכין שום דבר, כי תשובה קדמה לעולם, וזהו ששב מרעתו והבן: