שנת תרע"ו
ברש"י בשם מדרש אגדה למה נסמכה פרשת אתם נצבים לקללות, לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים חוץ ממ"ט שבת"כ הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל לעמוד באלו, התחיל משה לפייסם אתם נצבים היום הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כלי' והרי אתם קיימים לפניו, היום כיום הזה שהוא קיים והוא מאפיל ומאיר כן האיר לכם וכך עתיד להאיר לכם, והקללות והיסורין מקיימים אתכם ומציבין אתכם לפניו עכ"ל, והכלי יקר הקשה א"כ משה כתב להם שטר ושוברו עמו ובחנם יעד להם כל אותן התוכחות כי לעולם לא יפחדו מהם כי יאמרו הרי חטאנו כאלה ולא רבצה בנו האלה וכן הבטיחנו משה להבא, וא"ת שהקללות יחולו אבל לא יהי' בהם כדי כלי', הרי כבר הובטחו לא מאסתים ולא געלתים לכלותם וגו' עכ"ל, ויש להוסיף ולהקשות ממ"נ אם לא נכלל בהקללות ענין כלי' ח"ו א"כ למה הוריקו פניהם ונתיראו, ומה צורך לפיוסו של משה בזה, ואם נכלל בהתוכחות גם ענין כלי' ח"ו הדרא קושיא לדוכתה שהוא שטר ושוברו עמו:
ונראה דהנה ברש"י לעברך, להיותך עובר בברית ולא יתכן לפרשו כמו להעבירך וכו', ויש להבין למה לא נכתב להעבירך שבפשיטות יותר יוצדק הלשון להעבירך שהוא ע"י אחרים, כי לעברך משמע מעצמו ומדעתו, והרי משה צוום בזה, ולא עשו הם מדעתם כלל, ובעיקר ענין כריתת הברית יש להתבונן למה היא באה, וברמב"ן ויתכן שכרת עוד עמם ברית, כברית הראשונה אשר כרת אתם בהר סיני שהקריב עליהם עולה ולקח חצי הדם לזרוק על המזבח וחצי הדם זרק על העם, ומה שלא הספיקה ברית הראשונה איתא ברח"ו משום שרצה להכניס בברית גם דורות הבאים, והנה זה תירוץ על כריתת הברית, אבל קבלת האלות, אינה מובנת מה צורך הי' בה, וכי לא הי' יכול להענישם אף בלי קבלתם, אחר שכבר קבלו התורה מסיני ונתחייבו לשמור את כל מצותי', וכל הנולדין מהם כמותם וכל היעודים מברית בין הבתרים ואילך הכל הוא גם לזרעם אחריהם, ואם זרעם לא נתחייבו לשמור את התורה, הרי הכל בטל:
ונראה דהנה במכילתא פ' יתרו בפסוק ויבא משה ויספר לעם וגו' אמר להם אם אתם מקבלים עליכם עונשין בשמחה הרי אתם מקבלים שכר, ואם לאו אתם מקבלים פרענות וקבלו עליהם עונשין בשמחה, ויש להבין לשמחה מה זו עושה, ועוד דהעונשין הם בשביל החטא וא"כ איך אמר שבשביל שמקבלים עליהם עונשין בשמחה מקבלין שכר, הלוא מגיע להם עונשין ואיך תאמר שמקבלין שכר והם שני הפכים בנושא אחד, ואם תאמר שהכוונה שיקבלו שכר על הקבלה לבד בלי עשות חטא ועון, איך תאמר ואם לאו תקבלו פרענות, היתכן לענוש בלי שום חטא אלא בשביל שאינם שמחים בעונשם בעד שלבם ברור עליהם שלא יחטאו, ועוד מנא לי' להמכילתא הא:
ונראה דהנה בכתוב שם ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה וגו' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, ויש לדקדק בלשון ועתה, דמשמע רק בעת הזאת בלבד, אתמהה, וברש"י בשם המכילתא אם תקבלו עליכם יערב לכם מכאן ואילך שכל התחלות קשות, ויש עוד לומר דהנה היעוד הוא והייתם לי סגולה ואתם תהיו ממלכת כהנים וגוי קדוש, ובבעל הטורים אלו זכו ישראל היו כולם כהנים גדולים, ולעתיד תחזור להם שנאמר ואתם כהני ה' תקראו, ויש להבין דכל כהן הוא קדוש כבזוה"ק דלוי הוא טהור, וכהן קדוש, ולמה היצרך ליעד להם בפירוש גוי קדוש:
ונראה דפירוש גוי קדוש הוא שיהיו נצחיים עומדים לפניו ית"ש לעולם כבש"ס סנהדרין (דף צ"ב.) צדיקים שעתיד הקב"ה להחיותם שוב אינם חוזרים לעפרם שנאמר והי' הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו, מה קדוש לעולם קיים אף הם לעולם קיימים, הרי דהוראת תיבת קדוש היא נצחיות, וכן פירש הרה"ק ר' דוד זצללה"ה מלעלעוו והייתם לי סגולה, כמו נקודת סגול דאפי' אתה מהפכה לכל צד תשאר בתמונתה עכ"ד, ואף שהבחירה נשארה בידם דאל"ה לא הי' עוד זכות וחיבה כמו לעת"ל כמ"ש הרמב"ן בפסוק ומל ה"א עיי"ש, וא"כ אפשר שיחטאו ויאבדו ח"ו, נראה דההבטחה היתה כמ"ש בדהמע"ה שהבטיחו הקב"ה ושמתי לעד זרעו וכסאו כימי שמים, אם יעזבו בניו תורתי וגו' ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם וחסדי לא אפיר מעמו ולא אשקר באמונתי וגו', (תהלים פ"ט) באופן זה היתה ההבטחה נמי לישראל בכללם שאף שיחטאו, יפקד בשבט פשעם ובנגעים עונם, ואע"פ שחטא ישראל הוא, ובשום אופן לא יכלו ח"ו מהיות גוי עומד לפניו ית"ש כל הימים, וכאמרם ז"ל סנהדרין (צ"ז') אם אין עושין תשובה אני מעמיד עליהם מלך כהמן ובע"כ הם עושין תשובה:
והנה מידת הדין אומרת נפש החוטאת היא תמות, אך מפאת מדת החסד למען ישארו ישראל בעלי ברית להשי"ת ולהחיותם ולהטיב אחריתם, הוא פוקד בשבט פשעם וכמ"ש ירמי' (למ"ד י"א), כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הפיצותיך שם אך אותך לא אעשה כלה ויסרתיך למשפט ונקה לא אנקך, ובת"י ואיתי עלך יסורין לאלפותך ברם בדין חסוך, ושיצאה לא אשיצונך, ונראה שזאת מדת גבורה שבחסד, וזהו בדין חסוך, אך ידוע דכל מדות עליונות מתעוררין ע"י אתערותא דלתתא, וע"כ מדה זו להגביר על מדת הדין האומרת נפש החוטאת היא תמות, היו צריכין ישראל לעורר בסוד תנו עוז לאלקים, והיינו במה שישראל מקבלין את העונשין בשמחה ובפנים שוחקות, ודומה בעיניהם כחולה שעלתה בו נומי והוא נוטה למות ועבר בעיר רופא המלך וחמל על האומלל הזה וסר אל ביתו ועשה לו נתוח קנן או השקהו סמי מרפא והעמידהו על רגליו בריא אולם, ששמחה גדולה היתה להאיש החולה אף שהיו לו יסורין בעת הנתוח או משקה מרפא הי' מר לחכו, אין זה תופס מקום נגד השמחה הגדולה שלו שהצולו מרדת שחת, ונותן אלפי תודות להרופא שחמל עליו, כן הוא הענין שישראל מקבלין העונשין בשמחה באשר יודעין שאלו היסורין הם לנקותם ולהחיותם להטיב אחריתם, בזה עצמו מעוררין מדת גבורה שבחסד, ונתקיים בהם כמ"ש אם רחץ ה' את צואת בנות ציון, וכמו אם רחמני' שרוחצת את צואת בנה לנקותו, שבודאי מהדרת ומחזרת אחר אופנים שונים להקל היסורין מן התינוק, כן כביכול למעלה נהפכה מדת הדין לרחמים, ומתקיים בה ויסרתיך למשפט ונקה לא אנקך כנ"ל, וישראל נשארים נצחיים לעם להשי"ת, וזהו שבמכ לתא שאמר להם אם אתם מקבלין עליכם עונשין בשמחה הרי אתם מקבלין שכר, היינו שהשכר הוא שאפי' יחטאו ח"ו שתהפך להם מדת הדין לרחמים, וכרחיצת אם רחמני' לבנה כנ"ל, ובאם לאו שלא יקבלו העונשין בשמחה הרי אתם מקבלין פרענות, היינו שמדת הדין לא תהפך לרחמים וממילא תעשה את שלה ח"ו:
ונראה שבזה שישראל תחילת כניסתם לברית קבלו עליהם עונשין בשמחה פעלו שלעולם תהי' ההנהגה עמהם במדת גבורה שבחסד כנ"ל, שהרי על דעת כן היתה הכנסתם לברית וכך היו התנאים, ואף שח"ו יהי' באחד הזמנים שתחשכנה עיניהם מראות ולא יהיו בבחי' זו לקבל העונשין בשמחה ולא יהי' בכוחם להפך מדת הדין לרחמים, מ"מ תהי' ההנהגה עמם במדה זו, ובזה הם בטוחים שישארו נצחיים:
ולפי"ז יובן הלשון ועתה אם שמוע תשמעו בקולי, דהנה כבר אמרנו במק"א בהפרש שבין קול לדיבור שהדיבור מוסב על שטחיית המאמר, וקול מוסב על פנימית הכוונה, ומאחר שהיעוד הוא נצחיות ממילא בהכרח שפנימית המאמר היא לקבל עליהם עונשין בשמחה כי זה תלוי בזה כנ"ל, וזהו לשון ועתה, ועתה דייקא שבמה שבתחילת הכנסתם לברית מקבלים עליהם העונשין בשמחה אף שבאחד הזמנים לאחר מכאן לא יהיו בבחי' זו, מ"מ הרי כך הם התנאים, וההנהגה במדה זו אי אפשר להשתנות, ובודאי שכמים פנים אל פנים יגרום נמי בלב ישראל אהבה, ונקל יהי' אח"כ לקבל העונשין בשמחה יותר מבעת הכסתם לברית, שבקבלתם הראשון היו צריכין לעורר מחדש מדה זו, אבל מכאן ואילך שכבר ההנהגה היא במדה זו, נקל הוא לכל אחד לבוא לבחי' זו, וזהו שברש"י אם תקבלו עליכם יערב לכם מכאן ואילך, שכל התחלות קשות, היינו לעורר בתחילה מדה זו, ומעתה דברי המכילתא מאירים:
ולפי האמור יתבארו בעזהשי"ת דברי הפרשה עפ"י דברי הרמב"ן שכריתת ברית הזאת היתה כעין כריתת הברית בראשונה אשר כרת אתם בהר סיני, ויש לומר דכמו שאז היתה הכוונה שיקבלו עליהם עונשין בשמחה כדי לעורר מדת גבורה שבחסד כנ"ל למען יתקיים בהם יעוד שישארו נצחיים כן נמי היתה הכוונה בקבלת אלות הברית לדור באי ארץ בצירוף דורות הבאים, היינו שבמה שיקבלו עליהם מעצמם אלות הברית שהן העונשין, בזה עצמו מעוררין את מדת גבורה שבחסד כאופן הנ"ל, ומחמת זה ישארו נצחיים, וזה הי' צורך קבלת אלות הברית שדקדקנו וכי לא הי' יכול להענישם אף בלתי קבלתם, אך לפי האמור אין כאן מקום שאלה, כי לא למען הענישם היתה הכוונה אלא אדרבה שבזה תסתלק מדת הדין ותהי' ההנהגה במדת גבורה שבחסד, וכן מובן שלכן כתיב לעברך ולא להעבירך, שלשון להעבירך הי' סובל אפי' בע"כ כבש"ס ריש קידושין אי תני האיש קונה הוה אמינא אפי' בע"כ תני בדידה האשה נקנית דמדעתה אין, בע"כ לא, ע"כ כתיב לעברך בדידהו דמשמע מדעתם וברצונם שזה הי' כל הענין שיקבלו עליהם אלות הברית מדעתם ומרצונם:
ויתיישב נמי לפי דרכנו דברי רש"י העומדים פתח דברנו שכששמעו ישראל הקללות אמרו מי יוכל לעמוד באלו, שחשבו שמדת הדין תהי' מתוחה ח"ו עליהם ואז אי אפשר שתהי' להם עמידה וקיום, התחיל משה לפייסם, הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כלי' והרי אתם קיימים לפניו, ומשום דברית ראשונה קבלו עליהם כנ"ל ונהפכה מדת הדין לרחמים, וכשם שהיתה בראשונה כן תהי' באחרונה, וזה שאמרו כיום שהוא מאפיל ומאיר כן האיר לכם וכך עתיד להאיר לכם והיסורין מקיימים ומציבין אתכם לפניו, והוא כענין אם רחץ ה' את צואת בנות ציון כנ"ל:
ומעתה מיושבת קושית הכלי יקר שהקשה שהוא שטר ושוברו עמו, דליתא, אלא בידם הדבר תלוי, אם יקבלו עליהם אלות הברית מדעתם ומרצונם, יהי' כמו בברית הראשונה שיעוררו מדת גבורה שבחסד, ובאם לאו תהי' ח"ו מדת הדין מתוחה, וכמו בראשונה שאמר להם אם מקבלים אתם עליכם עונשין בשמחה הרי אתם מקבלין שכר, ואם לאו הרי אתם מקבלין פרענות, וקבלו עליהם עונשין בשמחה, כן יעשו גם הם גם היום, ויש לומר דזהו ענין פשוטה לפני' ופשוטה לאחרי' בר"ה, להורות שישראל השכילו שהשברים שהם דין מעיקרא, נמי הם רחמים גמורים, וזהו יודעי תרועה, ובהשכלתם זאת באמת עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים ונהפכה להם הדין לרחמים, ע"כ תקיעה שרומזת לרחמים לפני' ולאחרי':
הנה במאמר הקדום כתבנו דברי הרח"ו שצורך השנות הברית פעמים, משום דבראשונה לא הכניסו אתם בברית את דורות הבאים, ע"כ הוצרכה הברית הזאת להכניס אתם גם את דורות הבאים, כמ"ש ולא אתכם לבדכם וגו' כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום וגו', ואת אשר איננו פה עמנו היום, ויש להבין למה בברית הראשונה לא הכניסו אתם בברית גם את דורות הבאים, ולא הי' נצרך לברית השני כל עיקר:
ונראה ע"פ מה שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה בטעם מה ששלח אאע"ה ליקח אשה ליצחק ממשפחתו ומבית אביו ולא רצה בבנות כנען, אף שגם בני משפחתו היו שטופים בע"ז וכישוף, ומה יתרון אלו על אלו, והטעם כי חטא משפחתו הי' בשכל, כי חטא ע"ז וכישוף הוא בשכל והוא קילקול בשכל, אבל קילקול אנשי כנען הי' גם במדות כמ"ש כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם, והנה תולדות שהם דומים למולידם הוא במדות, אבל בשכל אין טבע המוליד בנולד כמו שנראה בחוש שכמה חכמים הולידו טפשים וכן להיפוך, וע"כ לא חשש אברהם על חטא משפחתו, שהרי אין זה ענין לנולדים מהם, אבל הקפדתו היתה על אנשי כנען שהיו בעלי מדות רעות שטבע המוליד בנולד, וע"כ נמי אליעזר לא הבחין את רבקה אלא במדות אם היא גומלת חסד ודפח"ח:
ונראה שממה שטבע המוליד בנולד הוא רק במדות ולא בשכל, יש להוכיח דגם בענין היות ידוע דכל התולדות כלולין בהמוליד [ואפי' בגשמיות ספרו הרופאים שרואים בכלי מגדיל הראות בזרע האיש בריות הרבה שלפי השערתם הן תולדות ותולדות התולדות] נמי הוא רק בלב המתיחס להחומר ולא בשכל, והמדות תוצאותן מהלב, וע"כ אין טבע שכל המוליד בהנולד, משום שבענין השכל איננו כלול בו, אלא במדות שתוצאותם מהלב באשר הנולד כלול בהמוליד ע"כ טבע מדות המוליד בהנולד, והנה במה שהי' משרע"ה משביע גם את דורות הבאים איתא בספה"ק משום דכל התולדות כלולים בהמוליד, וכמ"ש הרמב"ן (בפסוק י"ז), לומר כי הוא יכול להביא באלה הדורות הבאים שהשורש אשר ממנו יצמחו, הוא לפניו היום, והוא בא בברית ובאלה הזאת, והענין יש להסביר כענין נתעברה ואח"כ נטרפה שהיא וולדה נטרפה, והנה ידוע שדור המדבר הי' דור דעה שהוא בחי' השכל, ודור באי הארץ הוא בחי' לב, וכבר דברנו מזה במק"א באריכות, ע"כ בברית הראשונה שהיתה עם דור המדבר שהם בבחי' השכל, לא היו התולדות כלולים בבחינתם שהוא השכל, ע"כ לא הי' יכול להכניסם אתם בברית, אלא בדור באי הארץ שהיו בבחי' הלב והיו תולדותיהם כלולים בבחינתם הי' יכול להכניס גם התולדות בברית:
וממוצא הדברים שבבחי' השכל אין להתולדות קישור והתאחדות עם אבותיהם שהרי בחי' השכל לא היתה כלולה כלל באבותיהם, ומכאן אזהרה יתירה שביו"ט של ר"ה שהוא ראש ושכל של השנה ובו דנין את האדם כמה מוח ושכל והארה אלקית ונתן בו, אין לסמוך אפי' על האבות, אלא כל חד וחד יפייס לנפשי', וכאמרם ז"ל כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון, וידועים דברי הרב ז"ל בפסוק טוב לחסות בה' מבטוח בנדיבים, שנדיבים הם האבות הקדושים כמ"ש נדיבי עמים נאספו, ואף שאמרו ז"ל תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם, היינו בהדין שהוא בחי' הלב שהוא בכלל כל מאורעות האדם, אבל על בחי' השכל כמ"ש והאר עינינו בתורתך, ובכלל זה שיהי' השכל בהיר בלתי מטונף במחשבות רעות, על זה אין לנו להשען אלא על אבינו שבשמים: