שנת תרע"ז.
במדרש ר' יצחק פתח שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך א"ר יצחק משל לאחד שהי' עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת, אמר תאמר שהבירה הזו בלא מנהיג הציץ עליו בעל הבירה ואמר לו אני הוא בעל הבירה, כך לפי שהי' אבינו אברהם מתפחד ואומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג הציץ עליו הקב"ה וא"ל אני הוא בעל העולם, ויתאו המלך יפיך ליפותך בעולם והשתחוי לו, הוי ויאמר ה' אל אברם ע"כ:
ויש לדקדק דפשטא דלישנא דהמדרש משמע שהי' א"א מסופק ח"ו שמא העולם הזה בלי מנהיג עד המאמר לך לך, וזה לא יתכן, שהרי בן ג' או מ"ח שנים הכיר א"א את בוראו, ולא עוד אלא שמסר עצמו על קדושת שמו יתברך, ואיך אפשר שהי' חושש שהעוה"ז בלי מנהיג, ועוד יש לדקדק דיקדוק קל בלשון לפי שהי' א"א "אומר" שזה לשון הוה, למה לא כתב אמר לשון עבר כמו במשל שכתב אמר לשון עבר:
ונראה לפרש עפ"י מה שסיפר כ"ק אבי אדומו"ר זצלה"ה היות שכ"ק זקיני האדומו"ר הגדול זצללה"ה מקאצק נשאל מרבו הקדוש ר' בונם זצללה"ה מפרשיסחא מאין לקח התעוררות שלו לעבודת השי"ת, והשיב לו כמ"ש שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, ואמר לו רבו הקדוש שישראל צריכין ליקח התעוררות מיציאת מצרים, עכ"ל, וכבר דקדקנו בזה הלא מפורש בהרמב"ם כיצד הוא הדרך לאהבתו וליראתו וכו' בזמן שהאדם מתבונן בבריאותיו הנפלאים וכו' וכמ"ש דוד המלך ע"ה כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך, ירח וכוכבים אשר כוננת וגו':
אשר ע"כ נראה לפרש באופן שכל דברי חכמים קיימים, ואו"א דא"ח, דהנה בש"ס פסחים (סח:) דאמר ר' ששת לנפשי' לך קראי לך תנאי איני והא אמר ר' אלעזר אלמלא תורה לא נתקיים שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי, מעיקרא כי עביד אינש אדעתא דנפשי' קא עביד, ופירש הרב זצ"ל בסידור, דתחלת לימודו של אדם הוא לתקן את עצמו ואח"כ לשמה, היינו להשפיע בתורה, ועדיין אינו מובן דאלמלא תורה לא נתקיים שמים וארץ סתמא קאמר ומשמע דבתחילת לימודו נמי, אך הפירוש פשוט דהנה מובן דאיש שהוא כבר מתוקן, אז לימודו ומעש"ט שלו פועלים יותר בעולמות העליונים, א"כ זה שמתקן א"ע כדי שיכול לפעול במצות ומעש"ט שלו ובלימודו ביותר, שוב נחשב תיקון נפשו נמי לשמה:
והנה איש העובד מחמת ראותו גודל מעשיו הנפלאים שמבין שהוא מחויב להכניע א"ע להש"י ומשתוקק להדבק בו, עדיין עבודתו הוא צורך עצמו, וכן מ"ש בספר חובת הלבבות שהעבודה מחויבת מצד תשלום גמול הטוב שקדם לו מהשי"ת, נמי הוא צורך עצמו, לבל יהי' כפוי טובה, כי בכל אלה עדיין איננו נמצא רמז קל שעבודתו ותורתו צורך גבוה לתקן את עולמות העליונים, שנמסר ביד האדם, אך מ"מ מעיקרא דעביד אינש אדעתא דנפשי' קעביד, ותיקון נפשו נחשב לשמה, ואף שאין כאן רמז שיבוא עי"ז לעשות לשמה מ"מ אנחנו בני ישראל כבר ידענו עיקר הזה מיצ"מ כמ"ש בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה, ופרשנו במקומו שההוצאה הוא צורך עבודה, ובזה מתורץ שאלת משרע"ה מה זכות יש להם, והיינו דח"ו לומר שמרע"ה הי' מקטרג על ישראל, אלא שידע שפיר שכל מקטרגי עולם יעמדו כנגדו ובאשר השי"ת אוהב משפט, לא ידחה אותם בגילא דחטתא, ע"כ רצה לידע הזכות במה להסתים פי המקטרג, ע"ז השיב לו השי"ת שההוצאה הוא צורך עבודה להשי"ת, היינו צורך גבוה, ושוב אין מקום לשום קטרוג, כי בשביל שהם ח"ו אינם ראוים לא יבצר צורך גבוה, וכן הוא מאמר הכתוב בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים, ופירש רש"י וא"ע בשביל שאקיים מצותיו הוציאני, ומפורש שהעבודה הוא צורך גבוה, וע"כ אנחנו עם בנ"י כשאנו עושים המצות לתקן את נפשותינו, ובתיקון הנפש נעשה צורך גבוה ביתר שאת, א"כ סתמן לשמן קאי, שהרי תיקון הנפש נמי הוא צורך גבוה ומיושב דברי הרמב"ם והחובת הלבבות:
ולפי האמור מובן שכל דברי חכמים קיימים שכ"ק זקיני זצלה"ה שאמר שהתעוררות לעבודה לקח מן שאו מרום עיניכם הוא תחילת התעוררותו לעבודה ושגם זה נחשב לשמה כנ"ל, ורבו הקדוש שאמר שצריכין ליקח התעוררות מיצ"מ, היינו שיהי' העבודה צורך גבוה, ישוב אף ההתעוררות משאו מרום עיניכם נמי הוא צורך גבוה כנ"ל:
והנה אאע"ה רב לא הי' לו, אב לא למדו, אלא שהי' שתי כליותיו נובעות חכמה, בלתי אפשר הי' לו לידע שהעבודה הוא צורך גבוה, שזה איננו מושג בחכמה אלא מפי השמועה או בנבואה, ולפי"ז כל התעוררות שלו שהי' מענין שאו מרום עיניכם, וכבש"ס ב"ב בטענתו עם נמרוד, ובזוה"ק (ע"ח.) אשגח ותקיל וידע דהא כמה דמההוא נקודה אמצעותא דישובא מני' אשתיל כל עלמא לכל סטרוי, ה"נ ידע דהא חילא דשרי עלה מתמן נפקא כל שאר חילין דממנין על כל סטרי עלמא וכלהו הי' אחידן וכו', ולפי האמור נחשב לתיקון את עצמו, ובאשר לא ידע עדיין שהעבודה צורך גבוה נחשב עבודתו שלא לשמה, וכמו למאן דסבר מצות אין צריכות כוונה וכפאו ואכל מצה יצא, ומשום דסתמן לשמן קאי, דאיתא בהראשונים ז"ל שאם לא ידע שהיום פסח לא יצא:
ולפ"ז יש לפרש הא דנאמר לו לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך, היינו שילך לו מהדרך שדרך בה עד הנה, וכבר אמרנו ששלשה אלה ארצך, ומולדתך, ומבית אביך, הוא לעומת גוף, ונפש, ושכל, ארצך הוא הגוף בחינה התחתונה שבאדם כערך ארץ בכלל העולם, מולדתך הוא נגד הנפש שתולדות האדם הוא מכחות הנפש שבו, וע"כ עפ"י רוב התולדות יש בהן מעין מדות המולידן, שמדות האדם מתיחסים לנפש כידוע, ובית אביך הוא לעומת השכל שהחכמה נקרא אב, וכמ"ש שאל אביך ויגדך והיינו שעד כה הי' עבודתו לתועלת עצמו לתקן את גוף ונפש ושכל של עצמו, ועתה ילך לו מזה הדרך אל הארץ אשר אראך, וכבר דקדקנו למה כתיב הארץ בה"א הידיעה ובקמץ, ובטפחא, שזה מורה שאיננו נסמך אל אשר אראך, אלא שני דברים הם:
ויש לפרש דאשר אראך היינו ששם אראה אותך במראה הנבואה, ואז יתברר לו שהעבודה הוא צורך גבוה כנ"ל, ואז תהי' עבודתו לשמה:
ובזה יש לפרש דברי הזוה"ק (ע"ז.) אמר ר' אלעזר לך לך לגרמך לאתקנא גרמך לאתקנא דרגא דילך, היינו דאאע"ה מדתו חסד, ועבודה צורך גבוה לא לתועלת עצמו הוא ממדת החסד, כאמרם ז"ל איזהו חסיד המתחסד עם קונו, וע"כ מעתה מתוקן דרגא דלי':
ועוד שם בזוה"ק בגין דאברהם לא הוה דביק בי' בקב"ה כדין כדקא חזו אמר לו לך לך וכו', ולכאורה יפלא אחר שמסר נפשו להשרף על קידוש ה' איך יתכן לומר דלא הוה דביק בי' בקב"ה כדין כדקא חזו, ולפי דרכנו יובנו הדברים שעד עכשיו נחשב כל עבודתו שלא לשמה, ואפי' מסירת נפשו על קידוש ה' נחשב נמי שלא לשמה באשר הי' רק לתיקון נפשו:
ולפי האמור יפורש דברי המדרש שאאע"ה הי' אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג, היינו שהשכיל שזה א"א, ולאו לישנא דספיקא הוא אלא ודאי שאי אפשר שהעוה"ז יהי' בלי מנהיג, ומזה לקח ההתעוררות שלו, וככה הי' נוהג מיום שהכיר את בוראו, עד שנאמר לו לך לך, וזהו שהציץ עליו בעל הבירה אני היא בעל הבירה, ולך לך ושם תראה ותדע המבוקש, וניחא לישנא שהי' אומר לישנא דהוה שלא בפעם אחת הי', אלא כל זמן ההוא הי' אומר:
ובזה יש לפרש מה דפתח לה פתחא להאי פרשתא מהכתוב שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך, דכבר אמרנו שמיעה מתיחס לגוף דשמיעה מתרגם קבלת דברים, והיינו שמקבל אפי' אינו מבין, וראי' מתיחס לשכל כענין שהחכמים נקראים עיני העדה, הטית אוזן הוא להיות רודף אחר כוונת התורה, ולא להסתפק עצמו בשטחית המאמר, וזה מחמת שיש לו תשוקה למלאות רצון הבורא, הוא מהדר להשלים הכוונה ותשוקה הוא בנפש, והנהו שלימות גוף ונפש ושכל, אך זה יתכן בישראל אחר יציאת מצרים נקרא לשמה, אבל לא לזולתם, וזה ושכחי עמך ובית אביך, אז הוא השמיעה, והראי', והטית אוזן, לפי המבוקש שהוא לשמה כנ"ל:
אל הארץ אשר אראך, וברש"י למה לא גילה לו וכו', ויש לומר עוד טעם, דהנה יציאתו מאור כשדים עם תרח הי' ללכת לארץ כנען, אלא שנתיישב בסיבת תרח אביו בחרן, וא"כ אם הי' מגלה לו שוב לא הי' נחשב אצלו לנסיון, אדרבה שהי' שמחה אצלו שנתקיים מחשבתו שבתחילה, ע"כ לא גילה לו והי' הולך אל אשר לא ידע כמו תועה, אם הי' הולך למזרח הי' בספק שמא הכוונה למערב ויצטרך עוד לחזור על מקומו, ומ"מ הי' הולך בשמחה כבמדרש וא"ת שלא גהץ אברהם ושמח על דיבור המקום, ולמה לא יצא מפני שעדיין לא הורשה, אבל משהורשה וילך אברם וגו', ועיין מת"כ, ומובן שאם הי' מגלה לו לא הי' נחשב נסיון כלל וגמירי שהי' צריך להתנסה בעשר נסיונות כמספר עשרה כחות הנפש, ועשרה מאמרות, ועשרה דורות שקיבל שכר כולם:
במדרש לך לך ב' פעמים אחד מארם נהרים, ואחד שהפריחו מבין הבתרים והביאו לחרן, ויש להבין מה תועלת הי' חזירתו לחרן, ולמה לא נתיישב אז תיכף בארץ ישראל, ונראה דהנה עדיין הי' שקוע שמה נשמות גבוהות, האמהות והשבטים ונשמת דוד המע"ה, וטרם ברית בין הבתרים, לא הי' לו כח להוציאן משם, ונראה דכל הנפש שעשו בחרן נמי ביציאה שני' הוציאם אתו, אך אחר שנעשה בעל ברית להשי"ת וקנה תוספות מעלה, חזר לשם להוציאם,. ואף אותם שלא זכו להתגייר אז ולהעלות אתו תיכף, מ"מ בהיותו שמה התעוררו לצאת ויצאו בזמנם, דוגמא שהי' ברצון משרע"ה לעבור בארץ אדום, שאיתא בספרים הקדושים שאם הי' עובר שמה הי' מוציא כל אותן נשמות השקועים בקליפת אדום, והי' עולים אח"כ בנקל, וכענין ידוע שהצדיקים עוברים דרך גיהנם להעלות משם נשמות, ובדמיון מתכת שנמשך אחר אבן השואבת, כן נמי בהיות אברם שם אחר שהשיג מעלתו בברית בין הבתרים התעוררו הנשמות לצאת ולהפרד מקליפתם:
יש להתבונן בענין לוט [שהי' נשקע בו נשמת דהע"ה] והגלגולים שעברו עליו שנתיישב בסדום ונשבה, והחזירו אאע"ה, כי כל אלה א"א שיהי' במקרה ח"ו, כמ"ש מהר"ל שדברים גדולים כאלה א"א שיהי' במקרה, ונראה דהנה אמרו ז"ל מצאתי את דוד עבדי, היכן מצאתיו בסדם, ויש להבין למה מתיחס מציאתו בסדום ולא בכל הארצות שהי' יושב בהן לוט מקודם, ואח"כ, ונראה דהנה אמרו ז"ל על דהמע"ה ראש השלישי, ראש לשלשת האבות, וכבר אמרנו היות ידוע שלשה אבות תקנו חטא אדה"ר שהי' פתוך בי' חטא ע"ז ג"ע שפ"ד, אברהם תיקן חטא ג"ע, יצחק תיקן חטא ע"ז, יעקב תיקן חטא שפ"ד, כבמהר"ל, ובאשר האבות תקנו את אלו, ע"כ זכותם הורישו לבניהם שלא יתמשכו אחר ג' חטאים האלה, וידוע דשלשה חטאים אלה מתיחסים לגוף ונפש ושכל, אך יש באדם כח כולל כל אלה והוא צלם אלקים המחבר וכולל כל אלה, וכמו בגשמיות שכח שבמורכב הוא יותר גדול מכחות הפרט, כן ברוחניות כח של צלם אלקים שבאדם הוא יותר נעלה מגוף ונפש ושכל, ויש לעומתם נמי בכחות הרעות כח רע הכולל ע"ז וג"ע ושפ"ד יחדיו, ודוד הוא ראש לשלשת האבות יש בו כח גבוה יותר והוא עומד בפרץ לפני כח רע זה:
והנה מצינו עוד בו ענין הכניעה להש"י ביותר, ונפשו כגמול עלי אמו, וכל ספר תהילים מלא מזה, וידוע דכל הכוחות הי' צריכין מירוק בדבר שבהיפכו, והנה מצינו שהי' בו מדת הגיאות ביותר ובשביל זה הי' המריבה בינו לבין אברהם, והי' מתגאה לומר שכל בנין העולם יהי' ממנו, וכן מצינו בבנותיו שהי' סבורין שנחרב כל העולם בדור המבול, ומשמע שהי' סבורין שגם אברהם נחרב, אלא שלוט גדול יותר במעלה מאברהם, ע"כ נמלט הוא ולא אברהם, וכן כתיב בכתוב שמענו גאון מואב גא מאד, מכל הלין נראה שלוט הוא קליפת גיאות, והוא היפוך מדת דהמע"ה שהוא הי' בתכלית השפלות, ע"כ הי' נשמתו נתמרקת בלוט, וכן דרגין שלו שהי' ראש לשלשת האבות כבר אמרנו שהוא היפוך סדום, דבמדרש ואנשי סדום רעים אלו לאלו, וחטאים בג"ע, לה' בע"ז, מאד בשפ"ד, ומשמע דרעים אלו לאלו הוא כח רע הכולל את שלשת החטאים, כענין אמרם ז"ל, קשה שנאת חנם שהי' בבית שני מחטא ע"ז ג"ע ושפ"ד שהי' בבית ראשון, והוא היפוך מדת דהמע"ה שהי' ראש לשלשת האבות, ע"כ הי' המירוק בסדום, וזהו מצאתי דוד עבדי, בסדום:
והנה ידוע שקליפת הגיאות הוא קשה מאד, ובזוה"ק ח"ג (רנ"א:) שיש עננין חשוכין שכל האור שבא אליהן לא יכולין לאנהרא להון, וכענין שבע פרות שבחלום פרעה שכתוב בהן ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע כאשר בתחילה, וכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה הגיד שזה קליפת הגיאות, שאם בא בו אור מתגאה עוד יותר, וע"כ להוציא נשמת דוד המע"ה מלוט שהוא קליפת גיאות הי' קשה מאד, ע"כ סיבב השי"ת שנשבה ביד המלכים ושבוי כאלו איתניהו בי' והי' נעשה בהכרח נכנע לשעתו עכ"פ, ואז הי' זמן שיתעורר בו נפש דוד המע"ה לצאת ולהפרד מקליפת לוט המקיפו, וזה שרדף אאע"ה אחר המלכים, שהם הד' מלכיות לעומת ד' כחות הרעות ע"ז ג"ע ושפ"ד וכח הכולל, ובזה דחה מנשמת דהמע"ה את כחות הרעות וקליפת הגיאות ע"י הכנעת לוט, ומאז התעוררה נשמת דוד ונפרדה מכחות הרעות המקיפין לה והיתה מוכנת לצאת:
לו ישמעאל יחי' לפניך, וברש"י איני כדאי לקבל מתן שכר כזה, וכבר דקדקנו שלא יתכן הכוונה כפשוטו שמחל על המתנה כזו, ועוד זכות שרה איך ימחול, והלא כבר אמרה חמסי עליך שלא התפללת על שנינו והייתי נפקדת עמך, ועתה כשנתבשר היתכן שימחול, וכבר פרשנו שלא רצה בתורת שכר המילה, אלא בחסד, למען שאפי' זרעו של יצחק לא יהיו ראוים ח"ו לא יסיר חסדו מאתם, ובשביל שכר המילה יחי' ישמעאל, ויש להוסיף עוד דברים, שחשבון אאע"ה הי' אם יולד יצחק בשכר המילה וכל שכר הוא במדת הדין, א"כ יהי' דינו של יצחק תקיפים מאד בלתי אפשר לסובלם, ע"כ רצה שיולד במדת החסד ויהי' ממוזג, וע"ז השיב לו השי"ת אבל שרה אשתך יולדת לך בן, והיינו דידוע דשרה מסטרא דינין מנה מתערין, ומטעם זה י"ל שהי' לידת יצחק מצד שרה ממצות הכנסת אורחים, מדת החסד למען יהי' ממוזג, ובהיפוך אברהם איש החסד מצדו הי' לידת יצחק שכר המילה שהוא מדת הדין, ובשביל המוזג, וזהו שאמר לו השי"ת אבל שרה אשתך יולדת "לך" בן, היינו שהיא תלד מכח מדתך מדת החסד ע"כ אתה צריך להוליד מכח מדת הדין, דאם אתה תוליד ג"כ מכח חסד יהי' בו שלשה ידות מצד החסד, וא"א שיצא מדת יצחק מדת הדין לפועל כלל: